טיול במרכז אמריקה 25

חופים
פרסומות ענק לכל אורך הכביש לקנקון מהללות בשבחו של אתר "של-הא" ומזמינות בלייני חוף להנות ממגוון רחב של חוויות. פעם זה היה מפרץ רחצה רגיל מנוהל בידי הממשלה והפסיד כסף כמו מפעל ממשלתי תקין. הופיעו יזמים אמריקאים והגישו הצעה שאי אפשר לסרב לה ובאחת קפץ המקום מדרגה והתרבו האטרקציות, והחוף הפך לעסק. עמך והיחפנים הזרים נודו החוצה בכוחם של מחירי כניסה גבוהים ובעלי ממון ותיירים מרובעים תפסו את מקומם.
32 דולר מרובעים לאיש מכניסים אותנו פנימה ללגונה פנימית גדולה ומפורצת, מכותרת ברציפי בטון וסלעי חוף מגודרים מהם נשלחים לעבר המים רציפי ירידה מזדמנים. תור ארוך ממתין ליד אשנבי שכירת שנורקלים מסכות וסנפירים וכרגיל אני מסתייג ומודיע ששאיפת חיי ביום כזה לתפוס כסא ולנוח בצל אילנות. צמחיית ג'ונגל פראית למחצה מכסה שטחים נרחבים ומספקת את הצל הנחוץ לקיומם של בני אדם בני גילי במעלות רוחב אלה. גילה זקוקה לפעילות, אלא שהטרחה הקשורה בהשגת הציוד והרחיצה של לאחר מכן ממאיסים גם עליה את רעיון הטבילה במים. במקום זה היא יוצאת למסע רגלי של הקפת הלגונה שכרוך במספר מסוים של ק"מ.
כשעה ומחצה אני ישוב לי בכסא הנוח ומתבונן באנשים הנכנסים למים, חלקם שוכרים צמיגים מנופחים ומפליגים עליהם כמו שהיו נוהגים אצלנו פעם לפני המצופים והגלגלים האופנתיים. מתפנה להשגיח בציפורים השחורות שמנקות אחרי אנשים את שיירי המזון. המקום הולך ומתמלא בהדרגה כולל תושבים מקומיים וקצת לקראת צהריים מגיעה אפילו כתת בי"ס. גם אצלם הבנים מתים לעשות רושם על הבנות והבנות מגבשות מפלגות ממש כמו אצלנו. הבדל אחד ויחיד בין ההתנהגות אצלם ואצלנו מתבטא ברמת השליטה העצמית. הם פשוט מחונכים להתנהגות חברתית משתלבת, להכיר בזכויות האחר ולא לעבור את הגבול בהתגרויות בין מתחרים. גילה חוזרת ממסעה ללב הג'ונגל ומספרת שאיבדה את הדרך ובסוף ביקשה עזרה מעובד מקומי שהדריך אותה לגשר הצף. המעבר על גבי רפסודת מצופים מתנדנדים הפחיד אותה והיא מריצה אותי לשם על משעוליו של הגן כדי להזדהות עם הפחד. חווית הרחצה במים היא העיקר בגן הזה, למרות שמוחזקים בו דולפינים ונערכות הצגות בזמנים קצובים. אנחנו לא בעניין מים היום ועל כן פורשים מוקדם וכפי שהתנבאתי יום קודם כופים עלי לחזור למסעדה ההיא של המפורסמים בעיר טולום לארוחת צהרים בחברת ידוענים אנונימיים. נאמנת להצלחתה, המסעדה מלאה עד אפס מקום וכל העמדות תפוסות בעוד המסעדה שצמודה לה משוועת לקליינטים, אבל כאמור לא מגיע לה כי איננה אינית. נאלץ לראשונה בחיי להמתין לשולחן לצד רודפי מפורסמים אחרים עד שמעמידים לנו שולחן בחוץ שני מילימטרים פנימה משולחנו של בא בימים מקומי אחד, שמספק את הליווי המוזיקלי למוסד. אתמול, כבר בבית, הייתי צריך לנער את זכרונה של גילה במרץ רב על מנת להעלות את זכרה של חווית אותה ארוחת צהריים בלב מעוזה של החברה הגבוהה של טולום, העיר הקטנה.
חוזרים צפונה את 30 הק"מ המיותרים והכל להזכירכם ללא צמיג רזרבי, שכזכור שרוי בדכאון ויצאה ממנו הרוח מאז שאיבד את גזרתו העגולה. עם שלל העובדות המרשיעות האלה אני טורח לצרוב את מצפונה הפגיע של גילה, הן מסיבות של רשעות גרידא והן למען צבור נקודות עוצמה לקראת חיכוכים עתידיים של ניגוד אינטרסים. כשתתחתנו תלמדו את הטכניקה הזו בעצמכם.
בחצי הדרך לקנקון נעלמים סוף סוף שלטי הפרסומת למען חוף של-הא ובמקומם משתלטת על אופקינו פרסומת לאתר אחר, שהפעם נקרא קסארט. זו גברת אחרת תחת אותה אדרת של החברה האמריקאית, שהולידה ביצת זהב מעוד פרויקט ממשלתי כושל. מתקרבים לעיר בשם פלאיה דל כרמן, שהיא החוצץ האחרון ביננו לבין קנקון וכאן על פי המדווח שוכן סניף של חברת הרץ, אשר מוסמך להנפיק לנו גלגל רזרבי אחר.
הרדאר של גילה קולט את החנות הזעירה על הכביש הראשי ואנו מתגלגלים פנימה במכונית, שהיא על פי כל הסימנים מהודרת מכפי שנראתה אי פעם בסניף הזה. מתבקשים למלא דוח פגיעה, אפילו שלא נצטרך לשלם מאום ובינתיים, היות ואין בנמצא גלגלים לסוג המכונית הנעלה שלנו בודק המכונאי מה ניתן להעשות. למי שמכיר תרבות חנטריש של מוסכים, משמעות הביטוי, שהמכונאי חובט את הג'נט מכות פטיש עזות שמשכנעות אותו לחזור על פי מידותיו ולהיות עגול כהלכה, לפחות למראית העין. אז הוא מטליא את הצמיג, משיב לו את רוחו ואנחנו מצוידים שוב ברזרבי. לא ראוי לחטט בטיב ההכשר של המעשה או הצמיג, אחרת עוד נגלה שגם הצמיגים, אתם יצאנו לדרך באמונה שלמה ראו אי אלה מעשי סדום דומים בעברם.
פלאיא דל כרמן היא סוכן שתול של האימפריאליזם המערבי במתכונתו המחודשת, תדמית שהפכה לעיר. ככה צריכה להיראות לנופשים מערביים עיר מקסיקנית הבנויה על פי מוסכמותיהם. זרם לחוץ של מכוניות מנסה לפלוש לאזור החוף ומוסט לכבישים רוחביים בידי צמד שוטרים נחושים. בתי מלון לעשרות מפוזרים ברחובות, אבל כולם כאחד מכירים ברום מעמדם ולא ירדו אל מתחת לגבולות ההגיון שאומר הלך לקוח, עשרה יבואו. אם קנקון היא עיר של בתי המלון אדירים בסגנון תעשייתי בי"ל, שמספקת תרבות בידור לשבטי ההמונים, כאן בתי המלון צומחים קטנים בעלי אופי מקומי וההמונים שמשחרים לפתחיהם הם האינדיבידואליסטים שונאי תרבות השבטיות. גם הם יתקבצו בהמוניהם לאותו מקום, אבל כל אחד לבדו. מהמרכז אנחנו ניזחים בכורח ההגיון הכלכלי אל השוליים ומתמקמים במלון, שעדיין במקום טוב אבל לא באמצע. יחידת סיור קדמית גילה יוצאת למלא את יעודה ואילו הכוח העיקרי צובר כוח לקראת הפעולה הבלתי נמנעת של שעות הערב.
מרכז העיר בנוי כולו לתיירים ומתפקע מעומס אוכלוסיה זרה, שעיקרה צפון אמריקנואידים לזניהם. שכונות מסוימות, בעיקר הסמוכות לים זבות דוברי אנגלית שנוהגים במקום מנהג תושב. הקליפה שמסביב היא עיר שיכונים שמספקת את התפאורה המקומית, את תושבי הארץ האוריגינליים, את עובדי בתי החרושת והשירותים, אבל גם חלק מבעלי העסקים. במרכז שוררת אווירה הזויה של עיר חלומות בנויה סביב מידרחוב אינסופי. לאורכו שזורה שורה של חנויות מזכרת גדושות בעבודות אמנות מרהיבות. המחירים נקובים בדולרים והרמה ממיטב הכשרון הבינלאומי, באמת דברים שלא תמצא בכל רחבי מקסיקו ואפילו לא במרבית הערים האמריקאיות. הברים והמסעדות מצועצעים בתפאורות גרנדיוזיות מלוטשות, שהן למעלה מיכולת היצירה והקליטה של הטעם המקומי המרובע והפשטני. המקסיקאים מאוד בולטים בהעדרם משני צדי הדלפק. בעלי העסקים במידרחוב הם ברובם יזמים אמריקאים, שמוכרים את סחורתם למעמד הבינוני האמריקאי והשפה הנצעקת בקרנות רחוב היא אנגלית. קומה שניה מאכלסת ברים, שיושביהם הבלונדינים מציצים לרחוב בחדוות שיכורים. צמד שוטרים מקסיקאים בולטים בזרותם כשהם שומרים על שלומו של הציבור הזר המשוטט ברחובות. בתנאים נורמליים של עיר מקסיקאית טיפוסית היה החלל מתעבה עד לבלי הכל ברוכלים מקומיים שיבצבצו כצמחי בר בכל פינה פנויה. השלטונות המקומיים, שאולי גם הם לא ממש מקוריים אינם מתירים לטבע לעשות את שלו והמסחר נשמר לבעלי החנויות בלבד. תופעה זו בלבד צריכה ללמד עד כמה שונתה העיר הזו ונתפרה למנהגי האוכלוסיה הזרה. באחת הפינות שומעים מוכר ישראלי מפתיין באנגלית קלוקלת עוברים ושבים אנגלוסקסים. אני מתלווה אל גילה כמיטב יכולתי בעודה פוקדת את מוזיאון הרחוב הזה, מיצג אחר מיצג ומתיאש לגלות שהחבית חסרה תחתית. מהצד מציץ חוף הים, חשוך ואפל מאחורי רחוב או שניים צרים וקדורניים בעלי חזות זולה ודוחה. התרבות עוצרת ברצועת חול מנומרת הריסות, שנשטפת בתדירות בלתי נלאית על ידי גלים תוקפניים מחפשי צרות. המלונות מצדו השני של הזוהר הם הזולים והעלובים מסוגם, למרות שעיקר קסמה של העיר אמור להתבסס על מיקומה לחוף הים.
חוזר לבד אל המלון ומשתתף בחוויה של הפסקת חשמל מקומית. רבע שעה אחרי שיחת טלפון בהולה מופיעים שני טנדרים והעובדים מטפלים בתקלה. אני מגלה שהמפסקים של כל עסק גדול מחוברים במעלה עמוד החשמל שברחוב ולא בחדר החשמל בבניין. מוט מגע באורך כחצי מטר נלחץ ע"י קפיצים כדי ליצור את החיבור והעובד מסיט אותו למקומו בסיועו של קרש ארוך שליקט בצד הדרך.