טיוטה. פרק 1 משהו לא ידוע

המסדרון היה מואר באור חיוור, לאוויר היה ריח מתכתי. היה נדמה כי למסדרון אין סוף, וקירותיו התנשאו לגבהים כה עצומים, שבמקום תקרה היה חושך . אני נעמדתי מול אחד הקירות שהיה בנוי מקוביות שקופות, בתוכנן רץ מספר עצום של קבלים חשמליים. ואחת הקוביות משמאלי תקתקה, מראה את הזמן המדויק עד הרגע שבו התועבה הבאה תגיע. נשמתי נשימה קטנה ומפוחדת, והתחלתי לגעת בקוביה שלפני. הייתה כרונולוגיה מאוד פשוטה של הקשות על מסכים כאלו, על פיה היה ניתן לשנות כמעט כל דבר. לא בהכרח רציתי לשנות משהו, למרות שלא היה מזיק להשיג שליטה על הקיר הזה, שללא ספק היה אחד מרבים במקום הזה. מה שהייתי זקוקה לו נואשות זה מידע, כי למרות שידעתי איך הטכנולוגיה הזאת עובדת, לא ידעתי למי היא שייכת, לא ידעתי גם איפה אני נמצאת. אחת השאלות קיבלה מענה ברגע שסיימתי להקיש על הקוביה. *הפעולה שהנך מנסה לעשות נחסמה, הקוביה הזו שייכת ל M.O PLONI* הכיתוב הופיע באדום על פני כל הקוביות על הקיר, מאיר את המסדרון באור אדמדם. הטיימר שהיה על הקוביה משמאל, הופיע כעט על הקוביה עליה הקשתי. הפעם לטיימר הייתה מלווה כתובת. *אני יודע איפה את/ה, כדי שתרוץ, המידע שברשותי משודר ישירות לכל תועבה.* מדהים, הסגרתי את המיקום שלי רק לאחר ניסיון אחד להיכנס למערכת, הייתי צריכה להתחיל באופן יותר מתוחכם, הייתי צריכה לשקול את האפשרות הזאת. אבל עכשיו מאוחר מידי לכעוס על עצמי, בגלל שהזמן נגמר. אני מתחילה לרוץ, ומסתבר לכיוון הלא נכון. התחלתי לשמוע צעדים של משהו שלא יכל להיות אלא יצור ענק. מה שלא תהיה התועבה, היא הבעיה הכי גדולה שיש לי עכשיו, תרתי משמע. היו לי שלוש אפשרויות פעולה, לרוץ לכיוון ההפוך ולהיות נראית לחלוטין ליצור, וגם לא לדעת אם יש שם מוצא, אפשרות שניה ושלישית היו להמשיך לרוץ באותה הדרך, שהיו לה שלוש פניות , אחת ימינה, ושתיים שמאלה. היצור ללא ספק הגיע מאחת הפניות בצד שמאל, אבל לא ידעתי מאיזו פניה. המשכתי לרוץ קדימה כמה שיותר מהר, הצעדים הדהדו באוזני בחוזקה והסגירו את המיקום של התועבה, הפנייה השנייה משמאל, ממש ממול לפניה הימנית, שביחד יצרו צומת. הספקתי לראות את התועבה רק שתי שניות לפני שקפצתי לפניה הראשונה משמאל, וכמעט נחבטתי בקיר. התועבה נעצרה, באותו מקום בו ראיתי אותה, בין צומת מסדרונות. זה היה יצור ענק, בגובה שבעה מטרים לפחות, עם פרצוף קטן עם עיניים צהובות, וגוף רחב ואפרפר. לא הספקתי לראות פרטים נוספים, וגם עכשיו לא היה לי זמן, בגלל שהבחירה שלי לא יכלה להיות גרועה יותר. הפניה הזו לא הייתה רחוקה מספיק מהענק, והיא הסתיימה כמעט מיד לאחר שהתחילה, פניה ללא מוצא. הלב שלי איים לקרוע את בית החזה ולברוח בלעדיי. תחשבי. תחשבי. תחשבי. הענק החל לצעוד שוב, במסדרון ממנו הגעתי. האפשרות היחידה שלי היא לפרוץ את מערכת הקירות, אולי לגרום לקיר להיפתח או לגרום לתועבה הזאת לפנות למקום אחר. כל גופי רעד ללא שליטה, היה סיכון גבוה שאני רק אסגיר את המיקום שלי ולא אצליח להציל את עצמי. הצעדים השמיעו צליל נורא והרגשתי קרובה לעילפון. אבל הרצפה שמתחתי בקושי רעדה, למרות ששמעתי כל צעד של היצור בבירור. רעיון הכה בי,
הרצפה יכלה להיות מערכת משל עצמה. וM.O PLONI לא חשב על זה, אחרת הוא יכל לגרום לצעדים של התועבה להיות שקטים, והיה מסוגל לאתר את המיקום המדויק שלי באופן מיידי, דרך הרצפה. אבל הוא גילה את המיקום שלי רק לאחר שנגעתי בקיר. הייתה רק דרך אחת לבדוק, באצבעות רועדות התחלתי להקיש קוד,
הפעם למדתי מהטעות שלי והקשתי פקודה יותר מתוחכמת. התועבה הייתה רק שני צעדים ממני כשהרצפה נפתחה ואני נעלמתי לתוכה.