טובעות בשלכת-פרק 3 (נכתב על ידיי שחר)

~~כעבור יום~~
~נקודת מבט לוסי~
היה לנו נמאס ללכת בין כל האנשים, היה לנו קר, הלכתי לכיוון אישה אחת ומשכתי ממנה בכוח את המעיל ו-
~נקודת מבט אשלי~
לי וללוסי די נמאס לקפוא למוות והיא ניסתה למשוך מעיל מאישה אחת ונפלה אחורה בחוזקה התנפלתי עליה, היא התעלפה וטיפות דם טפטפו מראשה, ניסיתי להרים אותה אבל אני חלשה בכללי אז אחרי שלא אכלתי וקפאתי למוות?
נפלתי לצידה על הרגליים והתחלתי לבכות ולצרוח.
״מישהו?!?!?
אנחנו צריכות עזרה בבקשה!!!!״
אין קול ואין עונה.
״Please
someone
I need help״
התחלתי להשתגע, בכול השפות שאני מכירה.
״די,נמאס לי!!!״
״I have no more power״
״אני רוצה ללכת מפה!!!״
״Just kill me, it would be better״
אני לא מכירה הרבה שפות…
נשכבתי ליד לוסי.
״קחו אותי מכאן.״
״Just take me away.״
עצמתי עיניים.
•••••••••••••••
פקחתי עיניים.
הסתכלתי סביבי.
כיסא.שולחן.אח.תמונות.שטיח.כורסאות.שימכה.
אני עצמי עטופה בשמיכה ארוכה ומנופחת,לידי על כורסא אחרת שכבה לוסי,עיניה עצומות ואם לא היתי יודעת היתי חושבת שהיא ישנה…
בהיתי באח זמן מה,בו ובאש שמתלקחת בו, ולפתע תהיתי.
׳איך זה שהכול זז ולא קר,ואיך הגענו לכאן?׳ המון שאלות רצו במוחי והוא כול כך כאב,כול כך כאב,נפלתי על בירכי על הרציפה ואחזתי בראשי ממלמלת דברים.
״הי,תרגעי תנשמי עמוק ושתיהי מוכנה תפקחי את עינייך…״ שמעתי קול בתוך כול הרעש הנוראי שבראשי, עשיתי כדבריו ולאט לאט פקחתי עיניים וקמתי ממקומי.
״הכול בסדר הכול לגמרי בסדר…״ הוא אמר ואני? אני הצמדתי את הפער שבנינו וחיבקתי אותו, כול כך היתי צריכה את זה,זה עזר לי ונתן כוח,אחרי כמה דקות התנתקתי.
״את רוצה שהיא תתעורר?״ הוא שאל והצביע על לוסי.
״ברור״ אמרתי,שאלה טיפשית…
״תספרי עד עשר״ הוא אמר,לא הבנתי אך עשיתי כדבריו.
״1.2.3.4.5.6.7.8.9.10״ ספרתי,בעשר בדיוק פתחה לוסי את עיניה…
״איך? איך? איך?״ שאלתי שוב ושוב כול פעם הגברתי טיפה את כולי.
״פשוט מאוד,אתן אחיות הנבואה…״ הוא אמר ברוגע
״אנחנו מה?!?!?״ שאלנו אני ולוסי.
״אחיות הנבואה״