טובעות בשלכת-פרק 2 (נכתב על ידיי שחר ואורין ביחד)

~נקודת מבט לוסי~
המשכנו ללכת.
כבר התייאשנו מלנסות למצוא בגד,או אוכל,הכול כאן דבוק זה לזה,מוזר.
אני לא מבינה אילו למה אנחנו הולכות!!!
התכונתי לשאול את אשלי לגבי זה אבל-
״אני יודעת שזה קשה,אבל אנחנו חייבות להמשיך ללכת, זה לא הגיוני, צריך להיות כאן משהו,זה לא הגיוני שהמחשב הדבילי הזה זרק אותנו לכאן בלי שום סיבה, יש סיבה,ואנחנו נמצא אותה!!!״ היא התכוונה כנראה לצעוק את זה אבל היא היתה כול כך חלשה, אנחנו כול כך חלשות,ואנחנו ממשיכות ללכת.
ואני יודעת למה.
כי אשלי צריכה להיאחז במשהו.
היא צריכה אמונה.
וכרגע היא מאמינה שיש משהו שם בסוף, אין שום דבר לעשות מלבד להאמין איתה….
~נקודת מבט אשלי~
שום דבר לא זז, לוסי אחזה חזק בידי ופתחנו בריצה מהירה.
"מה אפשר כבר לעשות? אני מיואשת.." אמרתי.
"יש תקווה, ואנחנו נמצא אותה" אמרה לוסי, והמשכנו לנדוד.