טאיו – פרק 1

היא הסתובבה אל עבר השיח ומתחה את החץ, מכוונת אותו לעבר השיח. השיח רשרש בשנית. "מי שם?" היא קראה, קולה קצת רעד. וכשלא שמעה תשובה, ירתה את החץ, אך כיוונה קצת מעל השיח. החץ נתקע בעץ, גורם לעלים ליפול. "בסדר, הבנתי, אני יוצא" נשמע קול מתוך השיח ואדם, בערך בגילה, יצא מבין העלים. שערו הבלונדיני הכהה, שהסתיר את עינו הימנית, הגיע קצת אחרי כתפיו ובגדיו היו מלוכלכים – עלים נתפסו בהם וכתמי אדמה הופיעו פה ושם על מכנסי החאקי הבהירים, שהיו קרועים ומשופשפים. "מי אתה?" שאלה. "ג'ף" ענה לה, מזיז את השער מעינו הימנית וחושף עין ירוקה מדהימה, זהה לעינו השמאלית שקושטה בשריטה, "את?" שאל. "טאיו" ענתה. היא תלתה את הקשת על כתפה והרימה את התיק שנפל מידה כששמעה קודם לכן את הרשרוש מהשיח. "טוב, טאיו, אני חוקר – עבדתי פה, בסביבה, ואיבדתי את הצוות שלי. את יכולה לעזור לי לצאת מהיער הזה?" הוא שאל אותה. היא בהתה בו כמה שניות ולפתע התחילה לצחוק. "מה… מה מצחיק?" שאל ג'ף, נבוך. "אתה באמת חושב שאם ידעתי איך לצאת מפה הייתי נשארת פה?" היא שאלה, וג'ף הנבוך גירד בשערו. "אני לא יודע… חשבתי…" פתח, אך היא קטעה אותו. "אז אל תחשוב" אמרה. היה נראה שהיא לא מעוניינת בשיחות, אך ג'ף לא הבין את הרמז והמשיך את שטף דיבורו למרות ההערה של טאיו. "חשבתי שיש איזה כפר שאת לוקחת ממנו מזון – ואולי בכלל שבאת לפה לצוד" אמר. טאיו גלגלה עיניים בבוז, "אז טעית" אמרה, ממעיטה במילים. הוא נראה קצת נעלב, אך לטאיו לא היה אכפת. אם היא מסוגלת להרוג סנאי ואחר כך לאכול אותו, מה אכפת לה לפגוע ברגשות של אדם שרק הכירה?
היא התקדמה לעבר העץ ושלפה את החץ מתוכו, מחזירה אותו לפת העצים שהייתה תלויה ברשלנות על כתפה. "יש לך יותר מדיי ציוד, בטוחה שאין איזה כפר קרוב?" שאל ג'ף, אך היא התעלמה ממנו והחלה להתקדם אל תוך היער. "ח- חכי לי!" הוא קרא אחריה, והלך מהר לכיוונה. "לאן הולכים?" הוא שאל. היא נעצה בו את עיניה הירוקות במבט רצחני, אך הוא התעלם מהמבט הזה. "אני מחכה לתשובה" הוא הוסיף. היא שלבה ידיים והביטה בו, מבינה שתצטרך לסבול אותו לעוד הרבה זמן. "פשוט לך אחריי" אמרה לו, ממעיטה במילים כהרגלה. לאחר זמן-מה של הליכה הם הגיעו למערה שהוסתרה היטב בין הסבכים והשיחים. טאיו השתחלה פנימה ונכנסה, מותירה את ג'ף בניסיונותיו להשתחל בפתח הצר שבין השיחים. לבסוף הצליח ונכנס למערה. הוא מצא את טאיו יושבת על רצפת המערה המצופה עלים. "אז איך הגעת לפה?" שאל, מתיישב מולה. היא קמה, מתעלמת ממנו. היא הוציאה מהתיק חיה מתה. "אני פה כבר שבוע. באתי לחקור את פטריית השאול עם קבוצת מחקר שלי. מצאתי אחת והלכתי להביא אותה והם לא שמעו שאמרתי להם שאני הולך. כשחזרתי למקום בו היינו הם כבר לא היו שם. ואז התחלתי לנדוד ביער. ניסיתי למצוא את הדרך חזרה. ואז מצאתי אותך, מה שמעולה, כי האוכל כמעט נגמר לי" אמר. "אולי תסתום כבר?" רטנה טאיו, עצבנית ביותר. ג'ף קצת נרתע, נזכר בעובדה שהיא בחורה עצבנית עם מיומנות בחץ וקשת ומי יודע מה עוד. הוא השתתק. "תודה באמת" מלמלה.
היא קמה ויצאה מצידה השני של המערה, ג'ף אחריה. היו שם צמחים, נחל, וערמת עצים חצי שרופים. היא לקחה שתי אבנים שהיו מונחות לצד ערמת העצים והחלה להבעיר אש. ""אז זה אשכרה עובד?" שאל ג'ף כאשר המדורה הקטנה החלה לבעור. טאיו לא ענתה, פשוט גלגלה עיניים. "את לא מדברת הרבה" אמר ג'ף, וטאיו התאפקה שלא לצלות גם אותו יחד עם הסנאי שצלתה ברגעים ההם. הוא המשיך לדבר ולדבר, גם כשהיה ברור שהיא לא מעוניינת בחברתו, או בכל חברה בכלל. ג'ף הביט בה בשתיקה. "יש לי קצת אוכל בתיק, אני אלך להביא אותו" אמר לבסוף ונכנס למערה. "התיק על הגב שלך" אמרה טאיו, מגחכת. "אוה- כן, זה נכון" אמר, נבוך. הוא הוציא מהתיק שתי פרוסות לחם והגיש לה אחת. היא נגסה בלחם בשתיקה. "אין שום צורך לאמר לי תודה" רטן ג'ף, וטאיו הנהנה. "אני יודעת. זה למה לא אמרתי לך תודה" היא ענתה לו. זה כנראה היה המשפט הכי ארוך שאי-פעם אמרה לו, או בעצם, המשפט הראשון שאמרה לו בכלל, ומיד אחריו בא משפט ארוך אף יותר. "אז אני מבינה שאני אצטרך לסבול אותך עוד הרבה זמן. אתה לפחות יעיל? עכשיו שאני תקועה איתך אני אצטרך כל עזרה שיש במציאת מזון" היא אמרה. ג'ף בהה בה, מופתע לשמוע אותה מתחילה שיחה. הוא התעלם מהנוסח המזלזל של המשפט, והנהן. "אני יודע להבדיל בין צמחים רעילים ולא רעילים. יש את האוכל שבתיק שלי וגם…" אמר, מסרב להודות שהוא לא ממש יעיל, "אני יודע לעשות ג'אגלינג" אמר לבסוף. היא הביטה בו. "לא מצחיק" אמרה. "אז חזרנו לתשובות של שתי מילים?" שאל אותה וגיחך למשמע תשובתה, שהייתה מילה אחת למעשה, "לא".
היא סיימה לצלות את הסנאי ובעזרת אבו חדה החלה להפשיט את עורו ולהכין אותו לאכילה. "איך את מסוגלת לאכול את זה אחרי שאת צדה את זה ו.. איכס" אמר, נגעל. היא לא ענתה. "אז חזרנו לשתיקה, אני מבין?" אמר. היא לא ענתה. הוא נאנח. היא חתכה נתח מהבשר והביאה לו. הוא נד בראשו. "לא רוצה – לא צריך. יותר בשבילי" אמרה ומשכה בכתפה. היא נגסה בבשר. בטנו של ג'ף החלה להשמיע קולות. "במחשבה שנייה…" מלמל והיא גלגלה עיניים. היא הביאה לו את הנתח שחתכה לו מקודם. "לא כואבות לך העיניים מכל הגלגולים האלה?" הוא שאל, והיא לא ענתה. היא סיימה לאכול ונכנסה פנימה, נשכבת על העלים ומניחה את התיק בתור כרית. הוא הביט בה מרחוק.
אחרי כשעה נכנס פנימה ושכב לישון גם הוא. עברה שעה עד שנרדם, ובשעה הזו חשב על הפגישה עם טאיו, ועל טאיו בכלל. איזה מן שם זה, טאיו? חשב לעצמו, "שם יפה" ענה לעצמו, ובמחשבות אלו נרדם.