'טאח – טאח' – פרק 2

"מרשם בבקשה" הרוקח ביקש ממני בקול אדיש, בטח כבר שחוק מעבודה, הרי זה החורף, עונת השפעת, לא? אך לא זו הייתה הסיבה שבאתי אל המרקחת היום.
אני באתי בשביל לקבל כדורי שינה.
הבאתי לרוקח את המרשם המזויף ותוך מספר שניות שתי חבילות של כדורי שינה היו בידי.
הסתכלתי באושר על השקית שהייתה אחוזה בידי כל הדרך אל בייתי אשר היה במרחק של מספר דקות הליכה מהקניון העירוני.
כבר מספר ערבים שסיוטים תוקפים אותי ומעירים אותי משנתי.
ידעתי שללא הכדורים אני לא אוכל להירדם, תרתע משמע!
למזלי בתור מתנדבת במד"א לא הייתה זו בעיה גדולה לזייף מרשם. כמובן שהייתי צריכה לעפעף בריסיי מספר פעמים וגם מעט עינטוזים היו קשורים בכך אך זה היה שווה את זה.
נטלתי בידי שני כדורי שינה ובידי השנייה כוס מלאה במים.
בלעתי את שני הכדורים ומיד אחר כך את המים באושר וחיוך.
הנחתי את הכוס על השידה הלבנה אשר הייתה מימין למיטתי הזוגית ונשכבתי על המיטה מחסה את גופי בשמיכה עבה ונותנת לעירפול החושים לקחת אותי אל שינה נטולת חלומות.
אך לא כך היה הדבר.
במהרה מצאתי את עצמי עומדת קשורה לעמוד שלמולי ענן בצורת ראש אדם ענק בעל שער שחור ומסתלסל עד אשר קצוותיו מתאדות באוויר, ושפם.
נאנחתי והרגשתי את התקווה לכך שאוכל להמשיך בחיי השגרתיים ללא כל צורך לפחד מהשינה מתפוגגת בראשי.
ראשי היה מושפל למטה במשך מספר דקות ומחשבות וזיכרונות מטעויות העבר עלו בראשי והדהדו עד שהראש המוזר קטע אותם בשאלה – " מה הקשר שלך לג'וני סמית'?"
לפתע הרגשתי את עצמי נשברת ודמעות יצאו מעיניי נשפכות מעיניי ומתאדות לעשן לבן.
צרחתי מעט בכאב שפעם היה רק נפשי וכעת הפך לפיזי בכל מובן המילה.
הרגשתי שידעתי בדיוק מה קורה כאן, מה אני עושה כאן ומה הגורם לכך שכאבי הופך לפיזי.
אך רק הרגשתי.
כי טעיתי.
בהכל!
חוץ מדבר אחד – דבר שידעתי גם לפני שלוש שנים.
ג'וני סמית' ירדוף אותי. תמיד.
וגם המוות לא יעצור אותו.
המוות לא עוצר אותו.
הוא לא עצר.