חתומים- פרק שביעי

מחר היה פרק כפול לחתומים ^^ מקווה שזה פרק טוב כי הוא מלא בדברים חשובים ! :)
לכול אלה שאוהבים מוזיקת רוק אני התאהבתי בלהקה הזאת וזה מתאים לפרק אז רק תקשיבו לשיר הזה ולא תנסו להרוג אותי :-*

פרק שביעי- ג'ק
לוריאן וניק התקדמו לעבר האולם, ניק שיחק עם העניבה שעל גרונו, מנסה לשחרר אותה כך שלוריאן לא תשים לב. "אולי תעזוב את העניבה!" ענתה בכעס לוריאן, מביטה בניק בעיניים זועמות, ניק עזב את העניבה, מראה לה את זוג ידיו באוויר, כאילו הציג בפניה את היותו נקי מנשק. לוריאן החליקה את מבטה ממנו, עוברת אלא לעבר האולם.

"שם משפחה?" שאלה באדישות המארחת, היא לעסה מסטיק בגסות ולוריאן התאפקה לא להעיר לה. "ממון." אמרה לוריאן כמעט פותחת את פיה להתלונן על החוצפה, אך ניק החזיק את ידה והסיט את שומת ליבה. "מה אתה עושה?" לחשה לעברו לוריאן בכעס. "תרגעי ג'ינג'ית, את נראית עצבנית מתמיד." לוריאן ניסתה לשלוט על הכעס ששרר בה, אך היא זיהתה את החתן בחתונה הזאת וזה היה ג'ק, החבר היחיד שהיה לה, האדם היחיד בחייה שרצתה למות למענו. ניק הבחין במבטה הכועס, זורק בדיחה גרוע לאוויר ומצבה של לוריאן לא השתנה. לרגע לוריאן קפאה, היא ניסתה לגרור את ניק אחריה, אך ממרחק של כמה אנשים נערה בלונדינית בשנות העשרה לחיה התקרבה לעבר לוריאן. "לור! מה נשמע?" אמרה ג'ס מחייכת לעבר לוריאן ומחבקת אותה בעדינות. "את נראית טוב!" אמרה ג'ס בוחנת את ניק מכף רגל עד ראש. "מי זה החתיך הזה?" אמרה ג'ס אחרי שלוריאן הרחיקה אותה מניק, אך עדיין יוצרת אתו על קשר עין.
"מה את עושה כאן?" לחשה בכעס לוריאן מביטה בג'סיקה המצחקקת. "הכלה, היא הבת של המנהל של אבא שלי." אמרה בפשטות ג'ס, מביטה בניק. "תקשיבי הוא הורס, הוא מושלם!" אמרה ג'ס אחרי שבחנה את ניק כמה פעמים טובות.
"מי זה?" שאלה ולוריאן לא יכלה להמציא דבר טוב מזה, היא הלכה לאחור מחפשת אחרי זרועותיו של ניק והידקה אותי לגופה, ניק העביר את ידיו על מותניה של לוריאן במין גסות וחייך. "אנחנו זוג," שיקרה לוריאן וניק נראה מופתע. "לא איימת-" לוריאן הביטה בניק בכעס והוא מהר חייך לעברה בחיוך משועשע. "אחרי שלוריאן הודיע לי שהיא בהריון אני חזרתי אליה, אנחנו גרים יחד." לוריאן הביטה בניק בכעס, משדרת בעיניה שהוא מת. "את בהריון?!" ג'ס חייכה חיוך רחב ולוריאן חייכה חזרה. "זה לא בטוח!" שיקרה לוריאן עדיין חורקת את שיניה מכעס לא ניסבל. "אם תסלחי לנו אני חייבת לקחת אותו רגע, נראה לי שאבא שלך קוראה לך." אביה של ג'ס נופף לה לבוא היא חייכה חיוך רחב וברחה. "תגיד אתה מטורף?!" צעקה עליו לוריאן, היא בלעה את רוקה בכעס. "מותק, אל תכעסי זה יעשה רע לילד." לוריאן כמעט הוציא את הסכין מחגורת רגלה ושיפדה אותו. עיניה של לוריאן התרוצצו על כול הקהל התיישב במקום שלו. לוריאן גררה את ניק אחריה והראתה לו להתיישב.

"מה המשימה שלנו להיום?" שאל ניק עדיין מחזיק את ידה של לוריאן. היא שחררה את האחיזה שלו והתיישבה בגב זקף. "צריך להרוג את החתן, ג'ק מקלר." אמרה לוריאן רואה את ג'ק נכנס לאולם, הוא היה יפה כמו ביום שהוא מת, כמו אז, כשהוא נישק את שפתיה נשיקה ארוכה ואמר לה שהוא אוהב אותה בפעם האחרונה. כשהוא אמר לה שהוא ייקח אותה הרחק מהעיר הזאת והם יגורו יחד. היא הרגישה שדמעה רצה לאורך לחייה, ובמין פחד היא ניגבה אותה. מה יש לי, תהתה, מרגישה כאב מסוים במורד גופה. הוא ניכנס ועמד לצד חבריו שלוריאן לא הכירה. הוא נראה בדיוק כמוהו, בדיוק כמו ג'ק שזכרה.

"מה יש לך ג'ינג'ית?" שאל ניק, ולוריאן לא רצתה להביט בג'ק שחייך בחיוך מושלם. "כלום, צריך להרוס את החתונה הזאת!" אמרה לוריאן במין כעס שלא יכול להיעצר, היא הביטה במנורות הקריסטל והביטה בניק בחייך. חיוך דק עלה שפתיו, הוא הנהן והתרומם, לוריאן התרוממה גם, שמלתה השחורה נגררה על הקרקע, היא נראתה כמו מלאך המוות המשדר על אסון, היא הסתובבה בעולם מביטה בג'ק שעמד ולרגע מבטו נצלב במבטה, הוא נהיה חיוור, עמד מולה ופקח את עיניו מבוהל. "זה לא אפשר," לחש ג'ק לאחד מחבריו, לוריאן שמע את לחישותיו היטב, היא הסתובבה וכול האורות באולם כבאו, רעש ההמונים התחיל להשפיע. לוריאן הרימה את חצאית השמלה ודרך השסע ברגליה קשרה את החצאים. "סקסית," פלט ניק ולוריאן נתנה לו אגרוף בין הצלעות. "סתום את הפה." אמרה והוא גיחך והתרחק ממנה. "מה עכשיו בוס?" תהה והיא הוציאה את הסכין מחגורת רגליה. "הורגים את הקורבן." חיוך קד נימתח על שפתיהם.
החושך לא נתן לאורחים אפילו מעט תיקווה לראות את הבאה לקרות, כולם החלו להתפנות, רק לוריאן וניק ראו הכול מצוין, המחיר חיי נצח. הם התקדמו כנגד הזרם ההמון, ג'ק עמד במקומו כאילו עדיין קפא במקומו, לוריאן האיצה את הליכתה עד שכבר רצה לעברו, ניק שחרר את העניבה מצווארו, רץ יחד עם לוריאן, היא סובבה את הסכין בידיה, מביטה בו ועיניה נצבעו בצבע דם עז, היא הצמידה את הסכין לגרונו של ג'ק והוא עדיין היה קפוא למבטה.
"איך אחרי ארבעים שנה אתה עדיין חי?" לחשה לוריאן מביטה בו בכעס. "את לא אמתית, את מתת." אמר ג'ק מעביר את ידיו בשער הארגמן של לוריאן, היא הרגישה איך נשימותיה נעצרו. היא נשכה את שפתה התחתונה מנסה לעצור את הדמעות שהתכוונו לרדת על לחייה.
"תענה לי!" צעקה לוריאן מחזיקה בחליפה שלו מצמידה אותו לקיר וחונקת אותו בידיה החשופות.

"אני חתמתי על חוזה!" לחש בין הנשימות. "אתה חתום?" לוריאן שחררה את ג'ק מאחיזתה.
"לא אני שד." עיניו של ג'ק נהיו שחורות, רק טבעת דבש הייתה בעיניו. לוריאן שלפה בקבוקון מחגורת רגלה, שותפת את הסכין בתכולת הבמבוק. "מה את עושה?!" צעק ג'ק כשלוריאן הידקה את הסכין לראשו ורק ממגע הסכין ג'ק החל לצעוק מכאבים.
"הורגת אותך, משחררת את הנשמה שלך." אמרה לוריאן בטון קר ומת.
"אני לא חזרתי סתם!" אמר ג'ק ונשימותיו התגברו תחת הסכין שחתך מעט את צווארו. "אז למה?" שאלה לוריאן ושחררה מעט את אחיזתה בסכין.
"אני רוצה לדעת מי הפיל את היכטה שלנו, זאת לא הייתה בעיה במערכת, משהו ניסה להתנקש בנו, משהו בכוונה הרג את כול השכבה משהו ניסה להשיג אותך." לוריאן הביטה בו במבט המום ,היא הדקה את הסכין לידיה, מרגישה איך דמה זולג על הסכין ומבלי ששמה לב בראשו של ג'ק הונח כדור. לוריאן הסתובבה בפחד, מחפשת אחרי ניק, היא רצה מהר וראתה אותו באופק. "מה אתה חשוב שאתה עושה?!" צעקה, רואה את עיניו האדומות של ניק. היא שחררה את אחיזתה והוא לקח את ידה. "רוצי, לפני שיתפסו אותנו!"