חתומים- פרק חמש עשרה*

פרק חמש עשרה- התעוררות

הוא ראה אורות, לא יותר מכך, דמו היה בכול פינה, הוא הביט במבט זהיר בלוריאן שהביטה בו בתנועה פזיזה, לרגע דמות זרה הרחיקה אותה. ניק התרומם ניסה להגיד לה משהו, אך מגרונו לא יצאו מילים. 'אל תלכי' לחש לעצמו בראשו, מרגיש איך גופו מתמלא באותה הרגשה, באותה הרגשה שהרגיש אז. 'לא'. אמר לעצמו והשאיר את עיניו מעט פתוחות.
' לא אתן לך את גופי, ' נלחם.
'אז תמות.' לחש קול ממזרי בראשו, ניק היה חלש בשביל לריב על גופו כעת, הוא איבד את ההכרה.
***
ניק התעורר בהרגשה לא מוכרת, הוא פקח את עיניו והביט סביבו, הדבר היחיד שנראה מוכר עבורו היו ידיו, ידיו הגדולות והמגושמות.
"התעוררנו?" שאלה אישה, בעלת שיער לבן קלוע לצמא דקה, עיניה היו כחולות בהירות וחיוך נמתח על שפתייה.
"איפה אני?" תהה ניק והתרומם, גופו כאב, עיניו בקושי נפתחו, הוא התרומם לחצי ישיבה והאישה העבירה מבט חד לצדו השני של החדר.
"אתה נמצא בבית החולים 'אנה מריה'." ענתה האישה וחיוכה עוד חיוך עצבני.
"איפה הדברים שלי? מי הביא אותי לכאן?" לחש ניק והאישה רק סובבה את מבטה הצידה, עיניה מלאות שנאה, אך החיוך בין שפתיה התה אתו.
"כרגע אין לי מושג, אבל אלך לחפש עבורך, רק-" היא הובילה את כתפיו של ניק מטה, כשהבחינה שניסה להתרומם, כאילו סימנה לו שישכב והעבירה עברו כפתור שחורה.
"אתה רואה את הכפתור הזה? אני במרחק לחיצה." אמרה בקריצה שובבה והסתובבה לכיוון עמדת תרופות.
"אהובי!" ניק הסיט את מבטו במין בלבול. הוציא הנחת בלבול קטנה מבין שפתיו ולוריאן נשכבה על חזהו, משכילה את זרועותיה תחת ראשו, כמה שיערות נחו על פניו, הוא הרגיש שליבו פעם בחוזקה ממגע ידיה, הוא בלע את רוקו והעביר את ידו בשערה, מביט בה כלא מבין, אך הצמיד את פניה לשלו והרגיש את נשימותיה על צווארו, הוא התרומם ורצה לנשק את שפתיה, אך היא התרחקה מעט והשכילה כמה מילים. "כל כך דאגתי לך!" הוא פתח את פיו כלא מבין, היא מהר שמה את כף ידה על שפתיו והביטה בו בעיני הטופז שלה, כאילו סימנה לעברו שישתוק. ניק השתתק.
"תודה שדאגת לאהובי, כל כך פחדתי שהוא יכול למות." אמרה לוריאן וניק כלא מבין התרומם, שיער הארגמן של לוריאן היה מוחבא מתחת לכובע גרב, אך שיערה עדיין גלש על גבה התחתון והעביר אותה תחושת חן.
"אין על מה, חומד. אני שמחה לעזור לזוגות צעירים." אמרה האישה והעבירה חיוך לעבר ניק, קורצת לעברו פעם נוספת. "תהיה זהיר בפעם הבאה, אני ממליצה לך לא לקחת אותו שוב לטיפוס הרים." הוציאה האישה וניק הרים גבה. 'לא היה לה רעיון יותר טוב?' תהה במחשבותיו, הוא התרומם והוציא את פלג גופו העליון מהשמיכה הדקה, מנסה למתוח את שרירי גופו והעביר את ידיו בשערו, הוא הופתע לגלות שמשהו דאג לספר אותו במהלך שנתו ולגלח את זיפיו.
"אהובי?" תהה ניק, כשלוריאן סרקה את שטח החדר, רק תוהה אם יש סימן אנושי באזור, היא נתנה לו אגרוף קטן על הזרוע סימנה לו לשתוק והמשיכה לבדוק שאין נפש חייה בכול השטח.
"אל תשאל," ענתה במבוכה לוריאן וניק להתרומם, הוא פשט את חולצת בית החולים שהייתה על גופו והתקרב לעבר לוריאן, מחייך בחיוך ממזרי נושם על עורפה. היא הסתובבה בתהייה והצמידה את חולצתו לפניו. "קח," לחשה ומידה להתרחק ממנו, הוא שם את חולצת הטריקו הלבנה על שרירי גופו ומיהר למחוק את חיוכו מפניו. הוא לקח את מכנסי הג'ינס והרים גבה לעבר לוריאן.
"גם כן ביישן," פלטה לוריאן ויצאה מהחדר, ניק התלבש וכאב ראש תקף אותו. היא החזיק בשידת התרופות קרובה והתמוטט ארצה על ברכיו. 'אתה חושב שאתה תצליח ללכת בלי לשלם? קיבלת השלמה מהירה רק בגללי.' קול זדוני נשמע בראשו, ניק חרק בשיניו, 'קח אותה בשבילי.' אמר הקול במין שעשוע וניק הידק את שפתיו.
"ניק!" צעקה לוריאן, מחזיקה אותו. "אבל אנחנו צריכים ללכת," לחשה לעברו לוריאן, כאילו לא ידעה מה עליה לעשות. היא החזיקה את אחת זרועותיו על כתפה וגררה אותו לכיוון רכב כסוף, שחנה בקצה חניית בית החולים. ניק איבד את הכרתו תוך פחות מכמה שניות, כשנכנסו לרכב. הוא הביט בפניה של לוריאן כשהיא ניסתה לצאת מהחנייה, מה קרה? תהה במחשבותיו לאחר שלוריאן העבירה חיוך מלא התנצלות לעברו. 'תהרוג אותה עבורי ואתה לא תסבול.'
***
אשלי התיישבה בחדר של קריסטל, עיניה חזרו לצבען הכהה והיא אספה את שיערה לזנב סוס גבוהה.
"מוזר," לחשה קריסטל כשהביטה באשלי, אשלי הסיטה את מבטה וקריסטל החזיקה את פניה בעזרת ציפורניה הארוכות.
"מה יש לה?" תהה לוק, הוא הביטה באשלי במבט מודאג וקריסטל רק הרימה גבה בכעס. "אולי תעזוב אותי בשקט? אני אגיד לך מה יש לה כשאני אדע מה יש לה." היא הניפה בידה, כאילו סימנה לו להתרחק ממנה. לוק גלגל את עיניו, התיישב בקצה החדר והוציא מין הנחת ייאוש.
היא הביטה בעיניה של אשלי, הביטה כל כך קרוב מבטה התמלא עצב. אשלי בלעה את רוקה, לא מבינה אם מה שמצאה קריסטל הוא משהו טוב או משהו רע.
"אחד מהורייך היה חתום. זה הסיבה שאחת מעייניך יש שתי גווני צבע, והסיבה לעין השמאלית, היא בגלל שאבא שלך היה אנושי. " ענתה קריסטל ולוק התרומם, כלא מבין אם דבריה של קריסטל טובים או לא.
"ומה היא כחתומה?" שאל לוק וקריסטל הרימה את ידה לעבר החזה שלה, משלבת את ידיה במין מחשבה עמוקה, מביטה באשלי כאילו הייתה מקור למחלה נוראית.
"כחתומה היא תהיה חתומה מאוד חזקה, בשביל ממון, היה לו קשה להשתלט עלייה. איך היא מתה?" הוסיפה בתהייתה קריסטל, מביטה שוב בעיניה של אשלי.
"לוריאן." ענה ישירות לוק, כאילו שמה של לוריאן הביא רק צרות. "כן, האישה הזאת יודעת לרצוח כול דבר." פלטה קריסטל, כאילו אשלי לא הייתה שם.
"תתפשטי." הוציא לרגע קריסטל ועל פניה של אשלי הופיע הבעת בלבול. "אל תהיה ביישנית," אמרה לעברה בקול קטנוני ואשלי לא הזיז עפעף. "לוקס, צא." אמרה בטון ישיר לעברו ולוקס הוציא הנחת ייאוש נוספת בקול רם, מילל: "עד שבא הקטע בעירום." ויצא מביתה של קריסטל.
"תקשיבי לי טוב." החלה להגיד קריסטל במהירות, כשלוק יצא מביתה. היא קירבה את פניה, לעברה של אשלי, היא נראתה מפוחדת.
"מה שאני אגיד לך היה הסוד שלנו, לא לוק, לא לוריאן ובמיוחד לא טטיאנה וממון. אסור להם לדעת מה שאני אגיד לך. אני מקווה שזה ברור לך, כן?" קריסטל הביטה בעיניה הכחולות של אשלי והיא הוציא דף קטן מכיס גלימתה והחלה לכתוב מספר באותיות מסולסלות וקטנות.
"השיער הטבעי שלך בהיר?" שאלה קריסטל, מביטה באשלי ואשלי כלא מבינה הביטה בה בפחד והנהנה כאות חיובי.
"המצב גרוע ממה שחשבתי." לחשה קריסטל והזיזה את שיערה לאחור.
"את חצויה, את חצויה ובמלחמה שלנו את המפתח לפתיחת השער האחרון לשטן, אם הם יגלו שאת חצוית דם את תעברי משהו גרוע מהמוות ומהגורל של כול חברייך." אמרה לעברה קריסטל, מתכופפת ומביטה בעיניה. היא העבירה את ידה על פנה כאילו לא הבינה מה עליה לעשות בנוגע לאשלי.
"מה? אני לא חושבת שאת צודקת. הורים שלי רגילים מהרגילים." פלטה אשלי וקריסטל הוציא מין גיחוך , מנסה להרגיע את עצמה.
"את רק חושבת כך, אחת מהורייך היה מלאך מגן, אחד מארבעת המלאכים. רק צריך לדעת מי. מה שבקשר לשני, הוא בדיוק ההפך, כלומר אחד מהשדים הכי גדולים בשוק. את הבשר הכי טרי בשוק, בינתיים. " אמרה לעברה ואז מיהרה להוסיף:" את גם חתומה, תוסיפי את זה ואי אפשר היה לעצור את כמות כוחותייך. הדבר היחיד שאת צריכה זה מורה דרך טוב, לוק הוא המורה הטוב ביותר שיש, רק צריך לגרום לו לחנך. לוריאן לא תצליח להוציא ממך את המיטב, היא גם ככה יותר מידי עסוקה בעצמה כרגע."
אשלי הידקה את שפתיה יחד, וקריסטל הביטה בעיניה במין מבט מלא רחמים. "אני מצטערת עבורך כל כך." לחשה קריסטל והעבירה לעברה מספר טלפון. "אם משהו יגלה את הסוד שלנו, חייגי למספר הזה. זה המספר של המבצר. את תהיה מוגנת שם. " לחשה קריסטל והיא השתתקה לרגע.
"אולי תפסיק לנסות להציץ?" לחשה קריסטל ולוק נכנסה לבית דרך חלון המטבח.
"לא הצצתי." שיקר לוק וגומה קטנה הופיע בזווית פניו. "אתה שקרן גרוע." אמרה לעברו וחיוך נמתח בין שפתיה.
"מעכשיו אתה מורה באימוני קרב של אשלי." הודיע לעברו והתרוממה. לוק הביט בה במבט מבולבל.
"למה אני?! לא מספיק לי את טטיאנה כבר שבע שנים?" אמר בכעס לוק קריסטל הרימה גבה בכעס.
"תגיד תודה ותשב בשקט, ממון רק יסכים איתי. יש לי קסם מוכר." אמרה בחיוך ממזרי ולוק הביט בה במבט מלא זעם, הוא העביר את מבטו לעבר אשלי והוציא קללות חרישות מתחת לשפתיו. "תתחדשי לך במורה דרך אשלי, לוק שמור עליה."