חריגות פרק 2 אל תדאגי

פרק 2 אל תדאגי
היא עוצרת אחרי שרצה דרך כול כך ארוכה. היא בקושי ראתה לאן היא הולכת הדמעות שזלגו מעיניה לא אפשרו לה לראות את הדרך ברור,אלא רק דרכן. היא מסובבת את הראש שלה והעיירה ניראת כול כך קטנה במרחק הזה. חוסר המודעות הזו של איך עומד להיראות המחר כואב לה כול כך. היא לא הרגישה רגש כול כך חזק של פחד מעולם. כזה רגש חזק של דחייה. אין לה בית לחזור אליו. היא יודעת את זה אבל היא מודאגת לגבי גורל אחותה. היא הצילה אותה. אם היא לא הייתה עוזרת לה לברוח בטח היה קורה דבר נוראה. היא זוכרת שכבר מגיל קטן אבא שלה הזהיר אותה להתרחק מעל טבעי,ממפלצות. אבל עכשיו היא העל טבעי היא המפלצת מה היא אמורה לעשות עכשיו? אין לה בית לחזור אליו,לא ידיד או חבר שעליו תוכל להישען. היא יודעת שעליה להמשיך ללכת. היא תגיע לעיר ואז שם היא תוכל להתחבא. היא הולכת לאורך הכביש כול מיני מכוניות עוצרות לה. אנשים מציעים לה טרמפ אבל היא מסרבת. היא חושבת שרובם נראים מפוקפקים,היא לא רוצה להסתבך עוד יותר.

סברינה קמה במיטתה. היא מביטה על ידיה שקשורות על העמודים שבצד המיטה. היא מנסה לשחרר את ידיה אבל היא לא מצליחה. "תרגעי ילדה שלי." היא שומעת מצד המיטה. היא מסיבה את מבטה לשם על כיסא לצד מיטתה יושבת אימא שלה. היא שולחת את ידה ומלטפת את ראשה של סברינה.
"הוא אומר שהוא יסדר את זה שהוא יעזור לך. אל תדאגי אבא יתקן הכול." היא לוחשת סברינה רק מפחדת יותר עכשיו בגלל מה שהיא אימה אמרה לה.
"איך הוא יתקן?" סברינה שואלת מבולבלת. היא לא רוצה להיות הניסוי החדש של אבא שלה.
"אני ימשיך מפה." סברינה שומעת קול ממפתן הדלת. זה אביה הוא מתקדם בצעדים אטים לתוך החדר. אימה קמה מהכיסא ויוצאת מהחדר. הוא מתיישב במקומה. הוא מביט בסברינה קצת סקרן.
"אחותך לא חזרה יש לך מושג לאן היא יכלה לברוח?" הוא שואל אותה. סברינה מסיבה את מבטה לצד השני של המיטה. היא לא רוצה להסתכל אליו.
"אני לא יודעת. אבל אילו הייתי יודעת גם אז לא הייתי מספרת לך." היא אומרת בחוסר חשק.
"סברינה ילדה שלי אני רק רוצה להחזיר את אחותך הביתה." אביה אומר בטון נעים ומרגיע. הוא היה מדבר ככה כשהוא היה מסביר לה שהיא עשתה משהו לא נכון.
"בשביל שתוכל לקשור אותה גם?" היא שואל ומסובבת את הראש שלה בחזרה לכיוון שלו.
"היא לא תשרוד מחוץ לבית." הוא מנסה להסביר לסברינה. הוא שלוח את ידו ומלטף את שערה החום. היא נרתעת ממגע ידו הוא מחזיר את ידו אליו.
"כנראה אנחנו רואים את המונך בית בצורה שונה." סברינה אומרת חוסר חשק היא מביטה לתקרה הלבנה תוהה איפה אחותה עכשיו.
"אני יתקן אותך ואת אחותך ואתן תחזרו להיות הבנות שלי. אבל בבקשה תני לי לעזור." הוא אומר לסברינה מנסה להסביר לה את המצב.
"אבא אנחנו עדיין הבנות שלך" סברינה אומרת בנימה של כעס
"את חולה סברינה אולי כדי שתמשיחי לנוח." הוא אומר וקם מהכיסא. הוא נותן לסברינה נשיקה על המצח. הוא מתחיל לפסוע לכיוון הדלת.
"חולה? אבא תחזור לכאן!" סברינה צועקת אבל אביה לא מקשיב. הוא יוצא מהחדר וסגר את הדלת אחריו. "אבא!" היא צועקת הדמעות מתחילות לזלוג מעיניה. היא מתחילה לחשוב על ג'ואנה לאן היא ברחה? לאן הצליחה להגיע? היא מקווה שרחוק. "ג'ואנה אל תתני להם תפוס אותך! בבקשה…" היא ממלמלת לעצמה כשהדמעות זולגות מעיניה.

"ריין תמצא את ג'ואנה הכי מהר שאת היכול." מר ג'ונסון אומר כשהוא יוצא מחדרה של סברינה שניהם מתחילם לפסוע לאורך המסדרון. המסדרון חשוך יחסית רק אורות שרחוקים מהם מאירים להם את הדרך.
"אל תדאג מר ג'ונסון אני ימצאה אותה ויחזיר אותה." ריין אומר בניסיון לרצות את מר ג'ונסון.
"בכנות אני חושב שהמזל האיר לנו פנים,בכך שזו ג'ואנה שברחה. סברינה, סברינה יותר חזקה מימנה היא הייתה מצליח לשרוד אבל ג'ואנה כול כך רגישה ושברירית אני די המום שהיא עדיין לא חזרה הביתה." הוא אומר לרגע מר ג'ונסון עוצר ומביט על ריין. ריין מביט בו בהערצה מסיומת.
"אל תדאג מר ג'ונסון אני מבטיח לך נמצה אותה." הוא אומר מר ג'ונסון מחייך ותופח על השכם של ריין.

היא מתחילה לעבד תיקווה. היא שוקלת לקחת טרמפ. מכונית עם אישה וילד עוצרת לה האישה בעלת עיניים כחולו ושער בלונדיני היא ניראת בסביבות ה40. הילד בעל עיניים כחולות ושער חום הוא לא ניראה יותר מ9.
"יקירתי מה קרה לך?" האישה שואלת את ג'ואנה מתוך חלון המכונית. ג'ואנה עדיין עם שמלת הנשף והתכשתים.
"זה סיפור ארוך מאוד וכואב." היא אומרת כשהיא מרגישה חנק בגרון.
"אוי מסכנה שלי בואי כנסי לאוטו לאן את צריכה?" האישה שואלת את ג'ואנה כשהיא מביטה בה מבט של רחמים. ג'ואנה לא יודעת מה האישה הזו חושבת שקרה לה אבל היא רוצה לעלות על האוטו הזה הוא ניראה לה הרכב הכי נורמלי שעצר לה עד עכשיו.
"רחוק. לעיר הראשית של המחוז." ג'ואנה עונה לאישה שבמכונית.
"כנסי זה בדיוק בדרך שלנו." האישה עונה לה בחיוך. ג'ואנה מחייכת אליה בחזרה היא נכנסת למכונית. ג'ואנה מתיישבת ליד האישה בקידמת המכונית.
"אז איך קוראים לך?" האישה שואלת אותה בחיוך.
"ג'ואנה ג'ונסון." ג'ואנה עונה לה עם חיוך. האישה מחייכת אליה בחזרה.
"אל תדאגי ג'ואנה הכול היה בסדר אני מבטיחה לך." היא עונה לג'ואנה ומחייכת אליה.