חף מפשע- פרק 4

פרק 4: פרידה ופגישה

– ג'יין –

"התיכון הזה דיי מעצבן, כבר נמאס לי לחיות בשגרה" אמרתי לאליסון, היא הייתה נראית מופתעת,
"את? זאתי שלא סובלת הרפתקאות אומרת את זה?" שאלה אליסון והתחילה לצחוק,
"אוי פשוט תסתמי" אמרתי והגברתי את קצב ההליכה שלי לשיעור,
"אוי אל תהיה כזאתי" שמעתי את אליסון אומרת ומתחילה לרוץ כדיי לצמצם את הפער ביני לבינה,
"כזאתי מה? משעממת? חנונית?" שאלתי בעצבנות,
"כזאתי רעה" אמרה אליסון והלכה מבלי להביט בי. 'מה יש לי?' שאלתי את עצמי,
"החוקר של הפרשת הרצח ,בן תומפסון שעכשיו ימסור את דעתו לגביי מה שקרה אמש" אמר המנחה טלוויזיה שהיה שם,
"אני אומר לכול תושבי ניו ג'רזי, אנחנו נתפוס אותו. לא משנה אילו אמצעים נצטרך לעשות אני ישים אותו מאחורי סורג ובריח. אני נשבע, לפי מה שראיתי כשרדפתי אחריו, הוא היה זריז וחזק, אין ליצור איתו קשר בשום אופן!, אני מזכיר ואומר בניו ג'רזי אין מקום לפשעים. אנחנו נתפוס כול אחד ואחד שרק ייסע מעבר למהירות המותרת, או ינהג באלימות, תודה רבה לכם" אמר בן,
הוא נדחף בין כול הצלמים ואז הוא אמר "צלמו את זה" והוא נישק את אחת העוזרת שלו,
היא הסמיקה והוא נסע שמיליוני צלמי פפראצי רצים אחריו,
אני לא בטוחה מה הרגשתי, כעס? אכזבה? כאב? בגידה? או שאולי הכול יחד?
נכנסתי לשיעור, כולם הביטו בי ואני רק התנצלתי והתיישבתי במקומי, ראיתי את אליסון, שמפנה את גבה לעברי,
"אני מצטערת, באמת לא הייתי צריכה לעשות את זה. פשוט בן בגד בי מול כול הטלוויזיה ובמקום לפרק עליו את הכעס, פירקתי על היחידה שעוזרת לי" אמרתי והתקרבתי עליה,
"טוב, ממילא אני לא יכולה לכעוס עלייך סיס" אמרה אליסון והיא חיבקה אותי.
"איזה שרשרת מהממת" אמרתי לה והחזקתי את השרשרת שהייתה לה על צווארה,
"גברת פאן, אני צריכה להוציא אותך מהשיעור?" שאלה אותי המורה, הנדתי את ראשי לשלילה והיא הסתובבה חזרה ללוח.
"גברת פאן אני צריכה להוציא אותך מהשיעור?" חיקיתי אותה שנגמר הלימודים ליד אליסון,
"מי את ומה עשית לג'יין?" שאלה אליסון, שנינו צחקנו רוב הדרך ואז התפצלנו לביתנו.
בן חיכה לי בכניסה, עם פרחים אדומים כמו האודם שהיה לי,
"מה עכשיו? פרחים אדומים.. לא אוהבת, גם את הפרחים וגם אותך" אמרתי וזרקתי את הפרחים על הרצפה, הבטתי בו, פגועה ושעוד מעט ירדה לי דמעה מהעין,
"ראית את זה נכון?" שאל בן והשפיל את מבטו,
"ראו את זה בכול הטלוויזיות, בכול השידורים, איך יכולת לעשות לי את זה?" שאלתי והתחלתי לבכות,
"אני מצטער ג'יין" אמר בן, הוא התקר עליי אבל אני התרחקתי,
"לא, אני נפרדת ממך" אמרתי ורצתי לחדרי, טרקתי את הדלת ונשענתי עליה.
עברה שעה של דמעות, וניגובים במטליות, והבטתי בחלון, התקרבתי עליו, וראיתי את העיר ניו ג'רזי היפה,
החלון נפתח, ומשם נכנס בחור עם שיער בלונדיני, שרירי ושזוף עם עיניים חומות הוא הביט בי ואז נזכרתי מאיפה אני מכירה אותו, זה הפושע שכול העיר מחפשת.
"היי" הוא אמר בתמימות ובפחד שאני יקרא למישהו, ופשוט עמדתי שם, פעורת פה. והבטתי בו.