חלק מחיי – פרק 10

תקציר מהפרק הקודם:
חזרתי אתמול מהבית ספר, ופגשתי איש שאמר שקוראים לו גולן והוא הביא לי שוקולד. הוא לקח אותי לאוטו שלו ונגע לי בגוף ורצה להוריד לי את החולצה, אבל הצלחתי לברוח, והלכתי הביתה וסיפרתי את זה לנועה, והיא אמרה לי שזאת הטרדה מינית ושהכל יהיה בסדר

חלק מחיי- פרק 10

כשאבא ואמא חזרו, נועה סיפרה להם מה קרה, ואני ישבתי בינתיים על הספה בסלון. אחרי כמה דקות אבא ואמא חזרו, ולאמא היו קצת דמעות בעיניים ואבא היה נראה קצת כועס, ובהתחלה פחדתי שהוא כועס עליי, אבל הוא בא אליי וחיבק אותי. "אל תדאג, אני יתפוס את הבן כלב הזה, הוא ישלם על זה, אני מבטיח לך!" הוא אמר.
"אני מצטער," אמרתי.
"על מה אתה צריך להצטער?" אמא שאלה וליטפה לי את הלחי, ואוטומטית זזתי קצת הצידה.
"זה בגללי!" בכיתי. "לא הייתי צריך ללכת עם האיש הזה!"
"זה לא בגללך," אמא אמרה וחיבקה אותי חזק חזק. "האיש הזה חולה בראש, זה הכל בגללו, לא בגללך."
"תקשיב, אוֹרי," אבא ישב מולי. "עוד מעט אנחנו ניקח אותך למישטרה, ושם תספר להם את מה שהיה, בסדר?"
"אבל אני לא רוצה," אמרתי. הייתי פעם במשטרה, ולא אהבתי להיות שם, המקום הזה מפחיד.
"אין ברירה," אבא אמר. "אם לא תספר להם, הם לא יוכלו לשים את המניאק הזה בכלא."
"מה זה מניאק?" לא הבנתי.
נועה ציחקה קצת, ואמא אמרה "זה משהו שאסור להגיד," וצבטה את אבא ביד.

נסענו למשטרה, לאותה תחנה שממנה אבא דניאל ואמא שרית לקחו אותי אחרי שמישהו סיפר למשטרה שההורים האמיתיים שלי התעללו בי, והשוטרים לקחו אותי לשם. הכל שם היה נראה אותו דבר, חוץ מהשעון שפתאום לא היה שם, ועכשיו היו שם שוטרים אחרים. אבא ואמא דיברו עם האישה בכניסה, אבל לא הקשבתי, כי חיפשתי שם את השוטר הנחמד שלקח אותי מהבית של ההורים האמיתיים שלי. "בוא," אבא אמר לי פתאום והלכנו לאחד החדרים במסדרון, ואז שמתי לב שזה החדר ששם השוטרת שאלה אותי אם באמת ההורים שלי הרביצו לי. נכנסנו לבפנים, אבל עכשיו הייתה ש שוטרת אחרת עם שיער שחור, והיא הייתה קצת מפחידה, כי היה לה איפור שחור ליד העיניים.
"היי," היא חייכה. "אני גל"
"אני אורי," אמרתי קצת בשקט.
"תקשיבי, הילד שלנו עבר הטרדה מינית," אבא אמר. עדיין לא הבנתי מה זה אומר. "אני מבקש ממך, הוא עבר מספיק דברים בחיים, ועכשיו זה. בבקשה, תעזרי לו." גל נראתה כאילו היא קצת מרחמת עליי והיא ליטפה לי את השיער, וזזתי אחורה.
"אני מצטערת," היא אמרה. "אל תדאגו, אני כאן כדי לעזור. אבל אני צריכה לבקש ממכם לצאת החוצה."
"הם לא יכולים להישאר איתי?" שאלתי.
היא חייכה אליי. "אני מצטערת, חמוד, אבל זה הנהלים." אבא ואמא יצאו החוצה, ונשארתי לבד בחדר עם גל, ועכשיו היא נראתה לי יותר נחמדה ממקודם.
היא הוציאה מהמגירה של השולחן ספר ענק והיא פתחה אותו. "בכל עמוד יש תמונות של אנשים," היא אמרה. "תעבור כל עמוד, ואם אתה רואה את האיש הזה, אז תגיד לי.
"טוב," אמרתי, והתחלתי להעביר את הדפים. היו שם המון המון תמונות של אנשים. אחרי כמה דקות ראיתי פתאום את גולן, והתחלתי לבכות.
"מה קרה?" גל שאלה וקמה מהכיסא והתקרבה אליי.
"זה הוא," אמרתי והצבעתי על גולן.
"בסדר," היא אמרה והוציאה את התמונה וסגרה את הספר. היא ישבה שוב על הכיסא. "עכשיו, אני רוצה שתספר לי בדיוק מה קרה, בסדר?" לא רציתי לספר לה, לא יודע למה, פשוט פחדתי ולא רציתי.
"אורי, אתה רוצה לספר לי?" היא שאלה.
"אבל אני פוחד," אמרתי.
"מהאיש הזה?" היא שאלה.
"כן," אמרתי.
"איך קוראים לו?" היא שאלה.
"גולן," אמרתי. "ככה הוא אמר." גל הוציאה עט ורשמה משהו על התמונה מאחורה.
"אתה רוצה סוכריה?" היא שאלה ושמה מולי קערה עם הרבה סוכריות. חשבתי קצת קצת, כי פחדתי שגם היא רוצה לעשות לי משהו, כי גם גולן הביא לי שוקולד, אבל אז נזכרתי שהיא שוטרת ושהיא רוצה לעזור לי ולא תעשה לי כלום. "כן, תודה," לקחתי.
היא התקרבה אליי קצת. "בבקשה, אורי, תספר לי, אני חייבת לדעת. אם אתה רוצה שהאיש הזה יהיה בכלא ולא יעשה לך כלום יותר, אתה חייב לספר לי."
"טוב," אמרתי. "אז אני יספר"
"מתי זה היה?" היא שאלה והוציאה דף מהמגירה שלה והתחילה לירשום.
"היום, שחזרתי מהבית ספר"
"חזרת מהבית ספר ואז זה היה?"
"כן. בדרך הביתה ראיתי מישהו שישב על הספסל בגן משחקים, והוא אמר לי לשבת לידו, והוא שאל אותי איפה אני לומד ואיך קוראים לי ובן כמה אני, והוא אמר שהבן שלו שיותר גדול ממני לומד שם גם, ואז הוא נגע לי בכל מיני מקומות."
"איפה?" גל שאלה.
לא רציתי לענות, כי חשבתי שהיא לא תאמין לי.
אחרי דקה בערך היא הוציאה פתאום דובי קטן בצבע חום מהמגירה. "תראה לי על הדובי איפה הוא נגע בך," היא ביקשה, והצבעתי על הדובי על הרגליים, הראש והבטן והטוסיק. היא החזירה אותו למגירה. "מה היה אחר כך?" היא שאלה בשקט.
"הוא אמר שהוא רוצה להראות לי משהו באוטו שלו, אבל שזה סוד ושאסור לי לספר את זה לאף אחד, והוא לקח אותי לאוטו שלו והוא ניסה להוריד לי את החולצה, ואז הצלחתי לברוח."
"איך האוטו היה נראה?"
"גדול וכחול כהה כזה"
"ומה היה אחר כך?"
"הלכתי הביתה"
"וסיפרת על זה למישהו?"
"סיפרתי לאחותי ואז היא סיפרה להורים שלי."
"אני מבינה."
אחרי כמה דקות שאלתי "רשמת את כל מה שאמרתי?"
"כן," היא חייכה
"למה?" לא הבנתי
"כי אני צריכה להעביר למפקד שלי את הסיפור, כדי שהוא יוכל לעצור את האיש הזה."
"באמת קוראים לו גולן?" שאלתי
"לא," היא ליטפה לי את השיער. "באמת קוראים לו רון." היא יצאה החוצה וקראה להורים שלי.
"אז ככה," היא התיישבה על הכיסא שלה, וההורים שלי ישבו לידי. "האיש הזה הוא פדופיל מוכר למשטרה שבדיוק סיים לרצות מאסר של שלוש שנים בגין אונס של ארבעה ילדים. לפי מה שאני רואה הוא יחזור לכלא."
"מה, הוא לא עשה את זה רק לי?" שאלתי.
"לא," גל חייכה. "לצערי אתה לא הראשון." היא קמה מהכיסא. "תודה רבה לכם, מפקד התחנה ייצור איתכם קשר בימים הקרובים בקשר להמשך החקירה, ואנחנו נודיע לכם כשנתפוס אותו, והילד יצטרך להעיד נגדו.
"תודה רבה לך," אבא אמר, ויצאנו מהתחנה.