חלק ב׳- זיכרון | פרק 5

אני מסתכל על הקהל. ההורים מריעים. המאמן לחוץ. האליפות. אני נושם עמוק לפני שהדלתות נפתחות. הם נפתחות ואני רץ אחרי טומי אל הדשא שבחוץ. אני מסתכל על הקהל. אנחנו שרים את ההמנון וכל קבוצה מתפזרת על הצד שלה במגרש. המשרוקית שורקת. המשחק מתחיל. אלכס מתחיל לרוץ במהירות. מוסר לי את הכדור. אני רץ ורץ. מוסר את הכדור לפטריק שמתקדם לעבר שער היריב. הוא בועט בכדור ו…השוער מצליח לעצור אותו. הוא מוסר לאחד השחקנים מהקבוצה שלו. הוא רץ עם הכדור לשער שלנו. מוסר לשחקן אחר. הם באים לעשות שער כשג׳ון חוטף את הכדור. הוא מתקדם לשער שלהם. הוא מוסר אליי ואני בועט. קרן. אלכס נגש לשם. הוא מסתכל על קלארק אבל אני יודע שהוא ימסור לי. הוא בועט את הכדור לגובה. אני קופץ ונוגח בו לכיוון השער. ושוב השוער עוצר אותו. וככה רוב המשחק הולך. 0:0. אנחנו טובים והם טובים. מחצית. המאמן אוסף אותנו. בהתחלה הוא מעודד אותנו. אומר שאנחנו משחקים טוב אבל אחרי זה אומר שאנחנו צריכים להתאמץ יותר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להגיע לפנדלים. הם מעולים בפנדלים. זאת הטכניקה שלהם. אנחנו יושבים להתרעננות. אני מסתכל על המעודדות. יותר נכון על ראש המעודדות. על מלי. אני חייב לגרום לה לשים לב אליי. אני מסתכל על המגרש ויודע איך. אני חייב להבקיע גול. ממש חייב. המחצית מסתיימת ואנחנו חוזרים אל המגרש. הזמן עובר בדיוק כמו שהיה במחצית הקודמת. 0:0. אנחנו טובים והם טובים. אנחנו כבר בדקה האחרונה של ההארכת הזמן. הכל נראה אבוד. אם לא נעשה גול עכשיו אנחנו נפסיד. אני מסתכל אל היציע ורואה את קייט. אני נזכר בנשיקה שלו מאתמול. לפתע אני מרגיש מרץ ממלא את כל גופי. אני רץ אל הכדור וחוטף אותי באופן מושלם. אני רץ את כל המגרש במהירות. מתרכז רק בשער. מתעלם מהשאר. אני מטר מהשער. אני בועט את הכדור לגובה וקופץ. אני בועט בכדור באוויר וזה טס במהירות אל השער. השוער תופס אותו אבל המהירות שלו חזקה מדי. הכדור נכנס לשער עם השוער. אני עומד מול שער מתנשף ואז נשמעת שריקה. המשחק הסתיים. אני עדיין מתנשף כשהקהל מריע לי. לדריי. ואז אני קולט מה עשיתי. אני,דריי, הכנסתי גול. בדיוק כמו שרציתי. הקבוצה מרימה אותי לתשואות הקהל. ״דריי! דריי! דריי!״, הם צועקים ואני מתמלא אדרנלין,״דריי! דריי! דריי!״. אני מוריד את החולצה כמו כל שחקני הכדורגל הגדולים וזורק אותה. מלי תופסת אותה. היא גם מעודדת אותי. אני צועק לקהל. סתם צועק. אני רואה את אלכס מביט בי בצד מקנא. ואני יותר מחייך. אני לא רוצה שהרגע הזה ייגמר. הקבוצה מורידה אותי ואני עושה סיבובים במגרש. אני מושיט יד לעבר הידיים שמושטות אליי מאחורי הגדר. רצות לגעת בי. אניי מרגיש נהדר. לבסוף אנחנו צריכים ללכת. אני הולך למלתחות יחד עם כל הקבוצה. הם מעודדים אותי. טופחים לי על הכתף. כשכולנו גומרים להתקלח ולהחליף בגדים המאמן בא לדבר איתנו.
״דריי!״, הוא מצביע עליי בחיוך,״בוא הנה!״, כולם מגחחים והוא מחבק אותי בהתלהבות,״אתם אל תגחחו!״, הוא אומר לאחרים,״רק בזכותו״, בוא מצביע עליי,״ניצחתם!״
אני מחייך אל האחרים ואנחנו יוצאים. אנחנו נכנסים לאוטובוס ומלי שומרת לי מקום.
״אז איך ההרגשה?״, היא מחייכת אליי
״נהדרת״, אני מחייך אליה.
היא מסתכלת עליי במבט שלא מבין ואני מחליט לעשות משהו. זאת ההזדמנות שלי. אני מתקרב אליה ואנחנו מתחילים להתנשק בלהט לקול שריקות הסובבים.