חלק א פרק 1 – כרטיס סטודנט וויסקי ועולם אחר

סאש לא זכר שום שלב בחייו בו יכל להיות כל כך מופתע.
ניתנה לו מתנה שקשה למצוא כמותה בעולם המודרני, הוא היה מאז ומתמיד בן אדם רגוע שידע לקבל את המציאות כפי שהיא, גם אם היא נראתה לו לא הוגנת או חסרת כל היגיון. אבל כל אדם יכל לצאת מדעתו ברגע שהיה מבין ששכח שנה מחייו והוא אינו יודע היכן הוא.
סאש אמנם לא יצא מדעתו, אבל היא בהחלט רצתה לדחוף אותו החוצה ממנה.
כרטיס הסטודנט נח לפניו, יפה לאור השמש שעברה דרך העצים. לצד כרטיס הסטודנט נח לו גם בקבוק פלסטיק קטן מלא בוויסקי וגם השרשרת של אימו, וגם הם נראו יפה לאור השמש אבל היו פחות מבלבלים מהכרטיס. אלו החפצים היחידים שהיו לרשותו, והוא כמובן שמח שהיה שם בקבוק מלא בוויסקי, אבל שני החפצים האחרים עוררו בו חוסר נחת.
על כרטיס הסטודנט התנוססו פניו, והתאריך היה כמעט בשנה גדול יותר ממה שזכר. "כנראה עברה בערך שנה…" אמר לעצמו בזמן שבחן את הכרטיס בריכוז. הכרטיס בבירור היה יחסית חדש, הוא היה מבריק וסאש היה נותן לו לא יותר מחודש, מה שאומר שהוא היה סטודנט במשך כל החודש הזה. מעניין, חשב לעצמו סאש. הוא הביט שוב בפניו שהתנוססו על הכרטיס ושוב הרגיש בחוסר נחת, בכרטיס הסטודנט הוא היה נראה כאלו לא ישן אפילו יותר מהרגיל, וזה אמר לו הרבה מאוד. הוא הכניס את כל החפצים האלו חזרה לכיסי הג'קט שלו ונשכב על האדמה, מביט על העץ ועל קרני השמש. הוא לא אהב את המצב בו נמצא, בכלל לא. אם הוא באמת סטודנט, סימן שהוא התאמץ כדי להגיע לשם אז לשכוח דבר כזה עכשיו? גם אם ימצא את דרכו חזרה לביתו זה יהיה מיותר אם לא יזכר בסיבה למה נרשם לאוניברסיטה כזאת מצליחה ומה למד בחודש שעבר, כמובן יש סיכוי שעבר יותר זמן, אז בכלל. כל המחשבות האלה עייפו אותו, כמובן חשוב להבין כמה שיותר דברים בסיטואציות כאלה, אבל הייתה לו תחושה שגם אם יחשוב הרבה מידי הוא לא יגיע למסקנות משמחות. בדרך כלל כאשר המוח מוחק זכרונות זה נעשה כדי להגן על הנפש או כי הם לא חשובים, נותר לו לקוות שזה היה פשוט לא חשוב בשבילו. הרוח הייתה נעימה, וסאש הרשה לעצמו לעצום את עיניו ולהרגיש את הרוח, וכך גם את השמש ואת צליל העלים. כן, זה היה יום מקסים. מזג האוויר לא חם מידי, והאוויר צח. הוא בהחלט לא נמצא ליד מקום מאוכלס, אבל גם על זה עדיף לא לחשוב עכשיו. בעיניים סגורות הוא ניסה להגיע לוויסקי שלו, אך העצלנות שלו שילמה את המחיר כשהבקבוק הקטן נפל מידיו ויותר מחצי נשפך. "לעזאזל." התלונן סאש והביט בוויסקי נספג באדמה באיטיות.
כנראה זה סימן שהוא צריך להתחיל לעשות משהו, כמו להתחיל להבין איפה הוא נמצא ואולי אחר כך להבין מדוע. הוא נאנח והנענע מצד לצד את הוויסקי שעוד נשאר ואז הביט שוב על מה שנשפך והפיל את מה שנשאר. הדשא נבל לנגד עיניו והפרח הקטן פשוט התקפל לגמרי. המסקנה הייתה ברורה, או שמישהו ניסה להרעיל אותו, או שהוא ניסה להרעיל את עצמו.
"אז גם הלילה אני לא הולך לישון , אה?"

~~~

שעתיים הליכה עד שמצא נהר. שעתיים בהם החל לחשוב שהוא חולם או תחת השפעה של סמים כלשהם. שעתיים בהם גילה איפה הוא נמצא, מה הן היכולות הפיזיות שלו, ושציפורים הם יצורים מפחידים. הוא התיישב המום ליד הנהר ובהה במים הזורמים. קודם כל הוא הבין שציפורים הם יצורים מפחידים, לקחו לו ככל הנראה לא יותר מכמה דקות עד שנתקל בציפור בגודל של חתול שסובבה את ראשה באופן שהוא לא ידע שיכול להיות הגיוני לחיה שהיא לא ינשוף. הוא התפלא בכמה הקלה הוא חש כאשר היא פשוט התעלמה ממנו. הוא המשיך ללכת הלאה, חושב שאולי הוא נמצא באזור שהיה בעבר רדיואקטיבי, או שעדיין כזה. לא פייר, הוא חשב לעצמו, בהחלט לא פייר וגם היגיון אין בזה הרבה אם בכלל. הוא פשוט ימצא נחל, ילך עם הזרם והכל אמור להיות בסדר כל עוד ינסה להיות קשוב ולהתרגל לסביבה, במילא אין לו שום ברירה. וכמובן אז הוא גילה שהיונה עוקבת אחריו, הוא החליט שהיא רוצה לאכול אותו והחל לרוץ. פה הייתה ההפתעה השניה, היכולות הפיזיות שלו הן יותר מבסדר. למעשה מאז שהתעורר הוא הרגיש כאלו הסיר כמה קילו, ואילו עכשיו כאשר החל לרוץ הוא רץ מהר יותר מתמיד, וכאשר נאלץ לקפוץ הוא קפץ יותר טוב משכל ספורטאי שהכיר יכל. והציפור המוזרה נעלמה מאחוריו, אבל הוא שכח אותה כי הוא הבין איפה הוא.
הוא נתקל במפל קטן מהנחל שהלך לידו לנחל יותר גדול שבוודאות הוביל לנהר. "אוקיי." הוא אמר לעצמו וכל שאר הדברים המפתיעים שגילה ביום הזה הכו בו. אין שום מקום בעולם שיכול לגרום לחלקיקי מים לרחף באוויר באיטיות, ולכן המסקנה המתבקשת היא שהוא פשוט נמצא בעולם אחר (או שהוא לקח סמים ועכשיו הוא רץ ערום ובורח מיונים במרכז העיר). וכעט הוא ישב על גדות הנהר והביט במים, מידי פעם טיפות שקפצו מהתנגשויות של המים ריחפו באיטיות באוויר ויצרו מראה יפהפה. כוח המשיכה פה נמוך, מאוד נמוך. סאש רצה את הוויסקי שלו חזרה, אולי הוא לא היה מורעל בכלל? פשוט התגובה של הצמחייה בעולם נובעת מרגישות יתר של תהליכים ביולוגיים?
סאש לא ידע אם לחשוב על כל זה יעזור לו, אבל לאחר מחשבה קצרה הבין שככל שיהיו לו יותר שאלות כשהוא לא מבין כלום והוא במצב קריטי, כנראה כך תגדל האכזבה שלו כאשר יהיו תשובות. עדיף להשתלב במקום שהוא נמצא בו ופשוט לנסות להבין ולא להתלונן ולפחד. הוא התפשט וקפץ לנהר, צופה איך טיפות המים מתעופפות באוויר. "זה מדהים." הוא אמר לעצמו, מחליט להודות שזה אחד הדברים היפים שראה.

~~~

שני גברים מגודלים הביטו בבחור הצעיר ששחה בנהר, היה קשה להבחין בהם כיוון שהיו מיומנים בעבודתם וגם כי סביב הנהר היה יער מרשים. "סחורה משובחת, אם כי הוא נראה תשוש מידי אבל אני בטוח שזה לא משנה כל כך. הוא צעיר וחסון ויש ביקוש לכאלה." אמר אחד מהם בקול נמוך, עיניו ממשיכות לעקוב אחר הבחור. הגבר השני הופתע מחדש מהמידה בה קולו של שותפו היה נמוך אבל מיהר להסכים. "נשתמש בקסם או בכוח פיזי?" שאל וקיווה לקבל את התשובה הקלה. "לצערי נצטרך להשתמש בקסם, בחורים כמוהו צריכים להיראות כמו סחורה טובה עד שיקנו אותם, ורצוי יותר." שניהם נאנחו והחלו למלמל דבר מה לא מובן. כעבור שנייה הבחור הצעיר החל לטבוע בצורה חסרת אונים, הם חיכו מספר דקות והלכו להוציא אותו משם, מעולף ולא במצב להגן על עצמו.
"דווקא שרירי, אבל נראה כאלו לא אכל שבוע." העיר הגבר בעל הקול הנמוך. "וכנראה גם לא ישן את אותו הזמן…" שותפו הנהן. "אבל הקפטן ימצא לו את הקונה המתאים אז אל תתחיל להיות בררן, גם בזבזנו כוח על תפיסתו ואני לא מתכוון להסתובב באזור עד שעוד כמה אנשים יבואו." הוא נאלץ להסכים ולכן העמיס את הבחור הצעיר על גבו והחל ללכת. "אנחנו צריכים להגיע לפני שהבחור יתעורר. אני לא חושב שהוא שולט בקסם, אבל אני לא רוצה לקחת סיכון."