חלק א׳- הצל | פרק 12

עברו כבר שלושה שבועות מאז אני ומוניקה התחלפנו רשמית ורואים שהיא השתנתה. החושים שלה התחדדו. יכולת הלחימה שלה השתפרה. היא בטוחה בעצמה. והיא מתרחקת ממני. בפעם הראשונה חשבתי שאין לה מצב רוח אך כשזה חזר על עצמו התחלתי לחשוב שמשהו השתנה. ומשהו באמת השתנה. היחסים בינינו. לא עוד חברות. עכשיו זה הנבחרת והכפילה.אבל אני לא אומרת כבר כלום. היא לא מקשיבה לי. מאמנים אותה להתרחק ממני. שאני רעה. אז היא מתרחקת. ואני גם. למרות שזה קשה. אני לא יכולה לסבול יותר את השקט ששורר בביתן ויוצאת. הרגל שלי כבר נרפאה ואני יכולה לרוץ. וזה מה שאני עושה. אני הולכת לפינה שלי. לגבעת הדשא. אני נשכבת על הדשא הרך ועוצמת עיניים. נותנת לשמש ולרוח ללטף את פניי. אני מרגישה שלווה. בפעם ראשונה בהרבה זמן. רוב הימים אני מסתכלת על הרמז. מנסה לפענח אותו. אני כבר זוכרת אותו העל פה. משולש, ריבוע, משולש, מחומש, טרפז. אני ואחג'ירה מנסות לפתור את זה שעות ביום. השלווה הזאת עוטפת אותי ואני נרדמת.
אני מרגישה מגע רך על שפתיי ומתעוררת. אני רואה את וויל רוכן מעליי ומרכן אותי.
"בוקר טוב לוחמת קטנה", הוא מחייך עליי.
"ערב טוב למעשה", אני אומרת כשאני רואה את הירח והכוכבים.
"אפשר גם ערב", הוא צוחק
אני נשענת עליו ומסתכלת על האופק.
וויל משחק בשיער ראשי,"פני למחשבה", הוא אומר.
״אה?״, אני לא מבינה
״אני ייתן לך שקל ואת תגלי לי מה את חושבת״, הוא מסביר.
״טוב…אז…על מה אני חושבת…״, אני פוחדת להגיד את המחשבה הזאת,״אני חושבת שמוניקה נהנית מזה שאנחנו נפגשים…״
״ו..?״, הוא לא מבין,״ שלא תאהב! אנחו לא צריכים את האישור שלה!״
״ תאמין לי אנחנו כן!״
״אני לא צריך את האישור שלה״, הוא אומר בנחרצות, ״ אני אוהב אותך עם האישור שלה או בלעדיו!״
״וויל…״, אני מנסה להסביר, ״זה הרבה יותר מסובך…אתה צריך לזכור שהיא הנבחרת!״
״מצידי שתהיה הנבחרת עד מחר! היא צריכה לזכור שרק בזכותך היא הנבחרת!״
״וויל…״, אני מניחה אצבע על שפתיו בצורה שמסמלת שקט,״שש…״, אני אומרת ואנחנו עוברים להסתכל על האופק. ״אני פשוט מרגישה שאנחנו הולכים ליפול לאיזשהו בור שלא נצליח לצאת ממנו…״, אני מנסה להסביר את התחושה הרעה שלי.
״בור?!״, הוא לא מבין
״באופן מטאפורי״, אני מנסה להסביר,״כאילו ההתנהגות של מוניקה היא התחלה של מערבולת אירועים״, אני מנסה להעביר לו את החששות שלי בצורה טובה,״והבעיה היא שאני לא יודעת אם הם יהיו טובים או רעים״
וויל מחליט וחוזר ללטף לי את הראש. אנחנו יושבים ככה במשך הרבה זמן שלבסוף אנחנו נעמדים וחוזרים למחנה.
״לילה טוב״, אומר לי וויל ונושק לשפתיו.
״לילה טוב גם לך״, אני מחייכת אליו
״חלומות פז לוחמתת קטנה שלי״, אני בקושי שומעת אותו כשהוא כבר הולך ומתרחק.
אני נגשת מחויכת אל הביתן. אני נכנסת ואחרי מקלחת טובה אני באה להכנס למיטה. אני הולכת לחדר ורואה בפתח את מוניקה מביטה בי במבט לא טוב,״תתרחקי מהארוס שלי״.