חלון פתוח- הקדמה

פעם העולם היה צעיר. הרוע והחולי עוד לא הספיקו להיוולד לתוכו ולהשחיתו. הכעס והשנאה עוד לא היו קיימים. אנשי העידן הזה היו אנשים טהורים וטובים, אנשים שכבר כמעט לא קיימים היום.
השנים חלפו, כדרכו של הזמן, והעולם הספיק לחשוף את הרוע שהיה בו, רוע שהתפשט בעולם. העולם כבר אינו מושלם, אבל כעת הוא יותר אנושי- האנשים של אותו עידן היו תמימים, חזקים, וקשוחים, שהסתגלו לרוע החדש לעולם.
לאט לאט אותם אנשים החלו להשתכן בערים, ולבנות בתים, והחלו לפתח קשרים שונים זה עם זה, קשרים שונים מבעבר.
לאט לאט הם גילו דבר מופלא- מבעד לחלון פתוח אחד בבית, יוכלו להיכנס רוחות- רוחות של שלווה ושלום, רוחות שמביאות מרפא למחלות ולצער. הם קראו לרוחות האלו הרוחות השומרות- כי אכן כך היו. הרוחות השומרות, אנשי העידן העתיק המשגיחים על הדורות הצעירים מהם בעולם.
אבל כל דבר טוב סופו להיגמר. עם השנים, העולם הושחת. בני האדם גילו את תאוות הבצע והחמדנות, הם גילו את המעמדות, הם גילו את הכסף. כלום לא חזר להיות מה שהוא היה בהתחלה. יותר ויותר חולי ועצב הופיע בעולם, וככל שהיה יותר חולי בעולם כך התרחקו הרוחות. פחות ופחות אנשים רופאו, עד שלבסוף רק אדם אחד או שניים בדור זכו לביקור דרך החלון הפתוח. הרוחות ריפאו רק את האדם שהם האמינו שיעזור לעולם.
בני האנוש החלו להתכחש לרוחות. הם כעסו- העולם כבר לא מושלם כמו שהיה פעם.
אחרי ההכחשה, זמן רב אחרי, בהדרגה, שכחו בני האדם את הרוחות. הם הותירו את החלון סגור.
אבל הרוחות לא שכחו את בני האדם. הם עדיין מקוות שהעולם יירפא.
הגיע יום, והמים האנושי פרץ במלחמה נגד עצמו. כל יושבי העולם אולצו לבחור צד, או להימצא באזור שבין שני הצדדים, להיות מוכנים למות. העולם מעולם לא היה במצב גרוע יותר. אף אחד לא זוכר את סיבת המלחמה. כולם זוכרים שהם שונאים את הצד היריב, ומוכנים לעשות הכול כדי לכלותו. הרוחות השומרות ישבו למעלה, וכעת הן כבר לא יכלו לעשות דבר. הריחוק שהן בנו היה חזק מדי.
העולם שרוי במלחמה כוללת, הכול נראה חסר תקווה, המין האנושי איבד את ההגנה שלו משכבר הימים.
לעולם הזה אני נולדתי, עולם בו אף אחד לא ישאיר חלון פתוח.