חלומות מתגשמים – פרק 2 :)

"אממ.. אהה .." התחלתי לגמגם

שיט! לא ידעתי מה לענות כן או לא ??
אולי הוא לא יודע שאני עיוורת ?! אולי הוא בהתערבות או שזאת בדיחה ..
מה לעשות ?
כן או לא , הלב שלי פעם במהירות דיי כבר מיכל תפסיקי להיות כזאת ביישנית קחי את האומץ , מה זה כבר יכול לשנות בסך הכל פגישה אחת לא ?

" אהה התכוונתי להגיד שכן " אמרתי וחייכתי , לא חייכתי בגלל שהייתי שמחה אלא בגלל שהייתה לי הקלה.
" טוב, הנה כתבתי לך את המספר שלי על דף " הוא אמר ועזר לי לקום .
" ת..תודה " אמרתי , אז הוא לא יודע שאני עיווורת …

-נקודת המבט של מיכאל –
" בבקשה " אמרתי לה וחייכתי
איך קוראים לה .. מיכל נכון ? היה בה משהו שונה מכולן השיער שלה היה יפה וחלק אבל העיניים שלה , וואו הם היו מדהימות .. כחולות ממש בהירות כאלה ועמוקות .. אבל לא ממש הצלחתי להבין לאן היא מסתכלת המבט שלה לא היה בדיוק עליי …

————————————————————————————————————————-

-נקודת המבט של מיכל-
-" רגע איך אמרת שקוראים לו ?" מאי שאלה בזמן שהתהלכה בחדרי
" מיכאל בפעם המאה לפחות " צחקתי
-" לא איך מאה ? אולי מאה ואחת ?" היא אמרה וצחקה
אני כל כך אוהבת את מאי מאז שהכרתי אותה אתמול בבוקר ידעתי שהיא לא כמו השאר אולי עלייה אני יכולה באמת לסמוך..
-" בואי אני יעזור לך להתארגן " היא אמרה ושמעתי את דלת הארון נפתחת "קחי" היא אמרה וזרקה לי בגד על הפנים
" מה זה ?" שאלתי וליטפתי את הבד הרך
-"שמלה " היא אמרה
" תודה באמת " צחקתי
הזמן עבר לי כל כך מהר דיברנו לפחות 3 שעות בלי להפסיק , אולי אפילו יותר אולי ככה זה שבאמת אשר לסמוך על מישהו מבלי לפחד מהפגיעה אחריי זה .

הגיעה כבר השעה 5:00 ומיכאל התקשר אליי , בהתחלה לא יכולתי להתקשר עליו כי לא ידעתי מה היה כתוב על הדף שהוא נתן לא אז רונית כתבה את המספר בטלפון שלי ואז אני התקשרתי עליו ..
-" היי אני בחוץ את באה ?"
"כן אבל אני יכולה לשאול אותך משהו ?"
שייייט למה אמרתי את זה איך עכשיו אני שואלת אותו אם הוא יודע שאני עיוורת ? זה לא קצת מוזר סתם לשאול כזה דבר ? חייבת למצוא תירוץ מה להגיד מה ?
" מיכל את עוד שם ?"
שמעתי את מיכאל
" כן , רציתי לשאול אם אני יכולה להביא את הכלב שלי איתנו ?"
מה ? עכשיו הוא ידע שאני עיוורת ברגע שהוא יבין שיש לי כלב נחייה :(
מה לעשות עכשיו אווף …
בעצם למה אני כזאת מטומטמת ? מילא הייתי צריכה להביא אותו איזה מפגרת אני לפעמים באמת …
" ברור שאת יכולה , למה שאלת ? "
-" סתם לא משנה אני באה , ביי " אמרתי וניתקתי
מטומטמת מפגרת מטומטמת חשבתי לעצמי למה את כזאת יבשה ?
אין מצב שהוא באמת יתאהב בי מה יש לאהוב בי אני כלום אני אפס סגרתי את הדלת של הבית .

– נקודת המבט של מיכאל –
היא ירדה במדרגות של הבית שלה עם הכלב היא הייתה נראת מדהים
" היי , מה קורה ? " היא אמרה
" בסדר , בואי כבר " אמרתי והחזקתי את היד שלה
משכתי אותה למטה במדרגות עד לפארק
" אז רגע איך קוראים לכלב שלך ? " שאלתי
-"אפולו " היא צחקה "כמו החללית"
-"החללית ?"
" כן לא משנה " היא צחקה
" בואי נעלה לגבעה הזאת את באה ?"

-נקודת המבט של מיכל –
"כן שנייה אהה יכול לעזור לי ? " שאלתי
" מה הבעיה לעלות את הגבעה ? " הוא שאל
" אני עיוורת " בום פצצה הפלתי , יופי מפגרת עכשיו הוא גם לא יברח