חלומות אחרים (פרק 2)
"נו, מה את חושבת על זאת?" שאלה אותי סבתי.
"מה שאמרתי על השמלה הקודמת, וזאת שלפניה, וזאת שלפניה, וזאת שלפני…"
"אוקיי, הבנתי, תני רק לבחור אחת וכבר נצא מפה." היא קטעה אותי, ידעתי שהיא פגועה אבל היא יודעת שאני לא אוהבת דברים כאלה.
"מיילו , את יודעת מחר…" היא הפסיקה לדבר, ידעתי שכואב לה.
הנהנתי בשקט והיא הלכה לקופה לשלם על השמלה הלבנה והפשוטה שבחרה.
"מיילו, אולי כדאי שמחר כן תלכי," שמעתי את ראיין, סובבתי את ראשי בשביל לראות אותו אך הוא נעלם וכשסובבתי את ראשי בחזרה הוא עמד שם מולי, כול כך קרוב לפרצוף שלי ומרוב הבהלה צרחתי.
"ממתי את נבהלת בכזאת קלות?" הוא צחקק.
"מאז שיש לי חבר דמיוני משוגע שמפתיע אותי כול חמש דקות," אמרתי בזלזול אך מיד לאחר מכן הוא נעלם, המשכתי להתבונן באותו מקום שבו הוא עמד.
"מיילו? מיילו?" שמעתי את סבתי קוראת לי, היא עמדה לפניי, שקית גדולה בידה.
"עם מי דיברת מיילו?" היא שואלת בחשש ומעיפה לאחור קצוות שיער.
"אני לא דיברתי עם אף אחד, את בטח הוזה," חייכתי בשביל שלא תחשוד, למזלי הרב אני שקרנית די טובה.
"טוב, כדאי שנצא, אלא אם את רוצה להישאר פה קצת בין כל השמלות." היא גיחכה אבל אני התייחסתי לזה ברצינות ורצתי אל מחוץ לחנות אך בדרך נתקלתי בנערה, בערך בת גילי, היא חייכה אליי חיוך מתוק וזרקה לכיווני פיסת נייר.
"היי, מה זה?" שאלתי בזמן שבחנתי את פיסת הנייר, הרמתי את ראשי אבל היא כבר לא הייתה שם.
"מיילו, את בסדר?" שמעתי את סבתי מתקרבת אליי במהירות ודחפתי את פיסת הנייר לכיס.
"כן בטח, סתם נתקלתי באיזה ילדה," היא הסתכלה עליי במבט חושש.
"כן יקרתי, בואי נלך הביתה," הבטתי לתוך עיניה, היא קוראת לי 'יקרתי' רק כשהיא רוצה לספר לי משהו חשוב או לפני אורחים, ידעתי שמשהו קורה.
תגובות (3)
יש לי רק הערה אחת:
למה הפרקים כל כך קצרים?!
מאחר שני נוראית בדחיית סיפוקים, אין משהו ביקום שיותר מכאיב לי מלקבל דברים מעולים במנות קטנות. זה, וצפייה.
אז.. כן. אין לי הרבה מה להגיד על הפרק הזה כי הוא היה כל כך קצר (אהמ אהמ רמז.) אז אני אסתפק בכך שהמעט שהיה כתוב (אהמ אהמ עוד רמז.) היה טוב, ושהצלחת לסקרן במעט מאוד מילים (אהמ אהמ רמז שלישי.) ושאני מחכה קוצר רוח לפרק הבא, שאני מקווה שיהיה ארוך יותר.
(פאק הרמזים, אני פשוט אגיד את זה, בבקשה תעשי פרקים יותר ארוכים. זהו אמרתי, תתמודדו, ביצ'ז.)
תודה(?)
יו זה מעולהה תמשיכיי ! :)