חלומות אחרים (הקדמה והרשמה)

אממ היי(:
לא ממש הבנתי את העלילה של הסיפור..
אם תוכלי להסביר לי ^_^"

ממש אהבתי :)
ביקורת בונה-
כול = כל.
~~~~~~
אחרי כל פעם שהדמות אומרת משהו מוסיפים סימן פיסוק, למשל:
"ראין די כבר" = לא טוב.
"ראין די כבר," = טוב.
"ראין די כבר!" = טוב.
"ראין די כבר." = טוב.
"ראין די כבר?" = טוב.
הבנת? XP
גלי, די כבר = טוב ;)

או.קיי?
אני אעשה דמות.

הו :> אהבתי ♥

~~ ולהרשמה ~~
שם: ג'סיקה
גיל: 17
אופי: סקרנית. נחושה . אנוכית (חושבת רק על עצמה). מטופחת. ונקייה. אם רוצה דבר מסויים תעשה הכל בשבילו. הפתיל של קצר (מתעצבנת מהר). צינית — מאוד צינית — שזה דבר חשוב, לא?
מראה: שיער בלודיני ועיניים שחורות. אף קטן. שפתיים עבות. רזה ונמוכה.
רקע: גדלה בכפר רחוק ולא מוכר. האח התאום שלה (דניאל) מת בגיל 10 מאז היא מרגישה שחסר לה משהו בחיים.
היום היא גדלה בעיר ____ (איפה שהדמות הראשית גרה). כשהיא עברה דיברה בגיל 13.

מקווה שאכנס (: תעלי פרק ראשון.

שם: קורטני
גיל: קטנה בשנה מראיין
אופי: חרוצה, הומוריסטית, שובבה, חמה, מלאת מרץ, נדיבה, חייכנית, מתוקה.
מראה: שיער חום בהיר עם קצוות זהובים. עיניים אפורות, פה אדמדם, עור לבן וצח, נמשים חומים קטנטנים על הפנים, חיוך מושלם.
רקע: כמו ראיין(:
אנושית או דמיונית: דמיונית

תודה על שתי הדמיות

אני יכולה לעשות דמות אנושית עם "חבר דימיוני?"

אז אני מתחילה לכתוב, אני אשתדל למהר אבל יש מצב שזה יקח קצת זמן כי אני עושה דמויות ארוכות. כאילו, ממש.

אהבתי את הרעיון~ הייתי נותנת דמות אבל אני לא מאמינה בקונספט, אבל אם לא ירשמו מספיק אני מוכנה לנסות לעזור ^^

וואו וואו וואו וואו!
מש אהבתי,אני שמחה שיש סיפור כמו שלך באתר,כל הסיפורים שעד עכשיו קראתי הם בערך אותו הדבר,וסוף סוף מישהו עם דמיון אחר.
מחכה בקוצר רוח לפרק הבא,ואני מעדיפה לא לרשום דמויות,אני לא אוהבת להתערב ביצירות של אחרים! ♥

ל ה מ ש י ך ☺

שם: ולנטיין ג'ולס רווז
גיל: כמו מיילו
מראה: מוצק, כתפיו מעט רחבות וגובהו מעל הממוצע, הוא רזה ומותניו צרות. אך הרגליים שלו ארוכות מאוד. שערו שחור ועיניו בצבע חריג של סגול כהה, ומי שמסתכל מקרוב עלול לראות אשלייה של ספירלה שחורה בתוכן. הוא לובש בדרך כלל בגדים רגילים כמה שיותר בצבע שחור, ומסתובב בראש מורכן. בקלות ניתן לא להבחין בו בין הצללים. כמו כן: צעדיו דוממים ודיבורו שקט אך מכשף.
אופי: שקט, משתדל שלא להתבלט. מפחד מכל דבר וכל אחד ובטוח שכולם, ללא יוצא מן הכלל, ינסו לפגוע בו. הוא מהאנשים שאם תשלח יד אל ראשם הם יתכווצו ויגנו על הפנים. כשהוא חושב שהוא בסכנה הוא עלול לאבד את דעתו ולהפוך לאלים ביותר, ולאחר מכן הוא תמיד מרגיש אשם. יש לו הערכה עצמית נוראית אך ביטחונו המעורער נחשף רק כאשר מנסים לדבר איתו. הוא שונא להידחק לפינה וזה אחד מהטריגרים הכי חזקים גם של החרדה שלו וגם של האלימות הבלתי נשלטת. מנגנון התמודדות שלו עם מצבים מפחידים הוא פשוט לברוח, לרוץ כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק, וכשאין לו לאן לברוח…
רקע: אמא שלו עזבה כשהוא היה בן ארבע, וולנטיין לא התמודד עם זה טוב במיוחד. הוא המשיך להתנהג כאילו היא שם, ערך לה מקום בשולחן, דיבר לתמונה שלה… דבר שלא הסתדר במיוחד עם אבא שלו שניסה להתנהג כאילו היא מעולם לא הייתה שם. גם כשהיא הייתה בסביבה הוא לא היה אבא סימפטי ועדין, אך כשאשתו עזבה אותו ג'ון רווז התחיל לשתות, ותחת ההשפעה של המשקה הנטייה הקלה שלו לאלימות הפכה להכאה על בסיס קבוע. ולנטיין התחיל לברוח אל עולמות דימיוניים, בהם אמא שלו לקחה אותו איתה כשהיא עזבה. הוא התחיל ממש לאבד שליטה על הדימיונות שלו, הדמויות הופיעו בלי שרצה בכך, והם כבר לא ניחמו אותו כשבכה. היו הרבה, אך רק אחת מהן הייתה קבועה, רק אחת מהן הייתה חברה שלו: צ'ארמינג מנצ'ן. היא דחקה בו לעשות מעשה, להפסיק להיות קורבן. לעיטים קרובות היא פגעה בו, גם פיזית וגם נפשית. אך בכל זאת, היא רצתה בטובתו. יום אחד, כשולנטיין היה בן שש, הוא מצא את האקדח של אביו במגירה. הוא ידע מה הכלי הזה, ומה הוא עושה. אבא שלו כבר איים עליו איתו כמה פעמים. הוא לקח את האקדח והחביא אותו מתחת לכרית, ובאותו הלילה, אביו השיכור נכנס לחדרו. הוא התחיל לחפור במגירות ולהפוך ארונות, צורח שהוא יודע מה יש שם. אך הוא לא מצא את האקדח, אלא תמונה שבורה אחת שולנטיין החביא מתחת לארון. תמונה של אמא שלו.
אבא שלו ניגש למיטה והניף את ידו כדי לחבוט בפניו של בנו עם התמונה הכבדה, כשלפתע הוא נפל. חור פעור במרכז חזהו. זאת הייתה מנצ'ן שירתה בו. כל העובדים הסוציאלים והשוטרים דיברו כאילו ולנטיין היה זה שהרג אותו, אבל הוא ידע שזאת הייתה מנצ'ן. צ'ארמינג מנצ'ן לא הייתה כזאת מקסימה אחרי הכל.
ולנטיין עבר בין משפחות אומנה, זרקו אותו מעשרים ושתיים בתים, נטשו אותו עשרים ושתיים פעמים, עשרים ושתיים משפחות לא רצו אותו, ועשרים ושלוש אימהות השאירו אותו לבד.

והאלטר-אגו\חבר דימיוני\איך שאת מעדיפה לקרוא לזה:
שם: צ'ארמינג מנצ'ן. (זה מין כינוי כזה, מנצ'ן המקסימה.)
גיל: כמו ולנטיין
מראה: שיער סגול כהה, ועיניים זהובות כדבש. היא רזה ומעט יותר נמוכה מולנטיין, ככל שולנטיין מתבגר גם היא מתבגרת. יש לה שתי הופעות, באחת היא לבושה בבגדי עור סגולים שלא משאירים הרבה מקום לדמיון וכובע מחודד של מכשפות, (תלבושת שמפחידה את ולנטיין למרות מתיקותה הנשית-ילדותית.) ובשנייה היא בבגדים רגילים ונערתיים. היא מחליפה בין התלבושות לפי מצב רוחה ולפי מה שהיא רוצה שולנטיין ירגיש.
אופי: חצופה, חמת-מזג, צינית. אוהבת להפחיד את ולנטיין ולהתגרות בו, אך בסך הכל היא רוצה בטובתו. היא מדרבנת אותו לעשות דברים מסוכנים, ובכללי אומרת לו מה לעשות, כשהוא לא עושה כדבריה היא כועסת, וכשהיא כועסת היא יכולה לנהוג באלימות פיזית ומילולית, לא בצורה נואשת כמו ולנטיין, יותר בצורה בריונית. היא מאוד, אבל מאוד, אסרטיבית, לעולם לא תוותר על שום דבר. יש בה משהו ממש מתעלל, כמו שהיא צועקת עליו למרות שהוא שונא רעש או מחקה את אמא שלו רק כדי להכאיב לו.
סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן… הייתי חייבת להפסיק לכתוב באמצע…

תמשיכי את הסיפור… =)
הוא נשמע מעניין.

תודה רבה, אני אכניס את ולנטיין בפרקים הבאים. (וגם את צ'ארמינג)