חלום של מלאכים 6

מבוהלת, מפוחדת, חייכנית, יפה, מקסימה,אמיצה, מבוגרת, צעירה… כל פלאי האנושות היו בה. הסתכלתי עליה, אבל כל פעם השתנתה דמותה. 'אה, יש לה את זה ' חשבתי בעודי מכסה את עיניי, 'עכשיו הכל ברור.'
"את יכולה בבקשה לבחור לך דמות," ביקשתי. עיני התחילו לדמוע וראשי כאב. שמעתי קול מוזר. לא ידעתי אם לפרש אותו כהפתעה או כהבנה אבל אחרי דקה שמעתי קול אומר "בסדר, אתם יכולים לפקוח עיניים." הסרתי את ידי בחשש. דמותה היתה כעת פשוטה. היא היתה ילדה רגילה. בעלת שיער שחור מנופח ועיניים חומות גדולות. היא לבשה משהו שנדמה כמו חולצה שגדולה עליה בכמה מידות. כן, רגילה. לא מישהי שהיינו חושדים בה.
היא התיישבה על הקרטון. "מצטערת, אין לי על מה להציע לכם לשבת."
"זה בסדר," אמרתי. התקרבנו אליה. נגענו כל אחד ברצפה בעזרת כף ידו הימנית וענן לבן התערבל סביב. התיישבנו עליו בתיאום והבטנו בה.
"אז," פתחה, "מה בדיוק אתם רוצים?" היא הדגישה את מילותיה.
סיפרנו לה את סיפורנו. למה באנו ומה אנחנו צריכים ממנה. היא רק הנהנה בשקט ואז אמרה, "אבל, אתם עלולים להיפגע, כי אני ממש לא יודעת לשלוט בכוחות האלה שלי." מבט ביישני עלה על פניה. 'התחלה טובה,' חשבתי. "אנחנו נלמד אותך מהבסיס כך שלא תצטרכי יותר לחשוש מהכוחות שלך." המבט על פניה הפך מביישני לשמחה עם לחיים אדומות. אפשר לסמוך על Bשידע מה להגיד ברגעים הנכונים.
אור הבוקר מתחיל לעלות ורעש חזק נשמע ממקום כלשהוא. הצבע האפור של השמיים מתחיל להעלים ובמקומו מופיעים הצבעים הרגילים. הילדה נראתה מופחדת ומלמלה במהירות, "אנחנוחייביםללכתהםימצאואותנו!" הסתכלנו עליה במבט מוזר והיא חזרה על עצמה. "אנחנו חייבים ללכת. הם ימצאו אותנו."
"מי ימצא אותנו?" שאל D. אני והצוות נדרכנו. אסור לנו לתת למישהו למצוא אותנו או את הילדה.
"אני הבנתי היטב את סיפורכם, וגם למה באמת שלחו אתכם. אמא שלי סיפרה לי על כך לפני שנעלמה."
"מי ימצא אותנו?" שאל D שוב.
"אנשים הלא אנשים. הם הסיבה שאתם כאן. הם ברחו ל *הוא והוא שלך אתכם למצוא ולהשמיד אותם."
"את יכולה לפרט יותר?" שאלתי.
"כן, אבל זה סיפור ארוך…