חלום של מלאכים 5

"טוב, אז ככה משימתנו היא להגן על הנערה. *הוא אמר שיש לה יכולות מיוחדות." אמרתי. חברי הקבוצה הקשיבו בשקט והנהנו מידי פעם. הם כבר שמעו את ההסבר הזה לא פעם אחת, אבל עכשיו זה רציני. "אנחנו צריכים למצוא אותה ולנסות לשכנע אותה שאנחנו קיימים. ללמד אותה קצת על מלאכים, כוחות והכל…"
היה שקט. הבנתי שכולם מעקלים שוב את המידע וחושבים על אופציות. "אז למישהו יש רעיון איך למצוא אותה?"
B הרים את ידו. "היא ילדה נכון? אז אנחנו יכולים לחפש אותה במקום שאליו ילדות הולכות." כולם הסתכלו עליי מכיוון שאני הבת היחידה בקבוצה. שבב תקווה היה בעיניהם. "זאת מחשבה טובה," אמרתי. "אבל היא בת אנוש, לא מלאכית. אני לא יודעת לאן הולכות ילדות בכוכב הזה, ובטח שלא מה הן אוהבות." הוספתי לפני שיפצה את פיו שוב. אכזבה נראתה בעיניהם. עצמתי את עיניי, מנסה לחזור אחורה לשיחה שלי עם *הוא לפני היציאה…
היא חייה לבד, כך שכשתיפגשו אותה, תהיו חייבים להיות זהירים. היא קטנה יחסית, אך כוחה אדיר. אני לא יכול לכפות עליה לחבור עליכם, ואני גם לא רוצה. היא עברה דברים קשים בחייה והתגברה על סכנות רבות.
כמו שאתם יודעים, העולם נתון בסכנה. את, A, ראית בעצמך את החזיונות. הם היו שלה. משום מה, היא יכולה לחזות, ולכן אני צריך שתעזרו לה להבין את המשמעות של הקרב לבוא…
*הוא אמר את זה כאילו זה כלום, טוב לפחות בשבילו זה כלום, הוא מוגן ולא נפגע. "אנחנו נצטרך לחפש מקומות שקטים, בודדים מאנשים." אמרתי. נעמדנו כולנו ויצאנו החוצה. היה לילה אבל לא יכולנו לבזבז יותר זמן. בתיאום מחשבתי מושלם פרסנו את כנפינו והמראנו למעלה. חלפנו על פני קילומטרים רבים עד שראינו את אורות העיר החלושים. נראה שהמקומות מתחילים להיסגר. זה טוב בשבילנו, זה יקל על ההסתתרות מפני אנשים.
חלפנו על פני שלט שהיה כתוב בו 'נמל'. עפנו קצת מעליו כדי לקבל רושם על המקום. ברגע שנחתנו הרגשתי משהו משונה באוויר. הסתכלתי ימינה והרגשתי בגל בלתי נראה מתקדם לעברנו. "להתפזר!" צעקתי אליהם. הם עשו כבקשתי והגל ריסק את המקום שבו עמדנו שנייה לפני כן. אם לא היינו זזים…
הילדה. זה חייב להיות מעשה ידיה. אם היא מסוכנת כמו ש *הוא תיאר, אני והצוות שלי עלולים להיות בצרות צרורות. ראיתי שחבריי מסתכלים עליי, מחכים לאישור לנחות. הסתכלתי עוד קצת על הנמל. ההרגשה המוזרה חלפה בי שוב. הנהנתי והתקדמתי לעבר מבנה עשוי מפח. בעזרת חושיי קלטתי קול מבוהל קטן. סימנתי לחבריי להתקדם בשקט. המבנה היה גדול אבל לא היה בו כמעט כלום.
"ידעתי שתבואו." שמעתי קול קטן אומר. חיפשתי בעיני אחר הקול אך לא מצאתי אותו. "אל תתקרבו, המקום ממולכד, ואל תנסו לעוף לתוכו." הוסיפה כאילו קראה את מחשבותיו של B. מבטי היה ממוקד על קופסת קרטון. היא כנראה התחבאה מאחוריה- מכיוון שזה היה הדבר היחיד בחדר.
"לא באנו לכאן כדי לפגוע בך. אם ידעת שנבוא, את בטח יודעת מה אנחנו." אמרתי לעברה.
"לא, לא ידעתי. לא יכולתי לראות את זה. " פניה הציצו מאחורי הקופסא. "אם אתם לא רוצים לפגוע בי, אז למה אתם פה?" שאלה בחשד גלוי.
"כדי לעזור לך וללמד אותך להשתמש בכוחותיך." היא יצאה ממחבואה. הילדה היתה פשוט…