חלום של מלאכים 19

כשהנער קם יותר מאוחר הוא מצא את עצמו זרוק על חוף ים. הוא שיער שהוא נטוש כי הוא לא שמע על המקום הזה מעולם. הראש שלו הרגיש כאילו הוא עומד להתפוצץ. הוא לא זכר אפילו איך הוא הגיע לכאן…
רגע, איך באמת הוא הגיע לכאן?
הוא ניסה להיזכר אך לא הצליח. הוא לא זכר אפילו מה הוא עשה אתמול בערב לפני שיצא החוצה. החול היה רך וחמים תחת רגליו והוא התחיל לפסוע לכיוון היציאה מהחוף. כשהיה כבר בחצי בדרך הוא ראה מין ניצוץ כזה בזוית עינו. הוא סובב את ראשו לעבר המקום וראה את הילדה ההיא, רו. היא היה בתוך המים ובגדיה הרטובים נצצו באור השמש. אוי אלוהים, על מה אתה חושב?! נזף בעצמו. אתה לא יכול לראות אותה ולא להסתכל עליה ככה?! הוא התקדם לעברה והיא ראתה אותו.
"שי," קראה וסימנה לו בידה. הוא התקרב אליה ונופף לשלום, במבוכה. "מה אתה עושה פה?" שאלה, הוא לא שם לב לנימת קולה החשדנית.
"אהה… סתם, מטייל." אמר. זה נשמע כל כך עלוב, 'סתם מטייל' אבל לא היה לו משהו אחר להגיד, ממילא הוא בעצמו לא יודע מה הוא עושה פה.
"רוצה להצטרף עלינו?" שאלה והצביעה על חבורה של אנשים שהיתה גם היא בתוך המים.
"מי אלה?" שאל.
"אה, דודים שלי. הם באו לבקר אותי פה והם לא כל כך מכירים את המקום אז הצעתי להם שאני אראה להם מקומות מעניינים. אנחנו הולכים היום לפארק, אז אתה תבוא?" היא שאלה נרגשת.
הוא הביט לה בעיניים. ברור שהוא רוצה לבוא. אוף! אתה שוב חושב ככה?!
"כן, למה לא? אם זה לא מפריע, אני אשמח לבוא איתכם." אמר וחייך לעברה. היא תפסה בידו ומשכה אותו לעבר המים.הם היו קפואים והוא לא הבין איך זה לא מפריע לה.
הם שחו לעבר ה"דודים" שלה. היתה לו הרגשה שהוא ראה אותם פעם אבל אולי זה רק סתם הרגשה.
"אתה שי, נכון?" שאלה הבת שהיתה שם. למעשה, היא היתה הבת היחידה שמה. הם היו קבוצה של שישה אנשים. חמישה בנים ובת.
"רו סיפרה לנו עלייך…" אמרה וקרצה לו. הוא הסמיק קצת והעביר את ידו בשערו במבוכה.
"אני אנג'י," אמרה. היא חייכה עליו בחביבות ושאר האנשים שם הציגו את עצמם.
"בראד."
"סיימון."
"דויד."
"היילי." שי הביט בו מופתע. ממתי אמא קוראת לבן שלה היילי?
"פיין."
כשסיימו להציג את עצמם הם נזכרו שהם עדיים במים. הם יצאו משם מצחקקים ושי הודיע שהוא קופץ שנייה לבית שלו כדי להודיע להורים שלו ולהחליף בגדים. הם קבעו להיפגש בפארק בספסל שהם נפגשו בו בפעם הקודמת.
כששי הלך, A אמרה, "מה אתם חושבים?" למעשה, הם היו אלה שמצאו אותו. הוא היה זרוק וחבול, ומצבו היה ממש גרוע. D הצליח לזהות סימנים של קסם עליו. מסתבר שהוא עבר מחיקת זיכרון, יותר נכון, שאיבת זיכרון, וזה מנע מהם למצוא את הזיכרון שאיבד.
"אני חושב שהם עשו לו את זה. איזה עוד אופציה יש?" אמר B בחוסר שווה מופגן. "צריך לשים עליו עין…" אמרה מבלי לשים לב A. "אתם יכולים לסמוך עליי בדבר!" אמרה רו. הם צחקקו והתחילו לארגן דברים לפיקניק.