חלום של מלאכים 17
המנהרה התמשכה עוד ועוד אבל הם ידעו שהם קרובים.הם יכלו לשמוע את ייסוריי הכנף באוויר, את הזעקות לריפוי. הם דחפו עוד פעם אחת ואז אור חלש הופיע לפניהם. הם פרצו את החומה הענקית והבלתי נראית שהפריע להם ונפלו מטה, כמו ציפור בזמן נחיתה. האוויר הבליח פעם, פעמיים, ואז התבהר, מראה להם איכן הם נמצאים. האמת שהמקום לא ממש משנה להם, העיקר התחושה, והיא היתה נכונה. הם התחילו להסתובב בכוונה אחר חיפוש בעלי הכנף, אך נעצרו לפתע בפתאומיות. הם נזכרו שהם לא יכולים להסתובב ככה בין בני האנוש, ומסכות לא יעזרו להסתיר חשדות.
'נחכה עד רד הלילה' אמר אחד מהם. 'אין פתרון אחר.' השמש כבר היתה בחצי הדרך למטה, כך שהם לא היו צריכים לחכות הרבה זמן. 'ואל תשכחו, המטרה היא למצוא, לחטוף, ולהביא אותם איתנו, ברור?' שאל אחד אחר. חבריו לקבוצה הנהנו לאות אישור.
הם התפצלו.
במקום אחר על פני אותו השטח, היה ילד. ילד שנראה רגיל מכל הכיוונים, מכל הבחינות. הוא טייל בשדה פרחים גדול, סתם לכיף.
בדיוק כשרצה להתיישב על הדשא, משהו מהחושים הפנימיים שלו אמר לו לא. הוא הסתכל סביבו, מביט לכל עבר. לא היה שם כלום, לא היה דבר מלבדו, אך הוא עדיין הרגיש מין הרגשה מוזרה כזאת. הילד קם, התמתח, ועזב את המקום מהר.
היו שלושה קבוצות. הם קבעו להיפגש בנקודת ההגעה שלהם, במנהרה ההרוסה. מי שימצא את בעלי הכנף ישגר את אות הזיהוי.
זעקת המוות.
את האמת, הם יכלו למצוא אותם גם בעזרתה, אבל זה סתם היה גורם צרות מיותרות.
שתי קבוצות התייאשו מהחיפושים ועברו לחפש מאזור אחר. מה שהם לא ידעו היה שבעלי הכנף כבר עלו עליהם והם תחת מנגנון הגנה חזק. אבל גורם שלישי -נוסף- ולא ידוע שינה את הכל בטעות.
הילד היה בדרכו לביתו כשראה אנשים חוצים את הכביש. ברור שבדרך כלל זה לא מטריד אותו אבל אלו חצו בצורה מסוכנת, כאילו באו לשטן ואמרו, 'בוא וקח אותנו.' הילד מיהר לקראתם אך שוב, משום מה התחושות שלו –שהוא סמך אליהם יותר מהכל- אמרו לו להתרחק. הוא התנדנד לרגע בין הרצון לגשת לבין הרצון להסתלק אך הרגע הזה עלה לו ביוקר. כשהביט שוב לעבר המקום בו עמדו הדמיות ראה שהן נעלמו. שנייה אחר כך הוא הרגיש יד, שבניגוד לכל מה שיגידו, היתה חלקה למידי, כמו יד של בובות.היא חסמה את פיו כך שלא היה יכול לזעוק לעזרה. הוא עצם את עיניו וכשפקח אותן ראה רק שחור.
במקום קרוב מאוד על פני השטח הילדה פקחה את עיניה. הן התרחבו באימה. שאר חבריה היו רחוק מעליה. היא לא הורשתה לעוף. היא זיהתה את הריח שעלה באוויר, הריח שלו. היו עוד כמה, אבל היא לא זיהתה אותם. היא נכנסה לפאניקה. אם היא לא מורשת לעוף, איך היא תקרא להם? ואם היא לא תקרא להם, האם הוא ימות?
תגובות (10)
*המטה-המטרה
ותקשיבי אחותי את כל הזמן משתפרת!!
תקשיבי אני מוריד בפנייך את הכובע שאין לי-ישר כוח!!!!
רק תראי איזה הבדל עצום יש בין הסיפורים שלך של פעם להיום!!רק תראי!!
מושלם!אני אוהב את הסיפור הזה!כל הכבוד לך :)))))))))))))
יש לו מלא סנטרים….
תודה רבה!
וכן… מישהו פה תמיד מזכיר לי את זה.. אחמ אחמ… D:
אבל באמת עשיתי שיפור… גם אני חושבת ככה…
ואה.. אוי, שכחתי>< שנייה לפרק קוראים חסרי הפנים….
יש המשכת!!!!
בדיוק נכנסתי…
מ-ה-מ-ם!!
את באמת השתפרת …
אבל תמיד היה לך כתיבה מדהימה..
רוניייי!!!!!!!!!
התגעגעתי 3> 3>
הפחדת אותי בדבר האחרון שרשמת (לא זוכרת אם זה היה שיר או סיפור קצר) !!
הכל בסדר עכשיו?
ותודה D:
כן…
יש לי מבחנים יותר מגרגרים של סוכר ( סמכי עלי שזה רבה..)
אני קצת עצבנית…
האח הקטן והחמוד שלי שיחק לי עם הסטיק של האינטרנט והוא נאבד…
מה שאומר שאין לי כרגע אינטרנט במחשב בחדר שלי ><
אני עצלנית ללכת לקנות ….
אני לא סובלת לכתוב מהאייפד …
אבל זה מה שאני עכשיו עושה…
דרך אגב –
התחלתי סיפור חדש !!!!
אני צריכה להעלות אותו שהכול יסתדר…
ו…
אני גם התגעגעתי =)
לפחות הכל טוב ~פייווו~
גם לי יש מבחנים, מלא, ואין לי כוח לקרוא עוד. (עשיתי הפסקה עכשיו, שנמשכת קצת יותר מידי זמן XD)
לקרא מה סיפורים?!
אני באתר קוראת ממש סיפורים בודדים..
אני לא תמיד מוצאת את הזמן לזה..
יש חנו עוד כמה שנים כד סוף שנה בניגוד לשנים קודמות שאחרי פסח כבר כמעט סוף שנה!!!
למה עכשיו נזכרים לעשות מבחנים?
אוי כמה טעויות….
יש לנו עוד כמה חודשים..
אם זה היה שנים הייתי מתאבדת !
זה לא נגמר עד י"ב….
חחחח פאלר, זה לא ממש מעודד…. XDD