חלום של מלאכים 16 (קצת קצר)

יומיים עברו.
כן, זה היה מפרך, אך B עשה כבקשתי ולימד אותה. הוא לימד אותה את כוח הריפוי. את כוח החיים. אני רק ישבתי שם והסתכלתי לא הסתכלתי עליהם. חושבת מה אני צריכה לעשות עכשיו. הכנפיים שלי כל כך כאבו כשניסיתי לפרוש אותם שוב. אני ידעתי מזה. זה לא אפשרי למלאך בעל מום לפרוש את כנפיו בשנית. אלה הכללים. E ו Fדאגו להחליף לי תחבושות. F בעיניים ו Eבכנפיים. אני עיוורת כמעט-גמורה עכשיו. כן, זה קשה.
פקחתי לא פקחתי את עיני מהמדיטציה. רחשים נשמעו ליד. ידעתי בדיוק מאיפה כל רעש נובע. ",A" איך את מרגישה?" שאלה רו. המשכתי ללמד אותה את היסוד, ועד עכשיו היא עושה את עבודתה מעולה.
"הכל בסדר," אמרתי ושילבתי את ידי בידה. היא פרסה בשבילנו מגבת גדולה על החול הרך. ישבנו עליה והיא התחילה לחזור על מה שלימדתי אותה בשיעור הקודם.
"יסוד החיים, יסוד שחשוב מאוד שהאיזון ישמר בו. בלעדיו יכול להיגרם נזק של מחסור בביטחון עצמי, פגיעה בקול, שקרים… במקרים של קשר רוחני הדוק היסוד עוזר בראיית הנסתר – היכולת לראות את מה שאנשים רגילים לא מצליחים לראות. מסוכן מאוד לצאת מהמצב הזה בפתאומיות…" אמרה והשתתקה. היא בטח נזכרה במה שקרה לפני כמה ימים.
"הושיטי לי את יד שמאל שלך." אמרתי. היא היססה אך הביאה לי את ידה. לקחתי מעט חול בידי ושפכתי על ידה. אם זה הפריע או הפתיע, היא הסתירה את זה יפה.
"תתרכזי בחול," אמרתי ועצמתי את עיניה בידי הנקייה. "תנסי להרגיש את האוויר נע סביבך, תנסי לדמיין את גרגירי החול זזים, יוצרים צורות בידך." יכולתי לראות את ארובות עיניה זזות בזמן שדמיינה את מה שהסברתי לה. עיגול קוסמי תכול נפתח סביבנו והקיף אותנו. גרגירי החול שבידה זזו ויצרו צורה של לב.
"פקחי את עינייך," אמרתי לה. היא עשתה כבקשתי והתפלאה. "הם… הם זזו." אמרה, ונזהרה שלא להזיז את ידה מתוך פחד שהצורה תיעלם. "הצלחת," אמרתי ופרסתי את ידי לעברה, והיא נתנה לי חיבוק גדול. נוכחות של עוד ארבעה אנשים חדרה את המעגל הקוסמי ויד נחה על כתפי. כנפיי הבליחו באוויר וכאב חד עלה בגבי. אנקת כאב נפלטה מגרוני ונפלתי על ברכיי.
"אני מצטער אני מצטער, לא התכוונתי…" נשמע קולו המבוהל של B. הוא ורו הקימו אותי על רגליי. גרגירי החול של רו נפלו מידה וריחפו באוויר. "איך הם מרחפים?" שאלה בהתעניינות.
"הם מרחפים בגלל שאת עדיין מחוברת לחבל הרוחניות שלך." עניתי לה. הסתכלתי על B והוא הבין את מה שאמרתי לו ללא מילים. "טוב, לכי לנוח עכשיו. אנחנו נצא יותר מאוחר לפארק אולי."
"יש! תודה." אמרה בהתלהבות. צפינו בה עושה את דרכה חזרה לבקתה, עדיין קשה לי לקרוא לזה בית.
"היא להוטה מאוד לפגוש אותו שוב, אה?" צחקק C.
"היי, אל תצחק עליה! זה טוב לאהוב כשאתה צעיר…" אמרתי לו בשובבות.
"אל תשכחי שהבטחת לי שוקולד…" החזיר לי באותו מטבע. B נעץ בו מבט ילדותי.
"עזוב עכשיו את השוקולד," אמרתי בקול רציני. "אתם בטח הרגשתם בתנודות האוויר, נכון?" כבר קרה לא פעם אחת שאני הייתי היחידה שהרגישה את זה. "כן…" אמר D והאריך את המילה. "אז מצאנו קצה חוט סוף סוף?"
"כן. הם קרובים עלינו, יכולתי לחוש בזה מקודם. מצאנו את האנשים חסרי הפנים." אמרתי ורוח פראית העיפה את שערי אחורה.