חלום של מלאכים 13

"קדימה עוד קצת…" אמרה לנו רו. אני עדיין לא מבינה למה C היה חייב לשתף איתה פעולה בזה. כל שריריי עוד כאבו מהשינה המרובה. רו הציעה לנו בבוקר לצאת לריצה לאורך החוף. רוב הקבוצה הגיבה כמו שחשבתי, בפנים עייפות ועצלניות ונענעו את ראשם במרץ לשלילה למשמע השאלה, אך C פשוט אמר לה, "כן, למה לא. זה יכול להיות כיף. כמו שהיינו עושים פעם…" ופתאום מצאנו כולנו את עצמנו רצים בשעה מוקדמת של הבוקר.
"פיו, זה נגמר סוף סוף.." אמר B והתיישב לידי. נעצרנו קרוב למים. עד כמה שאפשר להגיד וואו-מלאכים-בטח-יודעים-לעשות-הכל , אנחנו רצים קצת עקום כשזה לא צורך שימוש בכנפיים שלנו. התרגלנו אליהם יותר מידי, מסתבר.
"אז.." פתחתי. "חשבתי שאולי נוכל לבלות היום, אתם יודעים, כדי לנוח קצת מכל הפעילות שעשינו בשבוע האחרון." הצוות שלי ורו הנהנו בהסכמה. מי היה מאמין שכבר עבר שבוע של אימונים. אני שמחה שיצא לי לראות את הילדה גודלת, זה נותן לי הרגשה טובה.
"אנחנו יכולים ללכת לקניון. לקנות גלידות, בגדים חדשים, שוקולד- הו!" אמרה פתאום בהתרגשות. "עוד מעט יום האהבה! בטח יש מישהו שאת אוהבת?" שאלה אותי. בחיים לא חשבתי שעיניים של מישהו יכולות לרטוט מהתרגשות כזאת. "אה… לא." אמרתי. זה לא ממש פופולארי אצלנו להתאהב ככה. ובטח שלא בי. ילדה בלי עבר…B כנראה הרגיש את עצבותי ואמר במקום, "בטח! בואו נלך לטייל. ואת יכולה לקנות לי את השוקולד, את כבר יודעת איזה סוג אני אוהב…" והעלה על פניו חיוך פלרטטני. צחקתי בקול וחייכתי לעברו בשובבות. "אולי, ואולי אני בכלל ייתן אותו ל C, לך תדע…" משכתי אחריי את רו והתחלנו ללכת, מובלות אחרינו את הקבוצה ומאזינות לצעקותיו של B שהתלונן בפני C שיספר לו הכל ועכשיו. הוא כנראה האמין שיש משהו ביני לבין C.
'מצטערת, C' שידרתי לו והוא החזיר לי חיוך מבויש.
הגענו לקניון. המקום היה הרבה יותר גדול מהמבנים הקטנים ההם שראינו בהתחלה. רו הובילה אותנו בין כל החנויות והאנשים, מוודה תמיד שאנחנו מאחוריה. זה היה מחזה קצת מוזר, כי חוץ ממנה, אף אחד לא יכול לראות אותנו, אך ברור שכמו "מלאכים" מתורבתים נמנענו מלעבור דרך אנשים.
הסתכלתי על פתחי הדלתות של ה 'חנויות' וראיתי כל מיני דברים שונים בכל אחת. באחת היו בגדים ונעליים ובשנייה היו כל מיני *דברים עגולים שמחוברים אליהם ידיות. הסתובבתי אחורה וראיתי את חברי הקבוצה משתדלים לא להיתקע באנשים אך זה לא כל כך עבד להם. הרגשתי משהו חם על צווארי והשפלתי מבט. השרשרת שלי זהרה. רעיון עלה במוחי ושאלתי את רו, "יש פה מקום שקט? יש לי משהו שאני רוצה לנסות.."
"אה.. כן, בואי אחריי." היא הרחיקה אותנו מהמולת האנשים ומצאנו את עצמנו עומדים במין פארק קטן כזה. צעדנו לעבר החלק שבו היה נדנדות ומגלשות והתיישבנו שם. זה הזכיר לי קצת את גן המשחקים של גן עדן. היו לנו משם זיכרונות משותפים.
"אז למה אנחנו כאן?" שאל F. הוא התיישב על נדנדה והתחיל לנדנד את עצמו. המראה הזה עורר בי חיוך.
"אתם יודעים שלפני שיצאנו *הוא דיבר איתי. אני חושבת שיש עוד שימוש בשרשראות שלנו." הם הביטו בי במבטים מופתעים ואני הצבעתי על השרשראות. "אני חושבת שהן יכולות ליצוק לתוכנו דמות אנוש. כאילו, גוף אמיתי, מוחשי, שאנשים יוכלו לראות אותנו.." הוספתי לפני שהספיקו לפצות את פיהם. הם נראו נרגשים והחלטתי ששווה לנסות. החזקתי את השרשרת של B ונשפתי לתוכה, אמרתי לו שיעשה כמוני. הוא היסס קצת אך חזר על מעשיי. ערפל קטן התערבל בתוך השרשרת וB התחיל לזהור. כמה דקות אחרי שהאור המוזר עטף אותו הוא עצם ופקח את עיניו.
"איך אתה מרגיש?" שאלתי אותו.
"יותר… גשמי כזה, יותר כאן ולא שם.." הוא אגרף את ידו ופתח אותה, מברר שהוא אכן מוחשי ואז התחיל לקפוץ מאושר. עשיתי את זה לכל השאר וחזרנו לקניון. הפעם היה קל יותר לעבור כי היינו יכולים פשוט לבקש מהם "סליחה אפשר לעבור?" בנימוס. כמה בנות הסתכלו על הבנים והתלחששו ביניהן. ידעתי שזה יקרה אך זה לא הפריע לי.
רו הכניסה אותנו לחנות הבגדים שראיתי מקודם והובילה אותנו תחילה לצד של הבנים. הם הסתובבו להם בין כל הבגדים ובחרו להם את מה שאהבו. אני ורו הסתובבנו ביניהם ויעצנו להם מה יפה ומה לא.
שלב המדידות.
כל אחד נכנס והראה לנו את מה שבחר. הם נראו מעולה. גיחוך קל עלה על שפתיי. כל הבנות שהיו בקרבת המלתחות הסתכלו עליהם בעיניים פעורות לרווחה. הם נכנסו להחליף בגדים ובינתיים אני ורו הסתובבנו בחנות. היא המליצה לי על כל מיני שמלות וחולצות שלדעתה יראו עליי מהמם ואני בחרתי בשבילה. לקחתי עוד כמה דברים ונכנסתי למדוד. התא היה קטן אך נוח. הסרתי מעליי את השמלה שלבשתי ולקחתי שמלה בצבע תכלת עדין. היו לה שרוולים עד המרפק והבד היה נוח מאוד. ניסיתי לסגור את השמלה אך לא הגעתי לרוכסן.
"B? רו שם? " שאלתי .
"כן," ענה לי. "למה? את צריכה עזרה?" שאל. הרגשתי שהוא מתקרב אל הוילון. "לא," אמרתי בקול התקיף שלי, מזהירה אותו שלא יעשה את מה שהוא עמד לעשות. "אתה אולי אח שלי אבל אתה לא נכנס." שמעתי אנחה ואחריה צחקוק קל.
"טוב בסדר," אמר וחזר על עקביו. "אני הולך לקרוא לה." נאנחתי בשקט וחיכיתי שרו תבוא.