חלום של מלאכים 12 חלק ב

רצתי לעברה במהירות ולחשתי כמה מילים. ענן ירקרק התערבל סביבי ושט לעבר רו כשהצבעתי עליה. הענן עטף אותה והאש נכבתה מייד. היא התיישבה על החול החם כאחוזת טירוף. עיניה נבלעו בחוריהן. זה לא היה אמור לקרות. 'יש משהו מוזר באוויר.' שידר אליי B. 'משהו לא רגיל'.
'אני יודעת! ' שידרתי בכעס. התיישבתי על עקביי והנחתי את ידי עליה. הכל חזר להיות כמו שהיה לפני ומבט עצוב עלה על פניה.
"למה המבט?" שאלתי. היא השפילה את ראשה ולחשה "היא לא מוכנה עדיין, נכון? אני לא מפסיק טובה כדי להילחם איתכם." דמעות קטנות זלגו מעיניה והיא מחתה אותם בידה.
"עוד קצת אימונים ואת תהיי יותר טובה מ B." אמרתי ושמעתי את קולו צועק לעברי "שמעתי אותך". גיחכנו קלות והתקבצנו במעגל סביבה.
"את זוכרת את מה שאמרתי לך לעשות כשלמדת לשלוט במים?! אני רוצה שתעשי את זה עכשיו." אמרתי לה מבלי לחכות לתשובה ממנה. היא עצמה את עיניה, שאפה, ונשפה, שאפה, ונשפה… עד כשכפקחה אותן היה מבטה ממוקד וצלול. היה נראה ממש כאילו צל מסתורי ולא מוכר הוסר ממנה. ברגע שאני זזתי אחורה, הבינו זאת האחרים וזזו גם הם. להבה גדולה אך נשלטת פרצה מידה. להבה חמה אך אוהבת; גדולה אך מעריכה גם את הקטנות. בדיוק הלבה שציפיתי לה.
"על מי חשבת?" שאלתי, למרות שעמוק בתוך ליבי, אני ידעתי על מי היא חושבת.
"על שי," אמרה ואדום קל צבע את לחייה. "חשבתי על הרגעים שהיו לנו ביחד ביריד, ועל אותו יום שבו פגשתי אותו…" אפשר לומר שהבנתי לליבה. גם אני חשבתי בהתחלה על ה"מישהו" הזה…
"עברת את המבחן," אמרתי ושילבתי את ידי בידה. "למדת את ערך האהבה והשתמשת בכוח הראשון כדי לשלוט בלהבה. כל הכבוד." הצוות שלי התקרב ומחא כפיים. כולנו היינו גאים בה. אני הייתי גאה בה, אחרי הכל, היא התלמידה שלי.
"קדימה," אמרתי והבטתי לעבר המדבר המתמשך "חוזרים למבנה."

כשחזרנו שפוכים מהיום הארוך הזה הרגשתי זיק קטן נוגע בי,משהו נסתר לעין אך צורב בהחלט. הרמתי את ראשי וראיתי את בעל הכנפיים הקטן מתעופף לו אל על. חייכתי בהבנה.
התחלנו להתארגן לשינה. התארגנתי גם אני למרות שלא הייתי כל כך עייפה. רציתי לקרוא עוד מהספר ש*הוא הביא לי, "בדרך אפלה". לא שמתי לב שהזמן עבר כל כך מהר. השמש שקעה.
"את יודעת שאת יכולה פשוט לקרא למקום הזה בית. זה יהיה יותר קל בשביל להבין לאן את מתכוונת." אמרה לי רו לפני שהלכנו לישון. היום המתיש הזה גמר אותי ואני חושבת שאני אקח חופש למחר, לבילוי עם כולם.
"אני יודעת, אבל…" עצרתי את עצמי מלהמשיך. 'לא היה לי בית אמיתי גם שם, אז קשה לי לקרא למקום הזה בית.' רציתי להגיד. חשבתי על תשובה שתספק אותה אך היא כבר נרדמה. נשארתי לבדי ערה. חייכתי את חיוכי הקטן ונשכבתי לישון, כשאני יודעת כבר על מה אני הולכת לחלום. יותר נכון, מי הולך לבוא לי בחלום.