חלום מהאגדות – פרק 1

-בחלום של ליה-
"אני רוצה לחזור!" היא צעקה בכל כוחה.
"אז תשלימי את כל המשימות" אמרה דמות בעלת שער מתולתל שחור, צעירה ועיניים חומות.
"קדימה. עכשיו אסרק אותך, ואשמר צעירה לעד!" אמרה, ואז גיחכה ברשעות.
היא התיישבה, וליה ישבה מולה, ונתנה לה לסרק אותה בעוד האישה שרה:
"פרח, שמור את נעוריי.
פרח שמור עליי.
פרח, תשאיר אותי בריאה וחזקה
כוחו של הפרח
תמון בשערה"

לפתע הכל התערבל מול ליה, והיא מצאה את עצמה במקום אחר, בעיר מלאה דגלים עם ציור שמש.
"יש! ניצל…" היא הביטה סביב. "תי" אמרה באכזבה. היא זיהתה את הסיפור, זה היה רפונזל.
היא הופתעה למראה הילדות הקטנות שביקשו לקלוע את שערה לצמה. היא הניחה להן לשחק בו, עד שראתה מישהו נמלט מהחוק.
"יוג'ין…?" מלמלה-צעקה בחשש.
"או, יופי!" קרא בעצבים. היא רדפה אחריו.
"אהבה.." מילמלו הילדות וצחקו.
"אני צריכה את עזרתך" אמרה לו ברגע שעצרו.
"כן?!" שאל-ענה, מופתע.
"ידוע לך משהו על משימה שצריך לעבור?" שאלה.
"כן… אוליי" אמר בתחמנות.
"מה אתה רוצה?" שאלה בקול מתחנן.
"טוב המשימה היא לגלות את זה…" אמר.
"את התיק שלך…?" שאלה. ממה שזכרה זה מה שרצה יוג'ין בסרט פלונטר.
"את טובה!" קרא.
"הנה הוא" אמרה וזרקה לעברו תיק חום שמצאה.

הכל התערבל, שוב, והיא מצאה את עצמה ביער, עם שער חום עד הכתפיים ועיניים חומות. היא לבשה בגדים אדומים – שמלה באדום בהיר וגלימה עם כובע באדום כהה יותר.
נעליה היו נעלי בובה אדומות יפות.

-במציאות-
"הלו?"
"כן, מותק, למה התקשרת?"
"ליה לא מתעוררת"
"אוי לי.. נירית זה משהו רציני!"
"אני יודעת"
קולי נשבר והתחלתי לבכות לבעלי בטלפון.
"ששש.. דיי מתוקה שלי. אני מייד חוזר"