חיים כפולים- פרק 1

נקודת מבטו של ריצ'ארד:

זהו זה, אנחנו כאן, אני ואחי התאום. באריזונה, העיר הגשומה והאפורה.. אולי זה מתאים לנו,
לחיות בעיר גשומה ואפורה שבקושי ניצוץ אחד של קרן שמש יופיע.
אחרי הכול.. אני לא יכול להיות בשמש, למה? כי אני ערפד.
ערפד רוצח, רוצח בני אדם ששותה את דמם עד למותם.

וזה כולל את אחי כמובן. אחרי שהפכתי אותו לערפד,
אני לא יודע אם הוא שונא אותי, או שכבר שכח את מה שקרה..
אבל בכול זאת.. שונא או לא, הוא תמיד היה אחי התאום הקטן.

אני לא רוצה לחיות יותר כמישהוא שרוצח בני אדם, נמאס לי לחיות כרוצח,
אני רוצה וגם אחי, לחיות חיים נורמאלים, אך האם זה אפשרי בכלל?

________________________________________
זהו היה ערב גשום וסוער. ג'ס נסעה הביתה מחברתה, קיוותה לחזור מהר בגלל הסערה והגשם.
היה דיי אפלולי בכביש וג'ס בקושי ראתה משהו וגם הרוח הייתה חזקה מאוד,
ואז פתאום ג'ס איבדה שליטה וסטתה מהכביש, היא צעקה: "אאאהההה!!!!"
וכשכמעט התנגשה בעץ המכונית שינתה כיוון ועצרה. ג'ס התנשפה מבהלה,
ויצאה מהמכונית עם כובע המעיל שלה על הראש. היא רצתה לראות מה גרם
למכונית להסתובב ולעצור. היא תהתה אם היא בלי לשים לב סובבה בטעות את ההגה.

היא הלכה לאחור המכונית ולא ראתה כלום. אבל היא ראתה מין קימוט גדול על האוטו,
'זה לא היה קודם' חשבה. ואז ראתה מין צללית כזאת בין העצים, כשהסתכלה
הצללית נעלמה במהרה. היא הלכה לאזור בו ראתה את הצללית,

"הלוווו!!" צעקה, "מי זה??!!" אף אחד לא ענה לה, רק שקט. אז וויתרה והלכה למכונית, נכנסה וחזרה הביתה.
________________________________________
היום זה היום הראשון לבן וריצ'ארד בבית ספר התיכון 'הארוודס', מקווים בכול ליבם
שזוהי תחילת הדרך של חיים נורמאלים לגמרי. הם הלכו במסדרון לכיוון חדר המזכירה.
בדרך המון מבטים נעצו בהם, והבנות כמעט התעלפו מהיופי הרב של האחים,
והבנים כמעט התעלפו מרוב קינאה. אך הם התעלמו והמשיכו ללכת.

הם הגיעו לחדר המזכירה ונכנסו. "אתם בטח התלמידים החדשים, ברוכים הבאים לבית ספרנו"
אמרה המזכירה, "תודה" אמר ריצ'ארד. "אנא, שבו" אמרה מזכירה. והם ישבו.
המזכירה הייתה אישה מבוגרת, בשנות ה40 לחייה. היא לבשה חליפה חומה,
שהולמת אותה מאוד, וקוקו בשיער.
כשסיימו להירשם הם יצאו מהמשרד ואז ריצ'ארד כמעט נתקל בג'ס.
"אה, אני מצטערת אני פשוט ממהרת…" אמרה, "לא זה בסדר.. אני בדיוק יצאתי מהמשרד
ו…" ואז נשמע צלצול. "אאני צריכה ללכת…" אמרה. "ככן גם אני.." אמר ופינה לה את הדרך.
הוא בהה בא בזמן שהיא הלכה. "ריצ', אנחנו מאחרים" אמר בן, "אאה ככן, ננכון" גמגם ריצ'ארד
והם הלכו.

שני השיעורים הראשונים עברו, והתחילה ההפסקה. בן וריצ'ארד
לא היו רעבים, (כי הם כבר אכלו את הארוחה שלהם הבוקר-
דם שועל לא טעים במיוחד, שהשביע אותם מאוד)
והחליטו ללכת לספריית בית הספר.
הם ישבו שם בשולחן בספרייה וקראו.

"אוח! הספר הזה גרוע!" אמר בן. "אולי בגלל
שיש שם שקרים נוראיים על ערפדים." אמר ריצ'ארד.
"כן.. אני הולך לקחת ספר אחר" אמר בן והלך לכיוון
המדפים. בינתיים ג'ס נכנסה לספרייה וריצ'ארד ראה אותה.
ג'ס ראתה אותו מביט עלייה והסמיקה.
היא חייכה וניגשה עליו.

"היי" אמרה, "היי" השיב לה ריצ'ארד,
"אני יכולה לשבת כאן?" שאלה, "כן,בטח" אמר
"תודה" אמרה וישבה. "אתה חדש כאן, נכון?"
שאלה, "כן, אני ואחי התאום" אמר,
"אה, יש לך אח תאום?, מגניב." אמרה,
"ממ.. כן.." אמר. "אוי, איזה אי נימוס, אני ריצ'ארד
סומרהלדר, אבל את יכולה לקרוא לי פשוט ריצ'", "אני ג'ס מקווין" אמרה
ושאלה "ואיך קוראים לאחיך?" , "אה, בן סומרהלדר"
אמר, "אתם גם חדשים בעיר נכון?" שאלה, "נכון" אמר
"אז למה באתם דווקה לכאן? זאת עיר אפורה וגשומה
שבקושי שיש כאן שמש" אמרה, "טוב.. אהה.. זאת
העיר שניראת לנו הכי צנועה.. וניראה לנו
שניסתדר כאן" אמר, "טוב, אם נחמד לכם כאן
אז סבבה." אמרה וחייכה, והוא השיב לה חיוך.
________________________________________
בינתיים בן עדיין בין המדפים מחפש ספר
ואז פתאום נתקל במישהו ונפל. "אוי אני כלכך מצטערת.."
אמרה, "לא, זה בסדר אני לא ראיתי אותך.." ואז הפסיק
לדבר שראה את פניה, היא הייתה בלונדינית שיער חלק,
ועיניים ירוקות. היא הייתה הבחורה הכי יפה שפגש אי פעם.
הוא המשיך לבהות בא עד שקלט שהוא בוהה בא הרבה.
"אאהה.. תני לי לעזור לך, הנה.. בואי אני יעזור לך לקום."
אמר, "אה תודה.." אמרה והסמיקה. ואז שקמו הוא ,
ראה את הווריד בצוואר שלה בולט, הוא בהה בצוואר שלה
ולא שם לב שעיניו מתחילות להאדים ושיניו החדות
מתחילות לצאת החוצה. "אהה אתה בסדר?" שאלה
והתרחקה מעט בגלל הצורה בא בהה בצווארה.
ואז הפסיק לבהות וקלט שהיא מתחילה ללכת
"רגע! אל תלכי, סלחי לי אני לא יודע מה קרה לי.."
אמר, "לא זה בסדר.." אמרה.
"אני בן סומרהלדר" אמר,
"אני קיילי ג'ונסון" אמרה ובהו זה בזאת.
ואז נישמע צלצול לסיום ההפסקה.
"אהה, אני צריכה ללכת, שלא האחר.." אמרה
"כן גם אני.. ביי " אמר, "ביי " השיבה לו
והלכה.