חיי הרווקות

היא הסתכלה בעיניי ולא הבינה למה זה קורה בנינו.
"אני לא מבינה אותך." היא אמרה מהוססת.
ואני… אני שתקתי. כי ידעתי שלא יוכל להסביר את עצמי בצורה שהיא תבין.
"תמיד אמרת כמה טוב לך איתי, מה השתנה?" היא שוב שאלה בתקווה לקבל תשובה ברורה יותר.
אין לי מה לומר לה, כמה נדוש שזה נשמע אבל האמת שזו לא היא, זה אני. אני וההפרעות שלי, הפחדים, החששות. המחשבות שלא נותנות לי מנוחה.
"אל תשתוק" היא מתכננת. "תשתף אותי במה שעובר עלייך."
מה אני יכול לומר לה, שקרה משהו שאני לא יכול לספר לה? עדיף לשתוק. פגעתי בה מספיק. לא שרציתי, פשוט פגעתי, בלי לחשוב, בלי להתחשב. אגואיסט שכמותי. כן, אני יודע שלא אמצה משהיא שמשלימה אותי כמוה אבל אני לא מסוגל להסתכל לה יותר בעיניים. ויותר גרוע אני לא מסוגל להסתכל במראה. היא מנהרת אותי בכתפיים, צועקת ודמעות זולגות מעייניה. ואני פשוט נמנע מלדבר. כואב לה, וכואב לי שכואב לה. אבל אתמול, שהשתכרתי לא חשבתי. נתתי להרס העצמי שלי לצאת החוצה, לגבריות שבין הרגליים שלי כוח החלטה. מה חשבתי לעצמי, שאני לא אזכור את זה בבוקר? שאני יוכל להסתכל לה בעיניים כאילו כלום לא קרה? כמה גבר תפוסי יצאתי. אפס, אפס, זה מה שאני.
"אני רוצה שתצא, שתלך, שתעלם! אני לא רוצה לתת לך לראות אותי בוכה. אני, אני שונאת אותך. ויותר אני שונאת את השתיקה שלך, וכמה מפחיד אותי לדעת מה יש לך לומר לי. תשתוק, אני לא רוצה לשמוע. זה לא מעניין אותי."
זה כל מה שהצלחתי לשמוע ממה שהיא אמרה. יצאתי, היא טרקה את הדלת בחוזקה. ואני נכנסתי למעלית מנסה למנוע מעצמי לראות את עצמי בראי. שותק ומקשיב לקולות בראשי.
"עזוב אותך, ההיא מאתמול היא הייתה אש, לא גוש קרח כמו זאתי, גם שהיא גומרת אתה צריך לנחש."
"לא מאמין שעשית את זה, ככה ויתרת על האהבה שלך? כמה רצית אותה, כמה נלחמת עליה, וככה ברגע של שיכרון אלכוהולי זרקת את הכל לפח?"
"וככה ברגע." נשמע הקול השני אומר זאת בזלזול. "כמה אפשר לזיין פוסטר? כוסית, כן אין ספק, אבל למה על מיוט???"
נכנסתי לרכב ונסעתי לפאב השכונתי, קיוויתי לפגוש משהו מהחברים שם. אבל הבר היה חצי ריק ורק את המלצרית הכרתי.
"שלום לך" היא נגשה ונתנה נשיקה ללחי. "אתה נראה שבוז היום, איזה משקה יכול לסדר לך את הראש?"
"אתה תמשיך לשתוק ולהסתכל עליה בצורה מוזרה עוד הרבה זמן?" אמר הקול בראשי.
"אפשר מים בבקשה?"
"בטח" היא חייכה. "כבר מביאה לך."
התיישבתי במקום פנוי על הבר וחיכיתי למים. "אותך לא צפיתי לראות פה…" נשמע קול מוכר מאחורי.
הסתובבתי וראיתי חברה טובה של חברה שלי, של האקסית יותר נכון. "מה אתה עושה פה בשעה כזאת? ועוד לבד." היא התעניינה.
"מה שלומך לילך? אני סתם מנסה לפקס את עצמי. את אם משהו כאן?" שאלתי כדי לדעת אם היא הולכת להישאר או תעלם בעוד רגע.
"היה משהו." היא ענתה בגיחוך. "דיית מהגהנום, ככה הייתי מכנה את זה."
"למה דיית מהגנום?" שאלתי, שלא באמת עניין אותי לדעת מה התשובה.
"איזה גבר לוקח לימון אחרי צ'יסר?"
"זה מה שהפריע לך? האמת לימון אחרי צ'יסר זה לא רע בכלל." עניתי וחשבתי מתי לאחרונה עשיתי את זה בעצמי.
"אולי, אבל שאתה בא עם חולצה ורודה ויש בא נצנצים, וצ'יסר שאתה שותה הוא בד אפל, ואחריו אתה לוקח לימון, נראה לי משהו כאן לא תקין." היא חיפשה תירוצים לשכנוע.
אני חייב לומר שלילך נראית טוב, יש לה ישבן מוצק ועגול, שפתיים שעושות לך מחשבות זדוניות, ותמיד היה בנינו מתח מיני.
"אז מה שאת אומרת בעצמם זה שאם אני מזמין עכשיו צ'יסר בד אפל ולימונים את עוזבת אותי בשקט?" אמרתי שאני צוחק.
"עזוב, אתה בלי חולצה ורודה, זה לא יעבוד." היא אמרה עם חיוך והמשיכה. "אז למה אתה כאן לבד, איפה בת זוגתך?"
"מכנה את הרכב, האמת כבר הרבה זמן, יש מצב לתאונה?"
"לא הבנתי, היא מכנה לכם את הרכב?" היא שאלה מבולבלת.
"כנראה שבאמת היה לך דיית מהגהנום. והוא שיבש לך קצת את המערכת. אני לבד פה, אין יותר בת זוג, פישלתי. כמו כל גבר בעצם שהיה רואה כוסית בכניסה לשירותים שהוא שיכור והיא חובבת…"
"בגדת בא?" לילך הייתה בהלם.
"לא, לא סתם נכנסתי איתה לשירותים, דברנו על מה שלומה, איך המרגש, מה עם החיים. ונפרדנו לשלום."
"אז בגדת בא." לילך התחילה להפנים את זה.
"מה לעשות, את בטח שמעת איך חברה שלך מקיימת יחסי מין, אפשר לשמוע זבובים מבקרים אצל השכנים." אמרתי בלי לחשוב למה אני אומר לה את זה.
"כמה נלחמת עליה, ומוזר שחצי שנה זה לא הפריע לך." ניסתה לילך לברר יותר פרטים.
"חצי שנה הייתי שם פורנו רך בטלוויזיה כדי לדמיין שאני לא לבד בחדר. כבר דמיינתי שבזמן סקס היא מדברת שפות זרות." עניתי בייאוש.
"מוזר, לי דווקא אומרים שאני מרעישה." היא אמרה, ונראתה חושבת על זה.
"עדיף מרעישה מאילמת, תאמיני לי." בזמן שדיברנו לא שמתי לב אבל סדרו לנו צ'יסרים.
"אז מה, נשתה לחיי הרווקות." היא אמרה מחויכת. תמיד ידעתי שהיא חמה עליי, והיא נראה לי משתוללת ולא רק מרעישה.
"לחיים, לחיי הרווקות." הרמנו את הכוסיות ושתינו. "בלי לימונים אני לא שותה!" צעקתי לברמן.
היא התחילה לצחוק והשפריצה עליי את הצ'יסר ששתה.
"אתה מטורף תגיד לי?" היא אמרה בחיוך.
"לא יודע מי משנינו מטורף, כי כרגע אני כולי רטוב מהצ'יסר שהשפרצת עליי." עניתי שאני מנסה להיות רציני.
"אני מצטערת, שניה אני אנקה את זה עם מפיות."
אוף, חשבתי לעצמי, עד שהייתה לי הזדמנות לקחת אותה הביתה בטענה שאני רטוב. וזה עוד בגללה.
ואז שמעתי את הקול בראשי אומר "תן לה לנגב אותך, ואז תגיד לה שלא קרה כלום אבל אתה חייב לזוז הביתה להחליף בגדים כי אתה מסריח מאלכוהול."
היא נגבה אותי ואני הסתכלתי עליה. רוב הצ'יסר נשפך לי בן הרגליים ורציתי לראות איך היא תתמודד עם זה.
"אתה, אתה רטוב שם למטה." היא אמרה בביישנות.
"ואת התנדבת לנגב אותי." עניתי באסרטיביות.
"אתה מתגרה בי או מתחיל איתי? אל תשקך שאני חברה של מיכל."
"נראה לי שאת שכחת שאני האקס שלה…" עניתי שאני מסתכל עליה.
לא צפיתי שזה יקרה אבל התקרבנו אחד לשנייה והשפתיים שלנו נפגשו. חששתי מלפתוח את פי ולהשתמש בלשון, לא רציתי להראות אגרסיבי מדיי. היא פתחה את עיניה והתרחקה קצת. הסתכלה עליי במבט חשדני וסיבבה את ראשה. "אוו וואה, אתה מתקדם יפה. עכשיו רק תצא מזה באלגנטיות כדי לא להרוס את הרגע." אמר הקול בראשי. "היא חברה של מיכל, כמה זבל אתה יכול להיות. למה דווקא היא?" אמר הקול השני.
"טוב, נראה לי שאני אזוז." אמרה לילך והמשיכה "תמסור דש למיכל."
"מה נראה לך? שתשפריצי עליי צ'יסר ותלכי?" אמרתי בחיוך. בואי גם אני זז. כולי מסריח מאלכוהול. אני אקפיץ אותך הביתה."
זה שתקפיץ אותה אני בטוח, בקשר להביתה אני יותר סקפטי. אמר הקול בראשי. יצאנו מהפאב והתקדמנו לכיוון הרכב שלי. היא נמנע מלהסתכל עליי ואני דווקא חיפשתי את מבטה. הגענו לרכב ולפני שהיא בא להיכנס תפסתי אותה בזרועה, סבבתי אותה אליי והסתכלתי לתוך עיניה. ראיתי כמה היא מבולבלת וחסרת יכולת החלטה. נשקתי אותה. היא תפסה את ראשי ולטפה את פניי. ידיי היו על מותנע ועיניי עצומות. ליטפתי את גופה והיא את גופי. הרגשתי שזה משהו שהיה אמור לקרות מזמן, פשוט שנינו חיכינו לרגע הנכון. והינה הוא קרה. היא הפסיקה את הנשיקה ואמרה. "אני לא יודעת מה אתה חושב עליי, אבל תמיד קנאתי במיכל, אף פעם לא הבנתי מה אתה עושה איתה. אתה בחור של להט, כוח, מרגישים את האש שבתוכך והיא, מים רדודים, קרירים, וחסרת יכולת נתינה."
"כנראה שהייתי מסונוור מהיופי שלה, אבל במשך כל הזמן הזה שהיינו יחד, אם כל יום שהיה עובר, הייתי מבין כמה אנחנו לא מתאימים. ועובדה לכך שברגע הראשון שהייתה משהיא שקצת עשתה לי את זה, הלכתי על זה. ואני לא מדבר עלייך. אלה על הבחורה מאתמול שגרמה לי סופית לפתוח את העיניים ולהבין שאני צריך להמשיך האלה." עניתי במהירות כשאנחנו צמודים מאוד זה לזו.
"אני אף פעם לא בגדתי ככה בחברה שלי, בחיים לא יצאתי עם משהו שהיה עם חברה שלי קודם. אבל אתה בלבלת אותי מהרגע שהכרנו."
יאללה, לא יצא עם משהו שחברה שלה הייתה איתו. והיא כבר החליטה שאתם יוצאים, שמע, נראה לי היא רועשת ונואשת. אבל חדל קשקשת, יאללה תעמיס אותה לאוטו למה אני רטוב מהצ'יסר וצפוף לי בג'ינס. שוב אמר הקול בראשי, כן, הבנתם נכון הקול הזה הוא אחי הקטן שנמצא במכנסיים. והוא רק דופק, את החשבון אני צריך לסגור אחר כך. את החשבון אתה סוגר בעזרתי. אמר הקול השני, וכמו שהבנתם זה קולו של המצפון שתמיד מנסה להחזיר אותי לדרך הישר אבל קשה דרכה של האמת. המשכנו להתנשק וללטף זה את זו. ריח שיערה היה נעים, וטעם שפתיה ממכר, הרגשתי ששתינו עוברים על החוק אבל כל אחד מאיתנו רוצה את זה יותר מהאחר. זו הרגשה שמוסיפה לא מעט חשק מיני שגם ככה לא היה חסר. נכנסנו לרכב והשכבנו מושבים. היא הייתה לבושה בשמלה סגולה שחורה, חצי שקופה. הכנסתי את ידי מתחת לשמלתה והרגשתי כמה היא רטובה. התחלתי ללטף ופתאום שמעתי קול שלא שמעתי כבר חצי שנה. זאת אומרת שמעתי, זה היה אתמול אבל הייתי שיכור מדיי בכדי להקשיב לו. הצמדתי את ראשה לראשי ונשקתי את צברה כשאני מתרכז בלשמוע כל צליל שיוצא מפיה. כמה התגעגעתי לזה. זה כל כך חושני ונעים לאוזן. היא לקקה את אוזניי בן גניחה לגניחה. ידי חדרה אל מתחת לתחתונה. היא הגבירה את העוצמה ואני נהניתי מכל רגע. זה כמו לשמוע בפתאומיות שיר ברדיו שאתה מאוד אוהב אבל לא שמעת אותו המון זמן, והוא מפתיע אותך משום מקום ואתה נהנה לשמוע אותו אפילו יותר מאשר שהיית שם לשמוע אותו במיוחד. הנשיקות שלה היו רטובות ולוהטות, זה כמו הרעש געש שהתפרץ בנינו. היא פתחה את מכנסי הג'ינס שלי והכניסה את ידה. אוו סוף סוף, טוב שנזכרת באמת, מי יעשה לך שם עבודה אם לא אני. אמר הקול בראשי שאני החלטתי לקרוא לו אחי הקטן.
ואז צלצל הפלאפון, זה היה הפלאפון שלה. היא עצרה והוציא אותו מהתיק ועל הצג היה כתוב "מיכלי."
לא, לא עכשיו סעמק! לא מספיק שהיא אילמת גם הטיימינג שלה מקולקל? אמר אחי הקטן רגע קצר אחרי שיצא מהרטיבות והצפיפות של הג'ינס. דווקא עכשיו. אמר המצפון. גיבשת החלטה תלמד להתמודד איתה.
לילך הסתכלה עליי ולא ידעתי מה לומר לה, האם כדי שהיא תענה או סינון טלפוני דווקא במקום עכשיו. אבל לפני שהגבתי היא ענתה לשיחה.
"היי מיכלי." אמרה בקול כאילו שום דבר לא קורה עכשיו. דרך הטלפון הצלחתי לשמוע את מיכל מספרת ללילך שזרקתי אותה, אני לא זרקתי אותה, פשוט נפרדנו. לילך התיישבה והתחילה להרגיע את מיכל. ואני חשבתי לעצמי, איך היא מסוגלת לעשות את זה? כאילו אנחנו ברגע אינטימי והיא אומרת לה בטלפון שאני לא שווה אותה? אז מה לילך, את רואה את עצמך זולה יותר ממנה? ואז קולו של האח הקטן נשמע בראשי כמה נזק, כמה נזק יכולה לעשות שיחה אחת? עכשיו היא גם תפוסה בידיים וגם עסוקה עם הפה. ככה לייבש אותי?
אין לך לב. אמר המצפון והמשיך. בכל הסיטואציה הזאת זה על מה שאתה חושב? על הפה שלה?
שמע חפראווי, שאני עומד המוח בתחת. אז תפסיק עם הלב כי הוא לא קשור אלי.
"מה את רוצה שאני יבוא אלייך עכשיו?" שאלה לילך את מיכל בטלפון.
לאן היא חושבת שהיא הולכת הנימפומנית הזאת? ולמה היד שלך לא ממשיכה להניע? המשיך הקטן.
לילך סיימה את השיחה והסתכלה עליי במבט מאוכזב. "נראה לי שאני צריך ללכת אליה. היא ממש על הפנים. תבין, אחרי הכל היא חברה טובה שלי."
יאללה, חברה טובה. נראה לך שהיא תסלח לך אחרי שתדע שהתעסק איתי. ואתה, מה אתה שותק, תעשה משהו אחרת כאב ביצים מובטח לך, עליי. אמר אחי הקטן.
"מה את אומרת שתתעכבי קצת, לא הייתי רוצה לסיים את זה ככה."
"גם אני לא, אבל גם ככה כולי מבולבלת והמצפון שלי הורג אותי. מבטיחה לפצות אותך בהתאם פעם הבא." הבטיחה לילך.
סגרתי את מכנסיי, תוך כדי שאני שומע את הקטן מאיים: חכה חכה שתחזור הביתה. כייף חיים אני מארגן לך. הבנתי שהוא התכוון לכאב אשכים אבל איזו בררה כבר הייתה לי. התנעתי את הרכב והקפצתי את לילך למיכל. ידעתי שאני חייב למצוא תעסוקה, אחרת רק אמבטיית קרח תעזור לי במצבי. הרמתי טלפון לחבר שגר בסביבה לשאול מה קורה איתו.
"היי אחי מה קורה?" ענה רונן לטלפון ומסביב היה רעש.
"איפה אתה גבר?" שאלתי מנסה להבין.
"בבית של עידו, יש פה מסיבה וים כוסיות, אני יודע שאתה ועידו לא כל כך מכירים, אבל זה בסדר, כל העיר כאן, יאללה תזיז את עצמך, לא תפסיד." שכנע רונן.
באמת מה יש לי להפסיד חשבתי לעצמי, "כמה דקות שם אחי, תהיה זמין אני יעשה לך טלפון שאני אגיע." סבבתי את ההגה ונסעתי לכיוון עידו. אז בזמן שאני נוהג, אספר לכם קצת על עצמי. שמי חוליו אני בן עשרים ושלוש, אחרי צבא, הספקתי לעשות טיול שורשים לדרום אמריקה, אבל זה סיפור אחר לגמרה. היום אני עובד בתחום ניהול עסקי, אני מנהל משרד פרסום שעוסק בהלבשה תחתונה לגבר, אתם שואלים מאיפה השם הזה, ההורים שלי עלו מארגנטינה שאימי הייתה בהריון איתי, את השם הזה קבלתי לזכר סבי שלא זכיתי לראות. אני נראה טוב, לא צנוע, סוג של בן אדם מיוחד שצריך להכיר בשביל להתחבר אליו. יש כאלה שיגידו שאני סנוב, אבל אני לא מגדיר את עצמי ככה, פשוט יודע מה אני שווה. הפלאפון צפצף, זאת הייתה הודעה מלילך "מצטערת שברחתי לך ככה, הפיצוי יגיע בקרוב."
כן, כן, פצועי יגיע בקרוב, גם הכאב ביצים יגיע בקרוב, הכל בסדר.
אין ספק שאחי הקטן כעס, אבל למה להתנהג כמו זין? כמה ארוני. הגעתי לאזור וחניתי את הרכב, התקשרתי לרונן והוא פגש אותי בכניסה.
"מה קורה אחי, מה אתה נראה שבור? ואיפה מיכל?"
"עוד לא נכנסתי, כמה שאלות יש לך. מיכל חונה את הרכב. תבוא בקרוב, מה הולך פה?" שיניתי נושא שיחה.
"נראה לי אתה צריך משקה, בוא לבר תשתה משהו." הציע רונן.
לקחתי רד בול וודקה, לחיזוק העצמי. אולי זה יגרום לי לחייך היום. לקחתי שלוק והתקדמתי לכיוון הרחבה, סבבתי את הראש ונתקלתי בטעות בבחורה. כן, הפעם זה אני ששפכתי עליה את הכוס. היא הסתכלה עליי בכעס ואמרה "תראה מה עשית, אידיוט, מה אני יעשה עכשיו?" אמרה בכעס.
"אני ממש מצטער, אני פה עם רכב, את רוצה שאני אקפיץ אותך הביתה שתחליפי בגדים?" נסתי למצוא פתרון מהיר לבעיה.
"אם אתה נוהג כמו שאתה שותה, אז אני מעדיפה ללכת ברגל."
"אני באמת מצטער על מה שקרה, אבל את לא צריכה להוציא עליי את כל העצבים שלך, בסך הכל ניסיתי לעזור." אמרתי בכנות.
הבחורה הייתה שיכורה אבל לא הבנתי עד כמה, בזמן שניסיתי להרגיע אותה היא לקחה כוס שהיה על השולחן ושפכה אותה עליי.
"אווי, אני מצטערת, שאני אקפיץ אותך הביתה להחליף חיתול?" היא שאלה ועל פניה ראיתי כמה היא שיכורה.
כולי הייתי רטוב, בפעם השנייה הערב, אבל לא נתתי לזה לשבור אותי. חייכתי ואמרתי "שנסע ביחד להחליף בגדים?"
"הופה, אתה לא נשבר בקלות." היא ניסתה להתגרות בי.
"לא מבחורות בזיזות." עניתי בחיוך כאילו כלום לא קרה.
"חניתה קרוב? כי לא בא לי ללכת ככה כל הרחוב." היא שאלה.
"דקה מפה." לקחתי בקבוק מים וירדנו למטה, התקדמנו לכיוון הרכב ואמרתי לה לשתות קצת מים. אולי זה יעזור לה להתאושש מהסטלה שלה ולהבין מה היא עשתה. נכנסנו לרכב. "איפה את גרה?" שאלתי.
"שתי רחובות מפה, אני אכוון אותך." היא ענתה בזמן שהיא לוקחת שלוק מהמים.
כל הנסיעה התאפקתי לא לקחת את הבקבוק ולשפוך עליה את המים, גם בגלל שזה היה ברכב שלי ולא היה בא לי לעשות בו נזק. הגענו אליה והיא שאלה "אתה רוצה לעלות או שתחכה לי כאן?"
אני לא מהבחורים הביישנים. ושבחורה מזמינה אותי לעלות אליה אני אף פעם לא מסרב.
"נראה לי שאני יעלה, לפחות אני יוכל לנגב את עצמי בזמן שאת מתלבשת." אמרתי כי לרגע זה היה נשמע לי תירוץ הגיוני להצעה שלה.
נכנסנו למעלית והיא אמרה "אני ממש שיכורה, ואני מאוד מצטערת ששפכתי עלייך את הכוס. פשוט עצבנת אותי מאוד, זאת חולצה חדשה, רק היום קניתי אותה ועכשיו היא נהרסה לי." אמרה בבאסה.
"אני מצטער מאוד, את הג'ינס הזה קניתי לפני שנה, והייתי מאוד מחובר אליו עד שהכרתי אותך." אמרתי בחיוך.
נכנסנו אליה והיא נכנסה לחדר להחליף בגדים, במכוון או לא אבל היא לא סגרה את הדלת, ונשר חריץ קטן שנתן לי זווית ראייה מעולה למה שהיא עושה בחדר. היא עמדה עם הגב אליי, הורידה חולצה וחזייה, לקחה מגבת ונכנסה למקלחת. למרבה הפלא גם את דלת המקלחת היא לא סגרה לחלוטין. אני בחור מושך, אני מודע לעצמי אבל לפתות אותי ככה? ועוד אחרי מה שעברתי לפני?
כנס למקלחת, תשאל אם אתה יכול להצטרף, בגלל שנגמרו לך מים חמים בבית, מקסימום תקבל סטירה, אם כל מה שעברת היום, קטן עלייך ואני מבטיח לך ביטול חד פעמי של כאב ביצים. הציעה אחי הקטן.
נגשתי לדלת האמבטיה וצעקתי, "יש לך משהו לתת לי להתנגב איתו בינתיים?" איזה תרוץ עלוב חשבתי לעצמי. אבל שום דבר טוב יותר לא עלה לראשי. היא הייתה במקלחון סגור ואמרה
"כן, כנס, יש כאן מגבת לבנה תלויה על הדלת. אתה יכול להשתמש בא."
נכנסתי לחדר האמבטיה, חושב על מהלך מנצח. פתחתי את הג'ינס והורדתי אותו.
"מה אתה עושה?" היא שאלה מבוהלת מהמקלחת.
"הורדתי את הג'ינס, הוא כולו רטוב, אני לא רוצה ללכלך לך את הבית איתו." עניתי בנימוס.
"אתה רוצה להתקלח?" היא התעניינה.
איתך? צעק אחי הקטן.
"אני אשמח, אבל לא בא לי לגרום לאי נוחות. חוץ מזה שאין לי בגדים להחלפה כאן."
"עוד שניה אני מסיימת, תמתין וכנס למקלחת, נמצא לך משהו."
עמדתי בחדר האמבטיה והמתנתי, אולי הזין הזה אבתר לי על כאבי השכים חשבתי לעצמי. היא סגרה את המים ושאלה "אתה עוד פה?"
"כן, ממתין כמו שאמרת."
"יש שם מגבת ירוקה, תעביר לי אותה בבקשה." היא בקשה.
לקחתי את המגבת והעברתי לה אותה מלמעלה. היא עטפה את עצמה במגבת ויצא מהמקלחון. הסתכלתי עליה, מסתבר שהיא בחורה מאוד נאה. שיערה שתני, ענייה ירוקות ואני עומד לידה בתחתונים ולרגע חשבתי שאני אפילו לא יודע מה שמה. הושטתי את ידי ואמרתי "נעים מאוד חוליו, ומה שמך?"
"אני מעיין, ועוד אף פעם לא יצא לי להכיר באמבטיה." היא אמרה בחיוך מסמיק.
"הולם אותך להסמיק, זה מוסיף לך ליופי." אמרתי בחיוך ערמומי.
"זה לא פייר שאתה מתחיל איתי באמבטיה שאני מחוסה במגבת."
"זה לא פייר שאת מחוסה במגבת שאני מתחיל איתך." אמרתי שאני מעבד כל כיוון הגיוני בראשי. כמו מהמר בקזינו שמכור להימורים ומהמר על כל הקופה לא בשביל הזכייה אלה בשביל ההימור.
"תקשיב, אם אתה זומם על להכניס אותי למקלחת איתך…."
לא נתתי לה לסיים את המשפט וקרבתי אותה אליי, "אני אף פעם לא זומם, אני תמיד מבצע." התחלנו להתנשק ומכוח הלהט משכתי את המגבת ממנה. אך, אני אש עלייך, אש! אבל תקשיב טוב, אם תפשל הפעם מבטיח לך מקושקשת על הבוקר. שלא יהיו טעויות! שמעתי את אחי מזהיר אותי בזמן שהוא מתמתח קלות. גופה היה משגע. היא מהממת, מוזר שלא ראיתי את זה שהיא הייתה לבושה. הרמתי אותה והושבתי אותה על הכיור, היא פסקה את רגליה ונתנה לי להרגיש את גופה. ידיה גלשו אל ישבני ותפסו אותו בחוזקה. תזכרו, כשבחורה מציאה לכם לעלות אליה, אל תסרבו. זה מתחיל אליה ונגמר עליה. אחי הקטן לימד אותי את זה פעם. ידיי לטפו את גופה הערום והיפה. ידיה הורידו מעליי את התחתון וידה תפסה את איברי. רק לא עוד טלפון. שמעתי אותו ממלמל בראשי. אני לא יעמוד בזה. הוא המשיך כשניתן להבין שהוא מתחיל ליהנות מכל המצב. היא כוונה אותו אליה והחדירה אותו לאט לתוכה. יש! חשבתי לעצמי, שום כאב אשכים לא יהיה פה! היא התחילה לנועה בצורה מעגלית עליי. זה היה מדהים, היא ידעה להזיז את הגוף, בזמן שהיא לוחשת לאוזניי כמה טוב לה. ללא צל של ספק זה היה הדבר האולטימטיבי לסיים איתו את הערב. ריח עורה היה נעים במיוחד, היה לה ריח פרחים מהסבון שלה. היא הגבירה את הגניחות וזה היה כל כך נעים לאוזן. הרגשתי שהיא רועדת מרוב העונג. כמה כייף לעשות סקס עם בחורה שיודעת ולא סתם פותחת רגליים. היא עטפה אותי ברגליה וכיוונה אותי לכיוון המקלחון. נכנסנו לשם והיא פתחה את המים. היא התחילה לסובב את מפסק המים בן החם והקר, אין ספק שזה מוסיף לא מעט לאקט במקלחת. היא שחררה את רגליה מסביבי והתחילה לנשק את גופי, כשהיא יורדת לאט לאט למטה. זה בהחלט הדובדבן שבקצפת. פינאלה כזה אני אוהב. היא נתלה את אברי בפיה והתחילה להכתיב את הקצב כשבן לבין היא משחקת עם הלשון. הרגשתי שעוד רגע זה קורה. מי היה מאמין שרבע שעה לפניכן היא אמרה "אם אתה זומם על להכניס אותי למקלחת איתך…" בצורה שוללת.