חיי הוליווד- פרק 5

פרק 5

"אז לפחות האוטו בסדר?"
"כן, רק הרכב של הבן אדם השני נפגע." אמרתי והלכתי לכיוון המדרגות כדי לעלות ולהתקלח.
"מקווה שזאת לא הייתה תאונה שהיו מודעים שזאת את כן? יהיה מוזר לראות את זה ברכילויות ומגזינים אחר כך."
"לא, אני לא חושבת."
"יופי." הוא אמר ואני כבר הייתי באמצע גרם המדרגות. "אה, ואליסיה-"
"כן?" עצרתי לעלות והסתובבתי אליו.
"מה הקטע של נינה? התקשרתי אליה והיא לא סיפרה לי שום דבר על התאונה, רק אמרה שאת שם איתה בהשקה ההיא רק בלי סוללה." הלב שלי פעם חזק יותר. לא רציתי לשקר, אבל הייתי חייבת. בטח נינה אמרה לו שאני שם כי היא ידעה שאני בעצם עם קייל במסיבה ההיא ולא רצתה לחשוף אותי. אני חייבת להודות לה על זה אחר כך.
"אה, היא בטח סתם לא רצתה להדאיג אותך." תירצתי והוא הנהן והמשכתי לעלות.

הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לחדר היה לזרוק את עצמי על המיטה ולבהות בתקרה הלבנה והמוארת. בחיים לא הרגשתי ככה. הרגשתי מלוכלכת, ולא מבחוץ- אלה מבפנים. כל השקרים, העמדות פנים, ההסתבכויות. הכל הרגיש כל כך שגוי, אבל מצעד שני זה הרגיש לי נכון. כאילו אני מגלה עוד צד בחיים המשעממים שלי. צד שונה, צד חדש, צד חיי. כן, בדיוק זה. צד חיי. הרגשתי חייה יותר. גם כששנאתי את ההרגשה הזאת, אהבתי אותה. סוג של תפנית בחיי, כמעט כמו סרט. אבל ידעתי שהייתי חייבת לקחת את עצמי בידיים מעכשיו ולהיות אני זאת שתשכתב לעצמי את העלילה, ולא אחרים. וזה הולך להיות השינוי הגדול שלי.

יצאתי מהמקלחת עם מגבת מסביבי ושיער רטוב. הנייד כבר היה מוטען, והסתכלתי בהודעות האחרונות שפספסתי מאתמול בלילה מנינה ופיטר המודאגים. הודעה שבאה מוקדם יותר הייתה של קייל, אותה כבר קראתי שם היה כתוב המספר של הסוכנת ההיא, סוזן לי. ידעתי שבשביל שה"העלילה" שלי על חיי החדשים צריכה להמשך, אני אצטרך סוכן חדש.

"הלו?" קול רציני אבל מתוק ענה לי כשחייגתי.
"היי, מדברת אליסיה קורס, קייל אמר לי עלייך כסוכנת ו-"
"אה! אליסיה! חיכיתי לשיחה ממך. קייל אמר לי עלייך."
"אמ, כן," חזרתי לחדר המקלחת שוב כדי לקחת את המסרק והתחלתי להבריש את שיערי. "אני פשוט בלי סוכן עכשיו אז חשבתי שאולי נקבע קודם? או ש-"
"נקבע? אני לא מאלה שקובעים בשביל כל דבר. מי היה הסוכן שלך לפני?" היא קטעה אותי שוב ושאלה.
"סיימון וולש." אמרתי בעצבנות את השם שלו והתחלתי לסרק חזק יותר מהעצבים.
"אה, טוב, אני מבטיחה לך שאני אהיה יותר מבטיחה ממנו. הוא פשוט… שני צעדים מאחורי כולם."
"אני יכולה להבין למה את מתכוונת," צחקתי והנחתי את המסרק על השיש, מסתכלת על עצמי במראה.
"תראי, אין לי בעיה לייצג אותך כל עוד את עדיין שווה את זה, כן? ודווקא נראה שיתפרץ ממך משהו בזמן הקרוב." היא החמיאה לי. "יודעת מה? בואי כן נפגש. פגישה ראשונה זה משהו חשוב. נראה אותך, תחתמי ונתחיל בעבודה. הולך?"
"בטח," אמרתי והנהנתי לעצמי. "מעולה." הוספתי.
"בואי נפגש בחוץ, איזה בית קפה או משהו כדי ששתינו נרגיש בנוח יחד, שלא תהיה פגישה ראשונה מביכה במשרד רשמי מידי." היא אמרה וזה אעלה בי חיוך. כבר משיחת טלפון אחת הרגשתי איתה בנוח, מה שלא הצלחתי להרגיש עם סיימון בכמה השנים שהוא ייצג אותי.
"ברור, ברור." הסכמתי איתה.
"עוד שעה, אשלח לך את הכתובת."
"אין בעיה." אמרתי וניתקתי.
יצאתי מחדר המקלחת אל החדר וראיתי את פיטר מכפתר חולצה לבנה על גופו.
"הולך לייצג פושעים?" גיחכתי והתקרבתי אליו.
"תרגעי, עורך דין אני עוד לא." הוא צחק גם.
"אבל בקרוב תהיה." אמרתי ונישקתי אותו על השפתיים קלות לפני שהפניתי אליו את הגב כדי לפתוח את הארון. "תראה מה זה, אתה הולך לייצג אנשים ואני מצאתי מישהי חדשה כדי שתייצג אותי." אמרתי ולקחתי שמלה פרחונית שאהבתי.
"יפה יפה, תראי לסיימון ההוא איך את מסתדרת בלעדיו." הוא עודד אותי. "עכשיו אני חייב ללכת אז בהצלחה. ואל תשכחי לספר לי כשאת חוזרת איך היה, כן?" הוא נתן לי נשיקה.
"ברור, בהצלחה גם לך." אמרתי לו והוא יצא מהחדר.

התאפרתי מעט ולקחתי את נעלי העקב האדומות שהיו מונחות על אחד המדפים בחדר והתכוננתי לצאת בעצמי לאחר ששמעתי את צפצוף ההודעה מהטלפון שלי, יודעת שזאת הכתובת לבית הקפה. אבל מיד אחרי הצפצוף נשמע צלצול וידעתי שמישהו מתקשר. בלי לשים לב לצג עניתי.
"כן סוזן?"
"אז אני מבין שלקחת את הצעתי. היא טובה, לא?" שמעתי מהצד השני של הקו. זאת בהחלט לא הייתה סוזן.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בעצבנות.
"שתקשיבי לי." הוא אמר ולא עניתי. "אני רוצה לפצות אותך."
"לפצות אותי? על מה בדיוק?"
"את יודעת על מה אני מדבר. בואי נפגש. בואי נפגש אפילו כארבעה, אנחנו והחבר שלך, פיטר ההוא, נכון?"
"קייל," אמרתי ועצמתי את העיניים לעצמי, לוקחת נשימה עמוקה. "אין שום לפצות כאן. היית מטומטם לגמרי. אני די בטוחה שעל דבר כזה אי אפשר לפצות או לתקן. זה פשוט לא רציני."
"אליסיה תאמיני לי שאני הכי רציני שיש."
"יופי. אז מה אתה חושב? שתנצל אותי ואז תזמין אותי ואת החבר שלי לאיזה דאבל דייט איתך ועם הכלבה האגואיסטית ההיא והכל יהיה טוב?" שאלתי בעצבנות.
"כן! כן אליסיה! זה מה שאני חושב. מה הבעיה? בסך הכל פגישה. מצידי אפילו לשעה, אפילו חצי! רק תני לי הזדמנות לנסות לסדר את זה. חוץ מזה, נראה לי שהחבר שלך צריך ביטחון לגבייך ולגביי, נראה שהוא צריך להבין שלא קורה פה כלום." הוא אמר.
"פיטר יהיה בסדר." אמרתי בקרות אבל ידעתי שפיטר היה חייב להבין.
"מה שתגידי." נאנח. "קייל? אתה בא?" שמעתי קול נשי, מצחקק מהקו. "כן, רק שנייה!" הוא צעק וגלגלתי עיניים. "טוב אליסיה, אני חייב לזוז, נו אז היום בשמונה? במסעדה הצרפתית ההיא בהוליווד, ל'אמור משהו."
"גם מטומטם וגם פלצן." מלמלתי לעצמי, מקווה שלא שמע אותי. "בסדר, בסדר." אמרתי לבסוף. "אבל אני עושה את זה רק בשביל פיטר." מיהרתי להגיד כדי שלא ייקח אותי בקלות, לא מאמינה שבאמת הסכמתי להיפגש עם שניהם ועוד יחד עם פיטר.
"ברור!" הוא אמר בזלזול ואני גלגלתי עיניים לעצמי שוב, זורקת את הארנק לתיק.
"לפחות תבטיח לי שתרגיע את הכלבה הזאת לפני." הזהרתי אותו והוא צחק.
"ביי אליסיה."

–

"סוזן?" פניתי לגבה של אישה בלונדינית שישבה בשלוחן זוגי בבית הקפה ההוא, מתעסקת במחשב נייד קטן. היא הסתובבה אליי, וראיתי את פניה הארוכות, עיניים ירוקות ממושקפות ועל שפתיה אודם כהה.
"הו, אליסיה!" היא קיבלה אותי בחיוך, סוגרת את המחשב ומצביעה לי על הכיסא מולה. התיישבתי וחייכתי לה. הייתה שתיקה לרגע, היא פשוט הסתכלה עליי בחיוך. "את יפה אפילו יותר במציאות." היא אמרה וצחקתי במבוכה. "מה קרה שאיחרת?" שאלה.
"אה, כן, מצטערת כל כך! היה איזה צלם ו-"
"זה בסדר, אני מבינה! את תראי, אני נותנת לך חודש בשביל להיות במרכז הביצה. וזה טוב שנפגשנו, ככה נוכל לתכנן לך את הדרך לתהילה." היא אמרה והנהנתי. האישה הזאת באמת ידעה לתת ביטחון.
"אז, ההתחלה שלך מעולה לגמרי. אני מתכוונת, זאת לא התחלה לגמרי כי ברור שיש לך ניסיון קודם, הרי את זכית בתואר הנחשק הזה לא סתם. אבל אני חושבת שההיכרות שלך עם קייל דיוויס היא נהדרת להתחלה, אולי גם ייצא מזה משהו, לא?" היא חייכה לי ברמיזה.
"כ-כן, אני מתכוונת לא!" גמגמתי בבלבול. "יש לי כבר מישהו."
"אה! מעולה! מי זה? עוד דוגמן שפגשת? או אולי יותר טוב, שחקן?" היא שאלה בהתלהבות.
"לא, האמת שאנחנו ביחד כבר הבה זמן. עוד מלפני הזכייה ואת יודעת…"
"אה, אוקיי, אני מבינה. היה עדיף כמובן שזה יהיה מישהו עם יותר נוכחות אבל בסדר, יהיה מה שיהיה נכון?" היא שאלה בחיוך והנהנתי.
"טוב, אז לפני שאנחנו מתחילות, הבאתי כאן את הניירת, רק תחתמי ונתחיל, שזה לפחות יהיה רשמי." היא צחקה וחיטטה בתיק שלה, מוציאה מקבץ דפים ועט ומניחה אותם על השולחן. "הנה." היא אמרה ואני לקחתי את העט ושרבטתי את החתימה שלי מספר פעמים. היא הרימה את הדפים מהשולחן והביטה בהם. "חתימה יפה." היא החמיאה. "תכף תצטרכי לעשות אותה הרבה יותר מכמה חתימות על סוכנויות." צחקה. "אז, בואי ניגש לעבודה. כמובן שלא נתכנן פה הכל, אבל את יודעת, שלפחות נדע מה מצפה לנו. איזה סוג של קריירה תרצי? או ליתר דיוק, למה את רוצה להיות בתעשייה הזאת?"
"טוב," התחלתי וחשבתי על תשובה טובה ומספקת. רציתי להגיד את הדבר הכי אמיתי שיכולתי להגיד. "אני רוצה להיזכר." התחלתי ונתתי למחשבות שלי לזרום. "אני רוצה שכל מקום שאלך יידעו מי אני, שגם אם זה תלוי בלעשות שערוריות קטנות, אני אלך עם זה. אם זה קמפיינים גדולים, אירועים, מסיבות או צילומי עירום כמו שכבר היו לי לפני, גם אם אהפוך לכלבה ההוליוודית המושלמת שכולם ישנאו אבל בעצם יאהבו-" דיברתי מהר ובלהט כל כך שהייתי חייבת לעצור כדי לקחת אוויר. "גם אם כן, אני אלך אם זה עד הסוף." השלמתי את המשפט. אלו היו דברים שבחיים לא חשבתי שאגיד. דברים שבכלל לא ידעתי שהיו קיימים אצלי ושרציתי אותם עד אותו הרגע. לא ידעתי בדיוק מה תהיה התגובה של סוזן. אולי הגזמתי? אולי זה היה יותר מידי? אבל לא יכולתי להאשים את עצמי, כי זה פשוט הלהט דיבר מתוכי. סוזן הסתכלה עליי בלי להגיד כלום ובלי שום הבעה, ואני עצמתי את העיניים וחיכיתי לתגובה הרעה מכל. כשפקחתי אותן לאחר שתי שניות ראיתי את סוזן עם חיוך על הפנים.
"אני שמחה שבאת אליי אליסיה." אמרה, ואני חייכתי אליה חזרה.

–

הגעתי אל הדלת הגדולה ותקעתי את המפתח במנעול, כולי מאושרת.
"אתה בבית!" אמרתי בהתרגשות.
"אמ, כן, חזרתי מוקדם." פיטר אמר כשישב מול הטלוויזיה בסלון. "מה ההתלהבות?" הוא שאל ושלח לי מבט מוזר ובוחן.
"אתה לא תאמין איזה סוכנת חדשה החתימה אותי!" התחלתי לרקוד בשמחה בסלון.
"באמת? ספרי לי." הוא ביקש ואני ניגשתי והתיישבתי על הברך שלו, פונה אליו.
"טוב, אז קודם כל היא לגמרי התלהבה ממני! היא ממש שמחה לפגוש אותי ואני באמת לא מאמינה מה עשיתי עם סיימון כל הזמן הזה שבכלל סוזן הייתה קיימת. היא נהדרת!" החיוך לא ירד לי מהפנים משמחה.
"אליסיה! אני כל כך שמח בשבילך!" הוא חיבק אותי חזק ואני אותו חזרה.
"טוב, עכשיו אם תסלח לי אני חושבת שאני אלך לנוח עכשיו, אני ממש עייפה עוד מאתמול." אמרתי כשנזכרתי שלא ישנתי חצי לילה. מבט מבולבל עלה על פניו של פיטר ואני מיהרתי להגיב. "מהתאונה. מאתמול מהתאונה." אמרתי וקמתי ממנו, עולה לחדר בקומה השנייה.

החדר היה נראה בדיוק כמו שעזבתי אותו לפני שיצאתי- מבולגן לגמרי. הבגדים מאתמול היו זרוקים על המיטה, והתיק הקטן לצידם יחד עם מליון בגדים אחרים מפוזרים. החלטתי לעשות משהו מועיל לשם שינוי ולאסוף את כל הבגדים המלוכלכים למכונת הכביסה בחדר הקטן הסמוך לשירותים.
"אוי שיט!" אמרתי שערימת הבגדים הענקית שהחזקתי בשתי ידיי נפלה על הרצפה בבת-אחת. לאט לאט אספתי כל בגד מהרצפה, בדרכי לחדר הכביסה.
"אליסיה! בואי מהר, מדברים עלייך!" שמעתי את פיטר צועק ועיניי נפקחו בהלם, ומרוב התרגשות ערימת הבגדים שהרגע השקעתי זמן בלאסוף נזרקה על הרצפה שוב, הפעם בכוונה.
"מה? מה הם אומרים?!" צעקתי לו מלמעלה, ממהרת לבוא אבל נתקלת בחפצים באמצע החדר. "מה הם אומרים, מה הם אומרים, מה הם אומרים!" צעקתי לאורך כל הירידה שלי המדרגות בהתרגשות ובסקרנות. כשהגעתי לסלון קייל עמד עם הפנים כבר אליי, לכיוון המדרגות. הייתי כל כך להוטה לדעת מה שודר בטלוויזיה שלא שאלתי את עצמי אפילו מדוע עמד סתם ככה.
"-ומיד אחרי הפרסומות נדבר על סרטו החדש של דרייק ג'והנסון," מנחת תוכנית הבידור המוכרת אמרה.
"אני לא מאמינה שפספסתי את זה!" אמרתי בעצבנות. לא יכולתי לתאר אפילו עד כמה כעסתי באותו הרגע. "לפחות, מה הם אמרו?" פניתי לפיטר שעדיין עמד סתם ככה, לא זז מילימטר מאז לפני דקה, הבעת הפנים הריקה לא השתנתה ועיניו נשארו תלויות באוויר.
"שאת בוגדת בי."