חיי הוליווד- פרק 1

פרק 1

"והזוכה בקטגורית דוגמנית השנה אלפיים וארבע עשר היא," המנחה הפסיקה לרגע כדי להעלות את המתח בקרב הקהל. ישבנו שם בכיסאות, שורה הראשונה כאורחים חשובים.
בום.
בום.
בום.
הלב שלי לא הפסיק לדפוק לרגע, כמעט יצא לי מהחזה. מהקהל נשמעו לחישות ודיבורים בזמן שחיכה לשם שייצא מהמעטפה אותה החזיקה המנחה של הטקס. ברגע שהפתק יצא מהמעטפה, כל הקהל השתתק.
"אליסיה קורס!" היא קראה בקול, ותוך שנייה התמלא האולם בקריאות ומחיאות כפיים.
זה קורה. זה באמת קורה. הדבר אליו חיכיתי כל כך, סוף סוף התגשם. והדבר הטוב הוא, שזה לא היה חלום. היה קשה להאמין, אבל זאת הייתה לגמרי מציאות.
בזמן שעליתי לבמה הסתכלתי מאחוריי אל הקהל, מנסה לאתר פרצופים מוכרים.
בלי שום מילה מיותרת, קיבלתי את הגביע המוכר וניגשתי לעמדה כדי להגיד כמה מילים. הקהל היה נראה חשוך מהבמה הגבוהה כך שבחיים לא הייתי מעלה בדעתי שיושבים מולי כרגע אלפי אנשים.
"אני עדיין לא מאמינה שזה קורה, תודה רבה לכולם!" התחלתי מחיאות כפיים החלו להישמע שוב וקולי רעד מהתרגשות. "זאת הייתה עבודה כל כך קשה, ועכשיו כשהיא משתלמת, אין מאושרת ממני." צחקתי מאושר. "וכמובן שאני חייבת להודות לכל מי שעזר לי להגיע לכאן, לחברה המדהימה שלי נינה, לבן זוגי פיטר, לסוכן סיימון וכמובן לכולכם!" קראתי בקול ואחריי נשמעו קריאות שהתחזקו עוד ועוד. משם ירדתי מהבמה, מנשקת את החבר ומחבקת את החברה הטובה. עדיין היה קשה להאמין. הלילה הזה שייפתח לי כל כך הרבה דלתות, יחזק אותי, יבנה לי קריירה וחיים שכל אחת ואחד היו חולמים עליה. זה קורה. בהחלט ערב בלתי נשכח.

"בוקר טוב לטופמודל שלי" קמתי לקולו של האדם האהוב עליי, פוקחת את עיני ורואה את פרצופו כמעט נוגע בשלי.
"בוקר טוב." עניתי בחיוך, נזכרת בלילה הגדול שעברתי אתמול, תוהה אם זה לא היה עוד חלום כמו העשרות האחרים שחלמתי, אבל הפעם הגביע שהוצב ליד המיטה הוכיח אחרת.
"מה דעתך שנצא לארוחת בוקר?" הוא שאל והנהנתי בחיוך.
"נראה אם כבר יזהו אותך ברחובות, כן?" הוא צחק ונתן לי נשיקה קלה על השפתיים לפני שקם מהמיטה ויצא מהחדר הגדול.
קמתי מהמיטה, פותחת את התריס ואור יום נכנס לחדר, רוח קרירה נושבת על פני. יום חדש, חיים חדשים. זאת הייתה בהחלט ההרגשה.
הטלפון צלצל, וישר קפצתי לראות את השם שעל צד המסך. סיימון.
"כן?" עניתי במהרה.
"שלום שלום," קולו נשמע מהצד השני של הטלפון. "לא יצא לנו לדבר אתמול בלילה הגדול שלך, אז לפני הכל אני אברך אותך על הזכייה, לא היה לי ספק שלא תזכי למען האמת." הוא אמר בגיחוך קל כמו שרק לו היה. הוא תמיד היה אדיש למדי, מעולם לא מראה רגש בהגזמה. אבל הייתי רגילה.
"תודה סיימון, אתה יודע שבלעדיך לא היה לי סיכוי."
"ברור שלא." הוא התבדח. "טוב, אז עכשיו שקיבלת את התואר הזה זה לא אומר שהכל מושלם, כן? יש לך יותר עבודה ממה שאי פעם תוכלי לתאר לעצמך. ובתור הסוכן שלך, תפקידי הוא לתת לך את הבמה שמגיע לך בעולם שאליו את נכנסת עכשיו."
"כן, אבל אני מוכנה לכל דבר."
"יודעת מה? זה לא לטלפון. בואי אליי למשרד עכשיו. יש לנו הרבה על מה לדבר."
פיטר נכנס לחדר כבר לבוש, מה שהזכיר לי ברגע את הארוחה שבדיוק קבענו. "מי זה?" הוא אמר בלי קול עם השפתיים.
"סיימון." לחשתי חזרה והרחקתי את הטלפון מהפנים. "הוא רוצה שאבוא עכשיו."
"לכי." פיטר אמר בלי להסס.
"בטוח?"
"ברור."
הצמדתי את הטלפון חזרה לאוזן. "-באמת אליסיה, אין לי את כל היום. את שם?"
"כן כן, אני כבר בדרך!" אמרתי ומיהרתי להתארגן.

–

המזכירה קיבלה ובירכה אותי על הזכייה, והיא ממש לא הייתה היחידה הבוקר.
עליתי במעלית לקומה חמש-עשרה המוכרת, שם היה המשרד של סיימון.
הדלת כבר הייתה פתוחה וכבר יכולתי לשמוע אותו מדבר בפנים.
"כן, בסדר. היום בשלוש היא תהיה שם." הוא הביט בי כששם לב אליי כשנכנסתי לחדר הלבן. השולחן היה בפינת החדר ומולו כיסא שחור שעשיתי את דרכי אליו.
"אז אני אדבר אתכם מאוחר יותר בקשר לתאריך הפרסום. כן. ביי." אמר וסגר את הטלפון, מיד פונה אליי.
"נחשי מה סגרתי לך עכשיו."
"מתה לדעת. אבל מה עם שלום?"
"כן כן, מה שתגידי. ראיון בווג היום בשלוש, אשלח לך את הכתובת מאוחר יותר."
"ווג?! אתה רציני?!" הלב שלי צנח מהלם.
"מה חשבת? שאף מגזין מובחר לא ירצה כתבת שער דוגמנית השנה? ועוד כזאת שאף אחד לא הכיר לפני."
"כתבת שער?!" הפעם כבר העיניים שלי יצאו מהמקום. "וכן, תודה באמת." גלגלתי עיניים למשמע העובדה שציין.
"טוב. בואי נגיע לעניין כי יש לי עוד עניינים אחרים לטפל בהם. באת לכאן כדי להקשיב לי." הוא השתעל והזיז דף מהשולחן הצידה כדי להניח את הידיים על השולחן ולהתקרב אליי יותר. "כמו שאמרתי לך כבר בטלפון לפני כן, זה רק מתחיל ואין לך עוד מושג. אני לא יודע אם תהיי מאלו שמדרדרות מזה מהר, אני רק מקווה לא לראות את הסמים בחודש הראשון שלך, אחרת זה יהיה פשוט חסר תקווה." הגבות שלי הורמו באי הבנה. עכשיו הוא סתם מגזים.
"אני די בטוח שראית מה קרה לפנייך לדוגמניות גדולות יותר. מה שלא יהיה תצטרכי להיות מוכנה להכל."
"אתה חושב שאתנתק מהחברים שלי עכשיו?" זה היה משהו שבאמת הדאיג אותי. כבר שמעתי על אחרות לפני שאיבדו הכל. לא יכולתי לדמיין את עצמי בלי נינה ופיטר.
"נו באמת. את יודעת שהחיים האישיים שלך פשוט לא מעניינים אותי נכון? את זה תשאירי לאתרי הרכילות. אני כאן בשביל לייעץ לך בפרסום, לא בחיים האישיים. אבל אם את רוצה עצה קטנה, תנסי לעשות הרבה דרמה, הם אוהבים את זה." הוא אמר ואני הבטתי בדאגה. "חוץ מזה, תגידי תודה שאת לא צריכה לעזוב אותם ולעבור להוליווד לבד, את בכל מקרה קרובה כי את בקליפורניה." הוא אמר והנהנתי.
"טוב, יש לי כמה דברים לסדר כמו שאמרתי מקודם, אז הנה הכתובת," הוא רשם על פיסת נייר קטנה והושיט לי אותה בעודי קמה מהכיסא. "אל תשכחי, היום בשלוש ראיון כולל צילום. אולי מה שעשית עד עכשיו לא יכול אפילו להשתוות למשהו כמו ווג, אבל אני בטוח שתצליחי כמו שרק את יכולה לעשות."
"תודה."
"אה, ואליסיה-" הוא עצר אותי שניה לפני שעמדתי לצאת. "אל תעשי בעיות, לא משנה מה יגידו לך לעשות שם."
למרות שלא כל כך הבנתי מה זה אומר, חייכתי והנהנתי בהסכמה לפני שעזבתי.

–

"אליסיה, נכון?" בירכה אותי אישה שנראית בסביבות גיל הארבעים, שיער בלונדיני ואודם אדום. הנהנתי לה בזמן שלחצנו ידיים. "נעים מאוד."
"אני הלנה, המראיינת שלך להיום. נתחיל בצילומים קודם ואחר כך תעברי לראיון. קחי לך חצי שעה להתארגן ולהכיר את הצוות לפני שתלכי לחדר האיפור." היא אמרה בחיוך והובילה אותי לחדר הצילום הגדול שם עזבה אותי.
נראה שהצוות היה גדול. ארבע מצלמות היו מוצבות מול הרקע הלבן והפשוט שמסתבר שעליו אצטלם היום. בפינת החדר היו מרוכזים הרבה אנשים סביב שולחן האוכל, כולם מסתכלים עליי בחיוכים. "היי" אמרתי בניסיון לשבור את הקרח.
"שלום!" קיבל אותי בברכה איש מבוגר. "הרברט." הוא לחץ לי את היד, ומתוך כדי נפל לי האסימון. "הרברט רון! תמיד היית אחד הצלמים האהובים עליי, תמיד חלמתי להצטלם איתך!" אמרתי בהתלהבות כמו ילדה קטנה. "מחמיא לי מאוד. את בוודאי אליסיה, נכון?" הנהנתי לו בחיוב ועברתי לצד השני של השולחן כדי לקחת מים בעודי אומרת שלום לאנשים, לוחצת ידיים לכולם.
בקבוק המים שהחזקתי היה נראה עקום מלכתחילה, מתנדנד לי בין האצבעות עד שלפתע הרגשתי אותו חומק לי מהיד ופלטתי קול בהלה שקט עד שהבחנתי בבקבוק נעצר שניה לפני נחיתה על הרצפה, על ידי יד אחרת שעצרה אותו.
"זהירות," שמעתי את האדם מולי אומר.
הרמתי את הראש כדי לראות מי היה ועיניי נתקלו בפרצוף מוכר. שיער בלונדיני, עיניים ירוקות ולסת שידוע ששייכת רק לו. הפנים האלו הופיעו בכל עיתון ופרסומת אחרונים.
"היי, קייל דיוויס." הוא אמר והושיט לי את היד.
"אני יודעת." נפלט לי במקום וצחקתי במבוכה. "אליסיה קורס." אמרתי, מצטרפת אליו לקטע של צירוף שם המשפחה ולחצתי לו את היד.
"אני יודע." הוא חיקה אותי וצחק. "אז, כבר היום מצטלמת הא?"
"כן, זה היה די מהיר למען האמת. ממש מעכשיו לעכשיו. ומה אתה עושה כאן?"
"חשבתי שאת יודעת, אני עומדת להצטלם יחד איתך." הרמתי את הגבות מיד, לא יכולתי להסתיר את ההפתעה מפני. "אל תדאגי, הם רוצים אותי רק בחלק מהתמונות. הפוקוס נשאר עדיין עלייך." הוא אמר וגיחח כשראה את התגובה שלי.
"לא, זה לא זה" ניסיתי להסביר וצחקתי במבוכה, שוב. "פשוט לא ידעתי על זה."
"זה בסדר, קורה. אבל אגב יפה לך על האומץ."
"מה זה אומרת?" לא הייתי בטוחה למה התכוון.
"פעם ראשונה עיתון כמו ווג ועוד בעירום. אף פעם לא הכרתי מישהי שהייתה מוכנה לעשות את זה. אני מתכוון, עד עכשיו." הוא צחק ואני נשארתי קפואה.
איתו? עירום? לפתע הבנתי מה הלך לפני כן במשרד. אני אהרוג את סיימון הזה.