חיי דרמה- פרק 2

חיי דרמה- פרק 2:

אפילו השמש עוד לא הספיקה להציץ מבעד לחלון, וענבר כבר הייתה מוכנה לצאת לריצת הבוקר השגרתית שלה שבדרך כלל מתקיימת בשעה 10 בבוקר, הרי סוף כל סוף יש חופש- אז למה לא לקום מוקדם ולנצל אותו ?
היה זה יום שונה מהרגיל, חשבה לעצמה.
הייתי חייבת לקום כל כך מוקדם כדי להספיק לאודישן, התגאתה בעצמה על כך.
"הנה, הגיע היום שלי" מדברת לעצמה תוך כדי קשירת נעלי הספורט שלה "היום בו אוכל להתפתח בתחום שאני כה אוהבת- המשחק" עודדה את עצמה עוד ועוד.
ירדה ענבר למטבח כאשר היא לבושה בחליפת ספורט ונחושת מוטבציה.
"אני אצא לשעה של ריצה ואשנן את הטקסט. אחר כך אני יתקלח ואשנן את הטקסט. אני ינוח ואשנן את הטקסט. אני אשנן את הטקסט ואלמד אותו כל היום עד השעה שלוש" תכננה לעצמה את סדר יומה בעוד היא מוזגת חלב לתוך כוסה ושותה אותו בהנאה.
אומנם זימנו אותה לאודישן רק בשעה חמש, אך ענבר כבר יודעת כמה היא תצטרך לחכות בתור.
חיברה את האוזניות לאייפון שלה, יצאה מהבית והתחילה לרוץ.
~~
השעון המעורר שצלצל 10 פעמים הודיע כי השעה כבר 10 בבוקר. "מה קרה ?!" קמה דניאל בבהלה מוחלטת.
נו באמת, הרי זה רק השעון הטיפש שעושה רעש רועם בכל הבית.
היא כיבתה את השעון וחייכה לעצמה. היום לו צפתה יותר מכל הגיע. היום שבו יודיעו לה כי התקבלה לסדרת הטלוויזיה החדשה שעליה יתמודדו כל כך הרבה שחקנים ושחקניות, ורק אחדים יבחרו.. ואני אחת מהם כמובן, חשבה לעצמה דניאל נחושת הדעת.
"אוקייייי! מה אני ילבש לאודישן ?" זה החלק הכייפי בשביל דניאל- הסטיילינג.
"אני ילך על פשוט כמו.. שמלה לבנה וקלילה ? או.. משהו יותר אני, כמו שורט כהה וחולצה צהובה ?"
ההתלבטות היה קשה נורא, אך בסוף היא תבחר כבר מה ללבוש, ועד אז, היא תשים על עצמה ג'ינס רחב וטי שרט קרעים. עד השעה שלוש, כאשר תלך לשם, היא תחליף מליון תלבושות
~~
"נוו אתה מתרגש ?" שאל אביב את אופק שעובר על הטקסט בהתרגשות שגוברת וגוברת.
– מה ? אה כן, בטח שאני מתרגש, אבא
– אני שמח בשבילך אופק שלי
– סוף כל סוף אני מגשים את החלום שלי !!
אימו הנרגשת של אופק ששמעה את שיחתם של בעלה אביב ושל בנה אופק, הייתה חייבת לקטוע את השיחה כדי לשאול האם הם מעדיפים סירופ מייפל או שוקולד על הפנקייקים.
היא הייתה בטוחה שאופק יעבור, ולא רק בגלל כשורי המשחק שלו, אלא בגלל יופיו המופגן. שערו השחור ועיניו הכחולות, זה מתאים בדיוק לתפקיד שרוצה כל כך לקבל.
"אנחנו תכף צריכים לצאת אופק" זרקה לעברו כאשר סיימה לחלום בהקיץ.
– אמא האודישן רק בחמש ו..
– לא נורא, צריך לצאת הרבה לפני. אתה יודע מה ילך
שם ?
– עדיין. יש עוד זמן.. בבקשה אל תלחיצי אותי.
ביקש ממנה יפה
~~
לא במקרה כל החבורה יפגשו שם סתם באותו מקום ובאותה שעה..
הם עוד יחוו חוויות ביחד, יצחקו, יבכו, יכעסו, ישמחו.. אך הם לא יודעים זאת עדיין..