חיי דרמה- פרק 1
"אני אהרוג אותו !!" צרחה דניאל בביתה כאשר זעם משתולל בה. "אני אהרוג אותו, אהרוג אותו ו.. לא.. אני ירצח אותו !!"
העצבים גאו בה עוד ועוד בעת היא מחפשת אחר התיק שלה. "כשמתן יחזור הביתה אני כבר אראה לו מה זה לגעת לי בדברים ולקחת אותם ללא רשות !!" טרקה אחריה את הדלת והחלה לבכות מכעס.
"דניאל" קראה אמה באדישות מופגנת. "דניאל".
– אמא דיי את מפריעה לי לחשוב איך להחזיר למתן על כך שלקח לי את התיק
– נו באמת דניאל, זה בסך הכל תי..
– שלא תעזי להמשיך את המשפט !! זה התיק האהוב
עליי ואני פשוט חייבת אותו לאודישן שלי מחר !!
טל חשבה בליבה שזו הייתה עוד שיחה מיותרת עם בתה המתבגרת. הרי כל כך הרבה תיקים יש לה תהתה לעצמה. אבל אפשר להבין מאיפה העצבים והכעס באים- דניאל אף פעם לא אהבה שנגעו לה בדברים, במיוחד ללא רשות, בדיוק כמו אמה כשהייתה בגילה.
~~
"מתן.. מתן קום.. נוו מתן יא עצלן שכמותך קום כבר !!" צעק עליו אליה. זהו היה הלילה השלישי בו בילו מתן וחבריו באילת. היה זה מסע שיכנועים עבור מתן כדי שאימו תסכים לו לרדת לעיר הדרומית היישר מחיפה.
– יאללה תתארגן על עצמך, יורדים לארוחת בוקר
– מה עושים היום אליה ?
– כבר נראה יאללה קום
– מצדי לעשות הכל רק לא ים.. חרשנו את הים !!
– טוב כבר נראה יאללה קום.
עוד יומיים כל החבר'ה יחזרו לחיפה. בעוד שכולם נהנים להם, מתן התחיל לדאוג איך הוא יסביר לאחותו מדוע לקח לה את התיק.
~~
טל עלתה לחדרה של בתה על מנת להרגיע אותה במקצת, בכל זאת, מחר היום החשוב לה ביותר- האודישן שלו כה צפתה.
"דניאלי" נקשה אמה על הדלת בתקווה שתפתח לה. "דניאלוש.. תפתחי לי מתוקה" דניאל לא השיבה קול, לא היה לה כוח לאף אחד כרגע. "דניאל תפתחי לי את הדלת !!" סבלנותה הקצרה של טל פקעה.
בחוסר רצון מוחלט פתחה דניאל את דלת חדרה ואמה נכנסה פנימה. כמאופין לה, דניאל הרגישה שזו חדירה מוחלטת לפרטיות שלה.
– אני לא רוצה שתכעסי לפני היום הגדול שלך
– אני לא שולטת בזה !! הוא ידע שהוא יחזור בדיוק יום אחרי האודישן שלי והוא בכוונה רצה לעצבן אותיייי !! למה יש לי אח תאום ? לא יכלתי להיות האחות הגדולה בת ה15 בעוד הוא אחי הקטן והתינוק ?
– יש ילדים שכל כך רוצים שיהיה להם אח תאום
– אז אני לא חלק מהילדים האלו, אמא
– דניאל יפה שלי, מחר זה היום שבו את תוכיחי את כישורייך במשחק. את לא צריכה להרוס את היום הזה בגלל תיק. יש לך אוסף תיקים, ואני בטוחה שאת תמצאי תיק אפילו יותר מתאים. רוצה שאעזור לך לבחור ?
– לא.. תודה אמא.
רמזה לה דניאל זצאת מהחדר בצורה הכי עדינה שיש, ומי לא מבין רמזים יותר טוב מאמא
תגובות (3)
הכתיבה שלך מעולה, במיוחד כשאת רק בת 13, הנושא גם מעניין. אם אפשר רק להעיר לך על דבר אחד, לפעמים את עוברת מדיבור בתוך מרכאות לדיבור אחרי מקף, כלומר
"בין דיבור ככה"
-לדיבור ככה.
זה פשוט קצת מפריע זה הכל… אני ממליצה לך להחליט על דרך אחת ולהתמיד בה, אני אישית מעדיפה מרכאות… חוץ מזה הסיפור ממש טוב
בקשר למירכאות ולמקף- זהו סגנון כתיבה נפוץ של "מחבר יודע כל" שבעצם יודע כל מה שיקרה ומה הו הרגשות של הדמויות.. אני לוקחת השארה מהסופרת ליאת רוטנר שאני ממש ממליצה על הספרים שלה. ממנה למדתי מיהו מחבר יודע כל ואם אני רוצה להיות כזו- איך אני כותבת. אבל אני ישתדל כמה שפחות להשתמש במקפים למרות שלפעמים אין לי הרבה ברירה (: אמשח אם תקראי את הפרק השני שעכשיו העלתי
החלק העליון של התגובה נמחק לי.. כתבתי שם תודה על המחמאה