ל.ר.י
מקווה שאהבתם
עבדתי על הפרק הזה מלא זמן וממש אהבתע אותו
ואני מקווה שאתם גם אוהבים אותו.
אם כן בבקשה תגיבו
ותביעו את דעתכם

חיים מסובכים למדי פרק 8[בבקשה תגיבו]

ל.ר.י 02/03/2014 799 צפיות 3 תגובות
מקווה שאהבתם
עבדתי על הפרק הזה מלא זמן וממש אהבתע אותו
ואני מקווה שאתם גם אוהבים אותו.
אם כן בבקשה תגיבו
ותביעו את דעתכם

בפרק הקודם:
"קייט את צודקת באמת עובר עליי משהו"אמר
"מה?למה?אני יכולה לעזור לך במשהו?"שאלתי
הוא הינהן והתקרב אליי וברגע שהיה בכמה סנטימטרים מפניי אמר:"אני רוצה שלא תחשבי עליי כאח גדול שלך"אמר ונישק אותי.

הפרק:
התנתקתי ממנו במהירות ואמרתי:"מה אתה חושב שאתה עושה?"
"מנשק אותך"אמר
"את זה הבנתי אבל למה?"שאלתי אותו בחוסר ידיעה
הוא עווה את פניו ואמר:"באמת קייט את לא קולטת כלום אמר בהנפת ידיים:אני מאוהב בך כבר איזה שנתיים"
"מהההההההההההההההההה?"שאלתי בהלם,והתרחקתי ממנו
ציפיתי לכל דבר לכל דבר לזה שהוא יסתבך עם המשטרה אוו אם כנופיות שהוא רוצה להיפרד מחברה שלו שהוא צורך סמים,ממש לכל דבר רק לא לזה שינשק אותי ויגיד לי שהוא מאוהב בי.
"כן,קייט ובכל השנתיים האלה ניסיתי לזרוק לך רמזים מכל כיוון אפילו שי הבין את זה לפניך."אמר ונשען על הקיר.
"רגע שי ידע את זה והוא לא אמר לך על זה כלום?"שאלתי בתמיהה
"בהתחלה הוא כעס ממש התנפל עליי הרביץ לי לא דיבר איתו ואז הסברתי לו שאני באמת אוהב אותך"אמר בקול חלוש
ואווו זה היה הרבה מידע להקל החבר הכי טוב של אח שלי האח השני שלי אמר לי כרגע שהוא מאוהב בי אומנם אני גם אוהבת אותו אבל בצורה שונה,אוו יכול להיות שלא?.
אני לא יודעת אני צריכה לחשוב עם עצמי הרבה.
שתקתי כמה דקות ואז ג'ייס שלא היה מוכן לסבול יותר את השתיקה הזאת אמר:"קייט בבקשה תגידי משהו"התקרב אליי ואחז בידיי.
"מה אתה רוצה שאני יגיד?שאלתי:"אתה לא יכול לבוא ולהפיל עליי פצצה כזאת ולצפות לזה שאני יגיב לך תוך דקות ספורות"אמרתי והתרחקתי ממנו בשנית.
בדיוק מתי שהוא בא לדבר שי נכנס לחדר.
אני וג'ייס הסתכלנו עליו וכנראה הוא ראה במבטים שלנו שמשהו קרא ואמר:הפרעתי כאן כי אני יכול לחזור אחר כך?."
ג'ייס עמד לענות לו,אבל לפני שהספיק להגיד ולו חצי משפט אמרתי:"לא זה בסדר סיימנו כאן"ויצאתי מהמטבח ועליתי לכיוון חדרי.
נכנסתי לחדר ונעלתי את דלתי.
מה עשיתי אלוהים,מה עשיתי שזה מגיע לי כל התבלבלויות האלה,כל הסבל הזה.
התחלתי לבכות כי כבר היה נמאס לי מכל החיים המסובכים האלה.
ולא ידעתי מה לעשות אני לא יודעת אפילו באיזה אופן אני מכירה כבר את ג'ייס.
אני צריכה לצאת מכאן לנשום אוויר להתאורר.
לא לראות את ג'ייס כדי שיוכל להשפיע עליי וכך גם את אחי.
החלטתי לצאת עכשיו הלכתי לאמבטיה והתקלחתי שיפשפתי את עיניי האדומות התלבשתי.
ויצאתי מהאמבטיה.
שי וג'ייס שהיו בסלון והיו מרוכזים כנראה בשיחה אך לא מרוכזים מדיי.
ברגע ששמעו אותי יורדת במדרגות הפסיקו לדבר.
"לאן את חושבת שאת הולכת?"שאל שי.
"לנשוף אוויר ולחשוב"אמרתי וכשראיתי שהוא מתחיל להתנגד אמרתי:"בבקשה שי תיתן לי לצאת אני חייבת לצאת."
"בסדר תצאי אבל בשמונה אפס אפס את פה בבית"אמר
"בסדר תודה תודה."אמרתי לו לקחתי את הטלפון שלי ארנק קטן ומפתחות לבית.
ובאתי לצאת מהבית אבל לפני זה הסתכלתי במבט קצר בג'ייס,הוא נראה אומלל ומבויש כל כך.
יצאתי מהבית והתקדמתי לכיוון הים אשר היה במרחק של חצי שעה ממני לא רציתי לנסוע באוטובוס כי כל המטרה של ההיסתובבות הזאת היא לחשוב.
בכל הדרך לים חשבתי אם אני אוהבת את ג'ייס בתור חבר אוו בתור אח.
חשבתי על כל הפעמים שבהם הוא גרם ללב שלי להגביר את פעימותיו פי 100,ממה שהוא רגיל לו.
היו הרבה פעמים כאלה בגלל שפעם הייתי דלוקה עליו,אבל לאט לאט ירד לי ממנו.
אבל עדיין היו פעמים שהרגשתי נורא קרוב אליו ומתי שהוא נישק אותי הרגשתי על גג העולם.
הגעתי לים וציפיתי בשקיעה היפה שהייתה,ונשכבתי על החול ועצמתי את עייני.
ולא הפסקתי לחשוב על הכול,על ג'ייס,על שי,על ההורים שלי שטסו,ואמה שעומדת לטוב ולהשאיר אותי כאן לבד.
לבסוף נרדמתי ושקעתי בחלומות ערבים ויפים.
קמתי במהירות למשמע צלצול הטלפון שלי ראיתי רק את הזריחה בעיניי היא כל כך יפה,רגע זריחה אני נרדמתי בים אתמול.מה השעה בכלל?לקחתי את הטלפון שלי ובדקתי השעה הייתה חמש וחצי בבוקר.
בדקתי מי התקשר אליי,זה היה שי,לא היה לי כוח לענות לו למרות שידעתי שהוא וג'ייס דואגים בטירוף כי משניהם היו לי איזה עשרים שיחות ומאה הודעות.
קמתי על רגליי,והתחלתי לצעוד לכיוון ביתי אשר היה במרחק של חצי שעה.
ושוב צלצל לי הפלאפון הסתכלתי על המספר הוא היה של שי.
אני אתן לשי הסברים שאני אהיה בבית אבל עכשיו אני רוצה שקט רוגע.
שמתי את האוזניות שלי באוזני והפעלתי את המוזיקה בקולי קולות נאנחתי ששמעתי אותה כי זה היה הדבר הכי טוב ששמעתי בכל היום האחרון.
לאחר עשרים דקות הגעתי לביתי.
נשמתי עמוק ועמדתי מחוץ לדלת מתכוננת לצעקות.
עזרתי אומץ ופתחתי את ידית הבית.
נכנסתי וראיתי את שי עומד כולו במתח והוא נראה עייף למדי.
הוא בא במהירות לכיווני ואחז בכתפי בחוזקה:"קייט איפה היית לכל הרוחות את יודעת כמה דאגנו לך"
דאגנו? ואז ראיתי את ג'ייס עומד מאחוריו ולא בוצע מילה והוא עדיין היה כמו אתמול עם עיניים עצבות
כשראיתי אותו התחלתי להרגיש את ליבי דוהר.
לא,לא קייט את לא יכולה להתאהב בו שוב,גם אם הוא כבר מאוהב בך זה רק יוסיף עוד צרות לחיים שלך.
שי המשיך לצעוק עליי אך לא שמעתי אותו.
לבסוף הוא הפסיק לדבר,ואמרתי לו:"עכשיו סיימת? עכשיו אפשר לדבר?,לא כי אם כן אני אשמח נורא להסביר לך"אמרתי בכעס
הוא הינהן ואני הסברתי לו שהלכתי ליםלחשוב וכנראה איבדתי תחושת זמן ולבסוף נרדמתי.
הוא הבין אותי אבל אמר:"מהיום את לא יוצאת לשום מקום בלעדיי אוו בלעדיי מישהו מובן?"שאל
רציתי להתווכח איתו אבל אז ראיתי את העייפות בעיניו,והחלטתי להשאיר את הריב לפעם אחרת
"כן מובן,ועכשיו ברשותך אני הולכת לחדרי."אמרתי ועליתי במדרגות
נכנסתי לחדר ונשכבתי על המיטה,ונרדמתי שוב


תגובות (3)

אמממממממממאאאאא מווושלםםם
תקראי את שליייי

02/03/2014 10:15

תמשיכי!

02/03/2014 10:18

תמשיכי:)

02/03/2014 10:27
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך