חיים מסובכים למדי פרק 18

בפרק הקודם:
לא הסתכלתי לאן אני הולכת ונתקעתי במישהו.
"אוי סליחה אני מתנצלת ממש"אמרתי
"זה בסדר" אמר אוי לא אני מכירה את הכול הזה.
זה היה,,,,,,זה היה ג'ייס…………………….

הפרק:
הורדתי את ראשי במהירות מעיניו העצובות,ובאותו המהירות כך העליתי אותו ממה אני צריכה לדאוג שהוא ידבר איתי עם חשבתי על לחזור אליו אני ימציא לו תירוץ ואלך.כאשר ג'ייס פצע את פיו כנראה כדי לדבר הרגשתי כאילו שמישהו הכניס לי מחט לתוך הראש. הייתה לי סחרחורת ונאבקתי לשמור על יציבות.
ג'ייס שכנראה כבר ראה שאני חסרת יציבות תפס את זרועי ושאל בדאגה:"את בסדר?"
"כן,אני בסדר בעוד כמה דקות זה יעלם"אמרתי לו
הוא עדיין נראה מודאג ואמר:"את לא נראית בסדר את חיוורת מאוד"
"אני,אהיה בסדר ג'ייס תעזוב אותי"אמרתי ומשכתי את זרועי התחלתי להתעצבן מזה שהוא מתנהג כמו אמא דואגת וגם הוא לפת לי את היד בחוזקה.
"בסדר,בסדר אני מצטער"אמר כשראה שאני משפשפת את ידי.
"טוב אני הולכת"אמרתי לו
"רגע"אמר וחסם את דרכי לשירותים
נאנחתי. "מה עכשיו ג'ייס?"שאלתי אותו
"אני מצטער"אמר
"טוב את זה כבר אמרת"אמרתי לו וניסיתי להזיז את גופו מליד הדלת אך הוא כבד מדי
"לא לזה התכוונתי,את יודעת את זה"אמר ואחז בידיי
"לא אני לא יודעת"אמרתי ומשכתי את ידיי משלו בכעס."אולי תגיד פשוט אחת ולתמיד את מה שאתה רוצה להגיד במקום ללכת סחור סחור"
"בסדר אני יעשה את זה,אני רוצה לדעת מה את מרגישה כלפי ברגע זה ממש?"אמר
"כעס"אמרתי לו בלי שמץ של חשש אוו היסוס
"מה עוד?"שאל
"אני מרגישה דקירות בלב שלי בכל שנייה שאני רואה אותך,כי אני אוהבת אותך.
אבל אתה רק פגעת בי."אמרתי לו, מרגישה עקצוץ בעיני.
"ואני ממש,ממש מצטער על זה. אני עשיתי טעות ואני מודע לה אבל אני אוהב אותך כל כך הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל לאחור ולא לעשות את זה
"מה אתה רוצה שאני יעשה עם זה?"אמרתי לו מרגישה דמעות חמות על פני.
"אתה לא יכול להחזיר את הגלגל לאחור גם אם היית רוצה ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה כבר ג'ייס"
"תסלחי לי"אמר ונגע בפניי."ונפתח דף חדש,ואני נשבע לך שאני לעולם,לעולם לא יעשה את זה יותר"
"אני צריכה לחשוב על זה"אמרתי לו והורדתי את ידו מפניי
וברגע שתדעי את תגידי לי ישר נכון?"שאל בחשש
"כן,למי עוד עם לא לך"אמרתי לו:"ועכשיו אני יכולה בבקשה להיכנס לשירותים?"
"בטח"אמר וזז ואני נכנסתי.
נכנסתי לתא והתחלתי לבכות במרירות רבה.
לאחר חמש דקות חזרתי לכיתה,והיה צלצול להפסקת אוכל.
יצאתי מהכיתה וישבתי בדשא לבד,מנסה להירגע אם האוזניות באוזני,ופשוט לפחות שעה אחת לא הייתי צריכה לדאוג אוו לחשוב על כלום.
היה צלצול לחזור לכיתות נשארו לי עוד שעתיים ואז ללכת הביתה.
השעתיים האלה עברו די מהר והלכתי הביתה שותקת וחושבת על הכול על כול דבר בחיים שלי כל פרט,ואפילו הקטן ביותר.
הגעתי הביתה.ומצאתי את שי שוכב על הספה עם עיניים סגורות.
אבל לא נראה שהוא ישן בגלל שהיו לא אוזניות באוזניים והרגל שלו לא הפסיקה לנוע.
ישבתי בקפיצה על רגליו והוא הזדקף במהירות.
"אח למה,מה עשיתי לך?"שאל. וניסה להזיז את רגליו אבל לא הצליח בגלל שהייתי עליו.
"טוב רדי יא דבה"אמר
"דבה אחותך"אמרתי לו
"לצערך ולצערי,זאת את"אמר וצחקתי והוא מיד אחרי.
"אז מה קורה אחות קטנה שמעתי מג'ייס שכמעט התעלפת"
"כן אבל הכל בסדר עכשיו,טוב עליתי לחדר"אמרתי לו,וקמתי מרגליו והתחלתי לעלות במדרגות.
"אההה קייטט חכי דקה"אמר
"מה?"
"אני וג'ייס יוצאים היום בחמש למסיבה של השיכבה אז אני יחזור כנראה מאוחר."
"בסדר"אמרתי,ונכנסתי במהירות לחדרי.
ונשכבתי על המיטה והתחלתי לבכות,רק היום ג'ייס אמר שהוא רוצה לחזור אליי,ועכשיו הוא הולך למסיבה הזאת.
בכיתי ובכיתי ולבסוף נרדמתי.
"קייט הלכנו"שמעתי צעקה ודלת נטרקת.
מה השעה בכלל,השעה היתה חמש ועשרה,הם כנראה הלכו למסיבה.
קמתי מהמיטה והרגשתי שכול גופי נוקשה.
"למקלחת"מלמלתי.
לקחתי מגבת וירדתי לוודות שהבת נעול ועליתי.
למקלחת למעלה.
התקלחתי איזה עשר דקות שמתי פיג'מה והלכתי לחדר.
שמתי סרט,והרגשתי את עיניי נעצמות.
קמתי בבהלה,ולא הבנתי למה ואז שמעתי רעשים מלמטה.
ירדתי לשם במהירות.
וראיתי את שי ולידו היה עוד מישהו מתנודנד, אבל לא הצלחתי לראות את פניו בגלל החושך.
הדלקתי את האור וראיתי שם את ג'ייס שיכור.
"קייט"…………………..