חיים מסובכים למדי פרק 14(בבקשה להגיב!)

התעוררתי בשעה שבע וארבעים בבוקר.
שיטטטטט אני יאחר לבית ספר.
קמתי מהמיטה בזריזות שמתי במחשב-what now של ריאהנה,אין אני חולה על שירים בבוקר
לא משנה כמה זמן יש לי להתארגן.
נכנסתי למקלחת במהירות שטפתי את הגוף התלבשתי שמתי נעליים וסידרתי מערכת.
היום אמה טסה איזה באסה שאני לא יכולה להבריז ולבלות את כל היום איתה,בגלל שיש מבחן חשוב בהיסטוריה.
הלכתי לחדר של שי,ופתחתי את דלתו בכוונה להעיר אותו.
אבל כשנכנסתי לחדר הוא לא היה שם.
חיפשתי אותו בחדר של ההורים במטבח אבל הוא לא שם,איפה הוא לכל הרוחות.
בדקתי מה השעה,השעה הייתה שמונה בבוקר.
"אני כל כך מאחרת"מלמלתי לעצמי.
הכנתי לעצמי כריך במהירות ולקחתי את התיק והלכתי לבית הספר במהירות.
הגעתי לבית ספר ולמזלי השער לא היה נעול.
עליתי לכיתה בזריזות ופתחתי את הדלת כל כך קיוויתי שהמורה להיסטוריה לא תהיה שם עכשיו ותתחיל את המבחן.
אבל טעיתי היא הייתה שם ואמרה בקוצר רוח:"מה פשר האיחור הזה קייט?"
"לא התעוררתי מוקדם(?)"אמרתי בשאלה
"לא יודעת תגידי לי את,את תלמידה חרוצה וטובה אני מקווה שלא תלמדי מאחיך שהוא כל יום מאחר ומפריע בשיעורים,ועכשיו שבי ותתחילי את המבחן."אמרה
התיישבתי במהירות לפני שהיא תתחיל לברבר שוב על אח שלי.
והתחלתי את המבחן,הוא דווקא היה קל למרות שלא התכוננתי.
גמרתי את המבחן ראשונה,והמורה נתנה לי לצאת מהכיתה,כדי שלא הפריע לתלמידים האחרים במה שאני עושה.
הלכתי לכיתה של שי לבדוק עם הוא שם,אבל כאשר שאלתי את המורה שלו היא אמרה
שהוא לא בא היום בכלל.
אני חושבת שמשהו כאן חשוד
"אני יכולה את ג'ייס?"שאלתי אותה
"כן קחי אותו גם ככה הוא לא עושה כלום.
ג'ייס לקח את התיק שלו ואמר למורה:"תודה,תודה,תודה עוד דקה הייתי כאן הייתי מתפוצץ"
"תצא מפה"צעקה עליו.
הוא יצא ואני אחריו והמורה טרקה את הדלת.
"אאוץ' מה יש לה?" אמר:"מה קרה?" לאחר שראה את פרצופי המודאג.
"אני לא יודעת איפה שי,אתה יודע?"
הוא נשם עמוק ואמר:"כן"
"ו…..?"שאלתי אות
"ו……."אמר מבולבל
"לאן הוא הלך?"אמרתי כאילו שזה ברור מאליו
"אני לא יכול להגיד לך"אמר בפשטות
"אתה מסתיר ממני סודות ג'ייס,ממני החברה שלך.
חשבתי שאין בינינו סודות"אמרתי לו מאוכזבת
"ובאמת אין"אמר:"פשוט שזה סוד של שי והוא יחליט עם להגיד לך אותו אוו לא"
"מה סוד? תגיד לי איפה אחי"אמרתי לו מעוצבנת
"אני לא יכול"אמר
והלכתי ממנו במהירות.
"רגע קייט."אמר ואחז בזרועי:"מה יש לך בזמן האחרון? את מתנהגת שונה וכל הזמן רואים עצבות בעיניים שלך"שאל
"כלום עזוב אני רוצה להיות לבד"אמרתי ברצינות
והוא עזב את זרועי,"כשתרצי לדבר על זה"אמר:"את יודעת שאני כאן"
הינהנתי והלכתי במהירות.
כולם שואלים אותי מה יש לי ואפילו אני לא יודעת אני מרישה כאילו שהיום אני הולכת לאבד את הלב שלי.
תבינו אמה היא החברה הכי טובה שלי מגיל ממש קטן עברנו הכל ביחד,היא התאומה שלי.
ועכשיו היא עוזבת וזה מפחיד אותי לחשוב על להיות בלי האדם שתמיד חיזק אותי ואני אותו.
התחלתי לבכות.
אני חייבת ללכת אליה עכשיו לנצל את הזמן הזה עד הערב שבו היא תיסע לשדה התעופה ותשאיר אותי כאן לבד בארץ.
יצאתי מהשער אשר היה פתוח עדיין אין לי מושג למה אבל לפי מה שאני רואה הביאו מתנפחים כצ'ופר לכיתות הנמוכות יותר.
הלכתי במהירות לבית של אמה אשר היה במרחק של עשר דקות.
הגעתי לביתה ותקתקתי על הדלת,אף אחד לא ענה אוו פתח.
תיקתקתי שוב,ושוב אף אחד לא ענה ולא פתח.
בדקתי עם הדלת פתוחה,היא הייתה פתוחה אז נכנסתי,עשיתי את זה הרבה פעמים ואמה וההורים שלה רגילים לראות אותי לאחר שאני פותחת את הדלת בלי אישור מאף אחד,אני הרי בת בית אצלהם.
עליתי במדרגות לחדרה של אמה תיקתקתי על דלתה והיא לא ענתה.
פתחתי את דלתה."אלוהים אדירים"אמרתי ומרוב בהלה הפלתי את התיק מכתפי.
הם שמעו אותי והתנתקו במהירות.
הם,אלה היו אמה ושי,מתנשקים.
"קייט חכי דקה תני לנו להסביר לך"אמרה אמה
אבל אני לא הקשבתי לה ואמרתי:"מצטערת שנכנסתי הדלת הייתה פתוחה ועכשיו אני הולכת"אמרתי ויצאתי מחדרה.
"לא,לא,דקה קייט חכי……"אבל תקעתי את דבריה כאשר טרקתי את דלת חדרה ויצאתי מהבית בסערה