חיים כפולים

כשהתיישבתי על הכיסא הצהוב בעל הפסים הלבנים והבטתי לעבר הים שמחתי שלקחתי איתי את משקפי השמש שלי, גם איתן השמש סנוורה אותי. למרות שהיה חם לבשתי את הסווטשרט שלי. מאז אותו היום לא הורדתי אותו ממני ולו לשנייה. הסתכלתי מסביבי, בודקת לראות שאף אחד לא רואה אותי, כשהייתי בטוחה הכנסתי את ידי לכיס הסווטשרט וחיפשתי בו את פיסת הנייר. כאשר מצאתי אותה נרגעתי מעט, תמיד פחדתי שיגנבו אותה, פיסת הנייר הזאת היא הדבר היחיד שאני יודעת על חלק בעבר שאין לי שום זיכרון ממנו. החלק הזה השאיר בי צלקת, נפשית ופיזית. אם זאת, אני מאמינה שזה קרה לטובה, אני רק מחכה לרגע בו הוא ישנה את חיי ואת חייהם של רבים אחרים. הוצאתי את ידי מהכיס, היא הייתה שם יותר מדי זמן, כבר התחלתי לעורר חשד. הסתכלתי על הכיסא הריק שלצידי וחשבתי על לורן. היא שילמה על הטיול הזה בשבילי, החליטה שאני לחוצה מדי וחשבה שחופשה אקזוטית תגרום לי להשתחרר קצת. אבל אני לא רוצה להשתחרר, להיות 'לחוצה' כל הזמן גורם לי להיות מוכנה לכל דבר, אני צריכה להיות מוכנה לכל דבר. לורן תמיד עזרה לי, היא דואגת לי, הלוואי שהיא הייתה כאן איתי.

הסתכלתי שוב על הכיסא שלצידי, הוא לא היה ריק יותר, גבר בעל תלתלים שחורים ועיניים כחולות תפס את המקום בו לורן הייתה אמורה לשבת. תקפה אותי חרדה והכנסתי במהירות את ידי לכיס הסווטשרט וכשמצאתי את הנייר, נרגעתי. כשראיתי שהגבר מסתכל עליי, מיהרתי להוציא את ידי מהסווטשרט. הוא סקר אותי וגיחך, "לא חם לך?" הוא שאל והתעלמתי, מפנה את ראשי לצד השני.

"לא לכבודך לדבר איתי?" הייתה לי תחושה רעה לגבי האדם הזה, מיהרתי לקום מהכיסא ולחזור ללובי, אך לפני שהספקתי הוא תפס בידי. "זה לא מנומס ללכת בזמן שמדברים איתך את יודעת," המשיך. לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי שאני לא בטוחה, הרגשתי צורך ללכת, אך לגבר המתולתל היו תכניות אחרות – הוא סובב אותי לכיוונו, לפי המבט על פניו הוא לא מרוצה. ראיתי את השפתיים שלו זזות אך לא שמעתי קול. סקרתי את פניו, הוא נראה מוכר. ניסיתי לחשוב על מקומות מהם אני יכולה להכיר אותו, אך בזמן הזה תקפה אותי בחילה. משכתי את ידי חזרה במהירות ורצתי לשירותים. כשהגעתי חיפשתי תא פנוי, אבל הרגשתי כל כך חלשה ומסוחררת שעוד לא הספקתי לדחוף את דלת התא לפני שנפלתי לרצפה. שניה לפני שאיבדתי את הכרתי תפסתי את פיסת הנייר שהייתה בכיסי. 'אני לא יכולה לאבד אותה. לא עכשיו. אני כל כך קרובה'.