חיים כפולים-פרק 4

"בשביל מה זה היה טוב?! הא? אתה עוד שניה יכולת להרוג אותו!"
אמר ריצ'ארד לבן, "הוא עצבן אותי אוקיי?! לא יכולתי להשתלט על עצמי!"
אמר לו בן, "טוב, זה לא חשוב עכשיו, מה שמטריד אותי עכשיו זה מי עשה את זה?"
אמר ריצ'ארד, "אני חושב ש…" "יש עוד ערפד בעיר הזאת,אנחנו לא לבד"
אמר ריצ'ארד בדבריו של בן.
________________________________________
אחרי שסיימו את הלימודים, ריצ'ארד חיכה לג'ס ליד הכניסה לאולם הספורט.
ירד גשם חזק והוא קיווה שלא יחכה כאן לנצח (אפילו שהייתה לו מטריה).
למזלו ג'ס יצאה מהר מהביניין. ג'ס רצה לעברו עם כובע המעיל על ראשה
ונכנסה מתחת למטריה של ריצ'ארד. "היי, סליחה שהייתה צריך לחכות.."
אמרה, "זה בסדר, בואי מהר למכונית לפני ששנינו נטבע כאן" אמר ריצ'ארד בצחוק.
הם רצו למכונית של ג'ס ונכנסו פנימה.

"אתה עוד תתרגל לגשם כזה" אמרה ג'ס בזמן שנהגה.
"אני כבר התרגלתי פחות או יותר" אמר לה ריצ'ארד,
כשהגיעו לכביש שמיסביבו היה יער, על פניה של ג'ס היתה דאגה.
"את בסדר?" שאל אותה ריצ'ארד, "אהה.. כן פשוט היער הזה מזכיר לי מקרה אחד שקרה לי כאן
לפני כמה ימים." אמרה, וריצ'ארד פתאום נזכר, היה מלא ערפל, גשם חזק ורוח חזקה עד מאוד.
היא כמעט התנגשה אז בעץ ההוא, אבל הוא הציל אותה. וכמובן שלא היה יכול לספר לה.
"זה היה כול כך מפחיד, בקושי ראיתי לאן אני נוסעת..אני כמעט התנגשתי בעץ, ואז המכונית
פשוט שינתה כיוון ועצרה, אין לי מושג איך זה קרה..זה היה מוזר ומפחיד באותו הזמן"
אמרה, "וזה מזכיר לי עוד משהו.." אמרה שנית, "מה?" שאל ריצ'ארד,
"התאונה של הוריי" אמרה, "הם התנגשו באיזה שהוא רכב, איך שהוא אבי איבד שליטה
על המכונית, לקחו אותם לבית החולים, המצב שלהם היה בינוני, אבל יום אחר כך
מצאו אותם חסרי חיים על מיטת בית החולים ללא טיפת דם בגופם.. כמו המנהל..
הם היו במצב די טוב.. אבל איזה שהיא חיה פשוט תקפה אותם ורצחה אותם..
למה שמישהוא או משהו יעשה את זה? למה?.." אמרה ודמעות ירדו מעיניה.
"אני מצטער מאוד.." אמר וליטף את כף ידה, "תודה.." אמרה וניגבה את הדמעות.
"רגע מתי זה היה שהם הותקפו?" שאל, "זה קרה לפני שנה בערך.."
אמרה, "אוקיי.." אמר,
הם הגיעו לביתה.

הבית של ג'ס היה גדול מאוד ויפה מאוד.
היתה להם בריכה גדולה בחצר,אבל היא הייתה מכוסה
במין מגן מפניי הגשם. הם יצאו מהמכונית ונכנסו לביתה.
"וואו!" אמר ריצ'ארד בהתפעלות. "טוב.. זה לא כזה גדול.."
אמרה ג'ס, "את צוחקת? הבית הזה ענק! ויפייפה."
אמר, "תודה.." אמרה, "בוא נלך לחדר"
אמרה. הם הלכו לחדר ונכנסו פנימה.
כשנכנסו הם שמעו רעמים מבחוץ,
"אויש,אני שונאת את הרעמים האלה!"
אמרה, "לי זה לא כול כך מפריע.." אמר,
"לי זה כן, זה עושה כול הזמן הפסקות חשמל
ויש לי טראומה קשה מאוד מחושך"
אמרה, "באמת? מה קרה?" שאל,
"טוב.. זה סיפור ארוך.." אמרה,
"תגיד.. מממ… יש לך חברה?"
שאלה, "אהה.. לא.. פעם הייתה לי."
"באמת? מה קרה?" שאלה,
"טוב..אהה.. סיפור טראגי.."
"אהה.. אני מצטערת.."
אמרה, "לא.. זה בסדר.." אמר, "ולך? יש לך חבר?" שאל,
"אהה לא.. אף פעם לא הייה לי.." אמרה,
פתאום ריצ'ארד ראה משהו מבאד לחלון

הוא התקרב לחלון בשביל ליראות מה זה. "מה קרה?" שאלה,
"לא.. פשוט חשבתי שראיתי משהו.." אמר, ג'ס התקרבה גם היא לחלון,
"אני לא רואה כלום" אמרה, ואז פתאום ברק פגע בחלון וניפץ אותו לרסיסים.
ג'ס וריצ'ארד נפלו אחורה, ריצ'ארד תפס את ג'ס והם נפלו.
"את בסדר?" שאל בדאגה, "לא.. כול כך.." אמרה, היה חושך מוחלט,
אבל ריצ'ארד יכל בכול זאת לראות טוב, כי ראיתו הייתה חדה מאוד,
מה שלבני אנוש לא היה דבר כזה. ,

"בואי אני מחזיק אותך, אל תפחדי." אמר לה ועזר לה לקום.
"שבי." אמר והושיב אותה על מיטתה, וחיבק אותה כדי להרגיעה.
"זה בסדר.. אל תפחדי אני כאן.." אמר לה, היא השתחררה מחיבוקו
ללא רצון, כי חיבוק זה היה חמים ונעים, "את בסדר עכשיו?" שאל,
"כן..אני חושבת.. תודה." אמרה, "אני לא רואה כלום.." אמרה,
"אל תדאגי, אני לא עוזב אותך.." אמר וחיבק אותה שוב,
הפעם פניו נגעו בפניה, הוא הסתכל על פניה והיא על שלו,
למרות שלא ראתה כלום, ריצ'ארד הרים את ידו וליטף את הלחי שלה,
הוא חייך חיוך קטן וקירב את פניו לשלה, הוא היסס בהתחלה,
אבל אחר כך שפתיו נגעו בשפתיה ונישק אותה. הוא עזב את שפתיה
והסתכל עליה, ואז ג'ס חייכה וגם הוא חייך ונישק אותה שוב