חיים בשביל האהבה פרק 3 :)

"טוב אז… לילה טוב נסיכה שלי" אמר מובך מאמא שלי
******
"קיצור אז הוא כזה היה כל כך חמודדד" אמרתי וקריסטין השמיעה קולות התרגשות מהצד השני של הקו
"וואייי, איזה חמודים אתם" אמרה ואני חייכתי לעצמי
"—- ——— —- ——– טוב?" שאלה אמא
"מה?" אמרתי
"מי זה?" שאלה אמא, אמרתי לקריסטין שאני יתקשר אליה אחרי זה ופניתי להקשיב לאמא
"זה צ'אד" אמרתי
"שזה אמור להגיד לי?" אמרה
"הוא חבר של סאם" אמרתי
"הוא נראה קצת שתלטני, תיזהרי שהוא לא יגרום לך לעשות משהו שתתחרטי עליו אחר כך" אמרה
"וואי, עזבי אותי, אני מספיק בוגרת לעשות את מה שאני רוצה ולא לעשות את מה שאני לא רוצה, את כזאת חטטנית לפעמים, תעזבי אותי בשקט ותתני לי לחיות קצת!" אמרתי מעוצבנת
"את לא תדברי אלי ככה! אני אמא שלך לא חברה שלך! אני דואגת לך, וזכותי לדעת עם מי הבת שלי התמזמזה פה מול כל הרחוב!"
"זה החיים שלי לא שלךך!" אמרתי בצעקה, היא כל פעם מוצאת את הרגע הכי מושלם שלי והורסת אותו

נקודת מבט של רוז, אמא של מיילי:
"את מרותקת, לשבוע, עכשו תלכי לחדר שלך, אני לא רוצה לראות אותך יותר היום!" אמרתי
"למה אין לי אבא, למהה?!" אמרה בעצבים היא עלתה בצעדים רעשניים, כולה מעוצבנת, כאב לי לראות אותה ככה, אבל פשוט אני לא מסוגלת שהיא לוקחת את הכל כמובן מאליו, אחרי חמש דקות עליתי לחדרה, דפקתי בדלת והיא לא פתחה, ידעתי שהיא ערה, פשוט לא רוצה לראות אותי
"מיילי, אני מצטערת, הייתי קשה מדי, אבל את לא יודעת כמה אנשים יכולים להיות אכזריים,
לעשות כאילו הם אוהבים ואז… ואז שאת בטוחה שהם אוהבים אותך,
שאת הדבר הכי חשוב להם בעולם, הם משאירים אותך לבד,
הם בוגדים בך, רומסים אותך, מכאיבים לך במקומות הכי קשים, ואז הם נעלמים,
ואז את כבר חלשה מדי כי לתפקד בעצמך,
ואת קורסת, קורסת לתוך בור עמוק, שקשה לצאת ממנו,
מושיטים ידיים שיעזרו להם לצאת, ולפעמים מישהו בא, מושיט יד, אבל תופס רק אחד,
והאחרים, נשארים, נרקבים מבפנים, שוקעים לבור עמוק יותר, שממנו כבר אי אפשר לצאת" אמרתי ודמעות זלגו מעיניי, הדלת נפתחה באיטיות,
"את בוכה" אמרה בלחש ואני הנהנתי והיא חיבקה אותי בעדינות
"אמא, מה קרה?" שאלה והדמעות המשיכו לצאת
"כלום" אמרתי
"אמא, מה קרה?! תספרי לי" אמרה וגם בעינייה נקוו דמעות

נקודת מבט של מיילי:
היה לי קשה לראות אותה ככה, רק מלראות אותה בוכה, נשברת פתאום, אף פעם לא ראיתי אותה ככה, היא הייתה נראית עדינה, שבורה, עייפה מהעולם
"אני מצטערת" אמרתי והיא התחילה לספר, מפסיקה מפעם לפעם, נושמת עמוק, וממשיכה
-הכל התחיל שהייתי כמעט בת 18, הכרתי מישהו, הוא היה נראה כמו מלאך, מושלם כל כך, היה לו שיער שחור ועיניים ירוקות, חודרות כאלה, התאהבתי בו, הוא היה כל מה שכל אחת רוצה, גם חברה שלי, החברה הכי טובה שלי, מיילי (קראתי לך על שמה) התאהבה בו, רבנו, בגללו, שנאנו אחת את השנייה, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, הייתי הבת אדם הכי מאושרת בעולם, אחרי ערב מושלם, מלא תשוקה, חזרתי לבית, על הכרית בחדר שלי היתה מעטפה, אני עדיין זוכרת מה היה כתוב בה בגלל כמות הפעמים שקראתי את המכתב, פתחתי את המעטפה, הכתב יד המוכר שלה צבט לי בלב, התגעגעתי אליה, בגלל הריב איתה לא דיברתי איתה כמעט חודש, היא כתבה:
נוני שלי, או יותר נכון- שהייתה שלי,
כבר כמעט חודש שלא דברתי איתך, מהריב המפגר על "הנסיך",
שהבנתי שאין לי סיכוי איתו, כמו עם כל אחד שבסוף בא אלייך, ויתרתי,
אין מה לעשות, אבל פשוט,
כל הפעמים שאמרת לי ששום דבר לא יפריד ביניינו,
בסוף מישהו הצליח, לא יודעת אם אני חסרה לך או לא, אני מניחה שלא אם לא אמרת לי מילה מאז, חשבתי שהקשר ביניינו הוא חזק יותר מכל דבר, כנראה שלא,
שלא תביני אותי לא נכון, אני חולה עלייך, כל הרגעים שחווינו ביחד,
כל הצחוקים, הבכי, השיעמום שהעברנו ביחד, כל שנייה איתך היה לי כיף,
אבל את מילאת לי חלק גדול מידי בלב,
ועכשו בלעדייך,
אני מרגישה ריקה, חלולה מדי, קשה לי לחיות עם זה,
את הסיבה לחיי, אבל עכשו, כשאת לא נמצאת פה איתי, אין לי כבר סיבה לחיות,
מקווה שתביני אותי, פשוט קשה לי,
אני כבר לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר,
רק רציתי להגיד לך שנייה לפני שאני הולכת,
הולכת מהעולם הזה, רציתי להגיד לך שהיית חברה מדהימה, באמת שאין דברים כמוך! מבטיחה,
אני ישגיח עלייך מלמעלה,
אל תורידי את החיוך שלך מהפרצוף, באמת שאת יפה יותר מכל בן אדם שפגשתי מעודי,
מקווה שתסלחי לי יום אחד, פשוט אני לא מסוגלת יותר, קשה לי מדי
אז… להתראות,
אוהבת אותך יותר מכל דבר בעולם, מיילי

זה היה המכתב, הוא עדיין שמור לי במגירה ליד המיטה, רצתי לבית שלה, להגיד לה שלא תעשה את זה, אבל, אבל זה היה מאוחר מדי" אמרה והתייפחה בבכי, גם אני בכיתי, לא ידעתי שמשהו כזה קרה לה
"ובקשר ל"נסיך" עאלק, הוא לקח אותי לסימטה חשוכה ואנס אותי" אמרה ואני חיבקתי אותה בחוזקה
"אבל מי זה "הנסיך"?" שאלתי
"זה, זה…. זה האבא שלך, אחרי שהוא אנס אותי, גיליתי שאני בהריון, בגיל 19 ילדתי אותך,
את היית התקווה שלי, האור שלי, מי שהושיט לי יד מהבור, שנייה לפני ששקעתי,
ואז מי יודע איפה הייתי היום, ואת קרויה על שם מיילי, החברה שביגללי היא לא גדלה יותר,
היא תשאר בת שמונה עשרה לנצח, אז ככה זה סוג של סגירת מעגל בישבילי,
לקרוא לך על שמה…" אמרה בלחש, הייתי המומה, לא ציפיתי לזה, אני נולדתי בטעות,
אני הבת של מישהו שבגללו מיילי ואמא שלי רבו, שבגללו מיילי התאבדה,
אבל אני גם הזאתי שבזכותה אמא שלי לא יושבת מסוממת באיזה רחוב,
הזאתי שגרמה לסגירת מעגל של אמא שלי ומיילי…
"אני אוהבת אותך" אמרה לי ונשקה לי בלחי
"גם אני אוהבת אותך, סליחה על הכל" אמרתי ונשקתי לה בחזרה וחיבקתי אותה