חיים בסרט-פרק 8
ליאו מספר:
אמא נראתה לי נורא עצבנית ומתוחה. אולי בגלל שמר פורקל מת, הרי גם היא אהבה אותו. בטח זה שבר אותה לראות אותנו ככה, מדוכאים ומסוגרים, בעיקר לוסי. אין לאמא זמן לעצמה ואבא כל הזמן בעבודה. גם כשהו נמצא בבית הוא עובד. היא חייבת לעשות הכל, למרות שבאה אלינו מנקה פעמיים בשבוע. וזה לא שאין לה עבודה משל עצמה…
היא חייבת לעשות הכל…
אלא אם…
"טוב, קדימה!" נבהלתי. אמא ניתקה את חוט המחשבה שלי והבנתי שעדיין לא הבעתי את דעתי.
"דבר ראשון כלבה זה לא ישמח אותי בשום צורה, אני אישית מעדיף כלב. מצד שני כלבה יכולה להיות טובה ללוסי. הממ… מעניין… בכל מקרה, איפה הייתי? אה, כן. דבר שני, לוסי תצטרך הוכחה שלא קניתם לה אותה (או אותו) במקום פורקל, ובזה אני יכול לעזור לכם, כי אם לא תעשו את זה בזהירות אתם עלולים להרוס הכל.
דבר שלישי, סיפור כיסוי, אתם תעשו כאילו רציתם לקנות לנו עוד כלב, ממילא יש לנו חצר גדולה שמתאימה לשני כלבים, וגם שנינו יכולים לצאת איתם לטייל.
נספר לה את האמת רק אחרי שהיא תסתגל למצב החדש. דבר שלישי, צבע לא באמת יעזור…"
היה שקט. אאמא ואבא היו בהלם.
"ע-על כל זה חשבת עכשיו?" אמא נראתה המומה אבל גם קצת חושדת.
"לא. רק כשראיתי את הפרצוף של לוסי הבנתי שצריך לעשות משהו, אבל הכל היה בגדר רעיון. וכששמעתי את ׳השיחה הפרטית׳ שלכם," עשיתי מרכאות עם אצבעותי ״הבנתי שאפשר גם לבצע את הרעיון״
"אוקיי," אמא ניערה את ראשה, מנסה לעשות כנראה סדר במחשבות."אמרת סיפור כיסוי?"
"כן, נגיד שרציתם לקנות ממילא כלב חדש, ואז אני ולוסי נוציא אותם לטיולים ביחד, וגם יש לנו חצר מספיק גדולה כדי לאכלס בה שניים."
״טוב!״ אמא ניסתה להישמע עליזה. ״זה רעיון מצויין. אבל מה, כלבה שחורה?״ היא התחילה להתלבט. ״לא נראה לי שכדאי, שחור זה צבע מדכא״ היא הביטה בי בספקנות.
״אז באיזה צבע את רוצה? אדום? או אולי כמו שאבא הציע קודם, ורוד זוהר?״ שאלתי מגחך.
״לא, אבל כתום זה רעיון״ היא לא צחקה.
״כלבה ליום הולדת זה מצויין, אבל אני לא חושב שכתום.״ אבא החליט להשתתף בדיון.
״למה לא?״ שאלה אמא בתימהון קל.
״כי…״ לאבא היה קשה להסביר. ״בואו נתפשר, נחליט ש- רגע״ פניו הוארו ״יש לי רעיון!!״
נאנחתי בהקלה. סוף סוף אבא עוזר.
״לפני שאתה מציע, אני רוצה שנדבר על עוד עניין אחד. ליאו, אתה באמת עזרת לנו, אבל זאת הייתה אמורה להיות הפתעה גם לך…״
"אמור זה שם של דג אמא, אתם תחליטו מה לתת לי, זה בסדר אם תתנו לי גם כלב ליומולדת…"
אבא חשב לרגע ואז אמר ״בסדר. מרי, את תדאגי לליאו למתנה. אני אדאג לכלב. תסמכו עלי שאני אפתיע אתכם.״
אני ואמא הבטנו בו בהלם.
״עכשיו זה תורי לשאול, אבל מתי חשבת על זה?״ שאלתי בלי להאמין.
״חשבתי על זה בזמן שאתה ואמא פטפטתם ועכשיו, תצאו לי מהמשרד! אני אסתדר לבד! אתם לא סומכים עלי? קדימה!״ הוא הפציר בנו.
יצאנו מהמשרד בצעדים איטיים והספקנו לשמוע- ״ושלא תחשבו לעשות את זה במקומי או לעזור לי! ברור?!״
נ.ב-רציתי להוסיף ולומר שאת הסיפור אני לא כותבת לבד אלא עם חברתי וכל התגובות מופנות גם אליה
תגובות (0)