חיים אחרים -פרק6-

"חכי חכי" לחשתי לה אחרי שקמתי, לא רציתי שפיטר ישמע.
___________________________________________
"תגידי לי את מוכנה להסביר לי איפה לעזאזל היית???" בת' קפצה עליי משום מקום.
"כן, אבל בואי נאכל קודם, אני פשוט גוועת!" הבטן שלי עוד שנייה תתחיל לאכול את עצמה כבר..
" אוקי אבל אל תחשבי שהתחמקת מזה, את תצטרכי תירוץ ממש טוב כדיי להתחמק מזה"
"ברור, אני אספר לך מתי שנאכל"

……."ואז היא פשוט הפילה אותי על הדשא!" אמרתי תוך כדיי שאני בולסת סלט יווני ואורז (לא ביחד, פעם זה פעם זה..) סיפרתי לה הכל, טוב לא בדיוק..אמרתי לה שהיינו צריכים לסגור איזה חשבון פתוח מהחיים הקודמים ושהוא היה חייב לי כמה הסברים. לא סיפרתי לה על ג'ון ולא על התאונה.
"הזונה הזאת! חכי חכי מה אני יעשה לה, מחר תהיה לה מזה הפתעה!" אמרה בת' בחיוך זדוני, אחח בת' בת' בת' כמה שאני אוהבת אותך! וואי אתם לא קולטים כמה יפה פה. זה נראה הרבה יותר כמו מסעדה מקפיטריה (סליחה 'אולם אוכל', זה לפחות מה שכתוב פה על השלט) הקירות עשויים מאותן הלבנים האדומות כהות\חומות שמאפיינים פה את כל המבנים. יש מנורות גז ונברשת גדולה עם נרות אמיתיים (מעניין מי מחליף שם נרות ומדליק אותם, זה בטח מזה מעצבן…ואיך מגיעים לשם בכלל??) השולחנות מתאימים פה לארבעה עד שישה תלמידים ועשויים עץ אלון, הם כבדים כאלה וגסים. יש גם שולחנות לשניים אבל הם בחוץ, בגן שליד ה'אולם'. הכל פה מלא בשבילים צרים ומתפתלים שמובילים לכל מיני פינות חמד עמוסות פרחים וצמחים, ספסלים ועצים עתיקים ועבי גזע שאפשר לטפס עליהם בקלות- זה כדיי שתהיה תחושת פרטיות והתלמידים יוכלו להתמזמז בלי שיפריעו להם כנראה..
"אבל תגידי לי מה את סתומה? הוא הבחור הכי חתיך שקיים פה! ויש לך פה יתרון על בנות אחרות כאן- את כבר מכירה אותו ולפי איך שראיתי אותו מסתכל עלייך אני לא חושבת שהוא היה מתנגד אם היית מתחילה איתו איזה משהו…היא קלטה את הבעת פניי "אז כבר התחלת איתו משהו…" היא אמרה תוך כדיי שהיא בוחנת את פניי.
"מה פתאום! זה פיטר, אין סיכויי. לא נראה לי..וחוץ מזה יש לו את זאתי שמחדדת את טפריה בזמנה הפנויי כדיי לשחוט כל בת שמסתכלת עליו יותר מ20 שניות" אין סיכוי שיהיה משהו בינינו, הוא האח הגדול של ג'ון. אני לא יכולה לשכוח את זה, ואם כמו שפיטר אומר ג'ון באמת אהב אותי אז בכלל אי אפשר, אם נתעלם לרגע מהעובדה שהם ממש (ממש) דומים, איך לא שמתי לב לזה??, טוב לא משנה איפה הייתי? אה כן, אם נתעלם לרגע מהדמיון החיצוני. יש להם יותר מידיי תכונות דומות מבחינת אופי, ואני לא יכולה לחשוב על זה בכלל. זה יהיה כמו…כמו לבגוד בזכרו של ג'ון, כמו…לא יודעת מה – כל פעם שאני רואה אותו אני גם ככה חושבת על ג'ון.
בת' לא שמה לב לשתיקתי, היא הייתה עסוקה בלהפריד את הצימוקים מהאורז (החכמה לא לקחה את האורז הנקי שהיה בצד..) פתאום שמה לב שלא דיברנו.
"דרך אגב, כדיי שתפסיק לחדד כל כך את הציפורניים כי היא עוד עלולה לפנצ'ר בטעות את הבלונים שתקועים לה בחזה.." בת' הוסיפה. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח, פלטתי את הקולה שלי על כל הצלחת וכמה אנשים הסתכלו.
"טוב אני לא יאכל מפה יותר, סיימת?" שאלתי אחרי שנרגעתי.
"כן, גם אני דיי שבעתי אחות, נלך?" היא שאלה, מרוצה מעצמה מהתגובה שלי. בצדק, היא קרעה אותי.
הלכנו לנו בשבילים חזרה למגורים. השמיים כבר התחילו להאפיר. אה עוד משהו ששחכתי לציין- היום הוא לילה והלילה הוא יום. זה לא שאנחנו נשרפים בשמש או משהו אבל הרבה יותר נוח לנו בלילה. אנחנו רואים הרבה יותר טוב וכאלה. כאילו השמש מבטלת את היתרונות שלנו- המהירות המוגברת, החרישיות שאנחנו יכולים לנוע בה, החוזק שלנו והראייה המשופרת. וגם יותר קל לנו לתפקד בלילה, זה יותר בריא לנו. אבל אם רוצים למלא מקום מיותר בארון למשל, צריך ללכת לקניון בלילה (ביום של בני האנוש) דרך אגב, כדיי שיהיה לנו יום (לילה אצלכם) ארוך יותר, האקדמיה תקועה באיזה חור בצפון אמריקה.
שהגענו חיכו לנו שתי מעטפות על השולחן. אחת עם השם שלי ואחת עם השם של בת'.
" זאת מערכת שעות, תפתחי את שלך נראה מה משותף.." אמרה בת' בסקרנות.
"אממ…אצלי זה ככה:
ארוחת בוקר
שעה ראשונה,שנייה אומנות חלק 1- סוציאליזם
שעה שלישית יוונית
שעה רביעית לטינית
ארוחת צהריים
שעה חמישית בעלי חיים
שעה שישית שביעית באולם ספורט- אומנות הלחימה.
וואו איזה ארוך זה!" איזה מגניב זה אבל! אין אלגברה, אין גיאומטריה (האוייב הכי גדול שלי) אין לשון, והכי חשוב! אין שיעורים משעממים על כוחות כימיים ואטומים ויסודות וטבלאות!!!!יייייייישששש!
"חחחחחחח נכון" אמרה בת'. אה אופפס אמרתי את זה בקול רם? טוב לא נורא..חייכתי אליה
"מה יש לך?"
"אנחנו ביחד באומנות ובלטינית.." היא אמרה בעצב. אוף היו יכולים לשים אותנו קצת יותר ביחד, טוב לא נורא.
"טוב אני הרוגה! אני הולכת להתארגן לשינה ונלך לישון מוקדם, יש יום גדול מחר" אמרתי ונכנסתי למקלחת. "טוב רק בואי נוודא שלא נלבש את אותם בגדים שוב, זה טיפה מוזר.." היא צעקה לי מבעד לדלת. "בס-דרר…נ_אה.. מ.ה נלבש…ממח_" טוב אני מקווה שהיא הבינה, זה מעצבן לדבר עם מברשת שיניים בפה שתתחשב. "אוקי" מעומעם הגיע אליי מבעד לדלת, היא כנראה הבינה..
יצאתי מהמקלחת וחיפשתי את הפיג'מה.
"פיג'מה מגניבה" היא העיפה מבט לכיווני וחייכה עם שיניים מצוחצחות. "חח, תודה גם שלך." לבשתי מכנסיים משובצות כאלה וגופייה שחורה ישנה.
"לילה טוב" אמרתי לה מבעד לפוך הצבעוני שלי.
לילה טוב" מעומעם גם הוא הוחזר אליי ממנה.
"אה ו…לוגן"
"ממ?"
"בהצלחה מחר, תשתדלי לא לקבל עונש ביום הראשון טוב?" היא זרקה אליי. חייכתי לתוך השמיכה.
" אוקי, אני אשתדל."
"אה ו…בת'?"
"מה?"
"בהצלחה מחר"
"תודה"
נרדמתי כולי במחשבות על מחר ועל הלימודים בכלל…אחלה נושא להירדם איתו אבל לא חשוב…