חיים אחרים -פרק 9-

מישהו העיף לי סטירה.
"מה לעזאזל??!?!?!!?!?"
קמתי וראיתי נערה. כנראה יותר גדולה ממני. היא הייתה רזה, חומת שיער וחומת עיניים. גם היא הייתה לבושה כמו זונה, אבל לא כמו אפי (אי אפשר כמו אפי, אני באמת לא יודעת איפה היא מוצאת את הבגדים שלה, טוב לא משנה סטינו מהנושא) כל הציצי שלה היה בחוץ והשיער שלה היה פרוע והפנים שלה היו אדומות מרוב כעס.
"רצית משהו?" שאלתי בסרקסטיות, אחרי שהצלחתי להיעמד סוף סוף.
" את!" היא כעסה, איזה יופי- עד סוף היום כל בית הספר יכיר אותי, ולא באופן חיובי.
"אני."
" מה הבעיות שלך? את לא יכולה ללכת לבנים פנויים?"
" אם היית מסבירה את עצמך זה היה יכול להיות נחמד." התחלתי להתעייף מכל החרא הזה, אני לא התחלתי עם שום בן. טוב אולי קצת פילרטטתי עם אריק ונייט אבל זה היה בצחוק. הם הבינו שזה היה בצחוק, לא?
"נייט"
"מה איתו?" עשיתי כאילו אני לא יודעת על מה אני מדברת, אני לא הולכת להקל עלייה. אני רוצה לשמוע מה יש לה להגיד.
" את לא מתביישת?" היא שאלה בכעס.
" תקשיבי, אני באמת מציעה לך להתחיל לדבר לפני שאני מפרקת אותך-" אמרה בת' והוסיפה-" את כרגע הורדת לחברה שלי סטירה ואם את לא תתחילי לדבר עד שלוש אני נשבעת שהרגל שלך תישבר, ולא שבר נקי. אה ואני יעשה את זה לאט." תזכורת לעצמי- לא רבים עם בת'. אפילו לא אני.
הבעת פחד עלתה על פנייה.
" אוקי, אני מצטערת על הסטירה, פשוט ממש כעסתי ואפי בדיוק סיפרה לי שהתחלת גם עם הבן שהיא אוהבת, והיא אמרה שאת יודעת שהיא אוהבת אותו. זה פשוט ש-" " אפי? וואי אני כל כך הולכת להרוס אותה. אוף איתה, טוב נטפל בה אחר כך, תמשיכי.." (אני יודעת שאני נשמעת כמו אחת מהמאפייה, תתעלמו)
" זה פשוט ש…טוב אני ממש אוהבת את נייט, ו…והוא אמר שהוא ממש דלוק עלייך לכמה ילדים, וזה התגלגל והגיע אליי וזה ממש הרתיח אותי. אני מצטערת, לא הייתי צריכה להרביץ לך. זה ממש הזויי- אני כל כך לא כזאת. אבל אני אוהבת אותו כבר שנה! וזה מחרפן אוצי, הוא לא שם עליי בכלל. נו ברור- כי הוא שם עלייך." ריחמתי עליה. התקרבתי וליטפתי אותה.
"זה בסדר, אני לא כועסת. רק תעשי לי טובה. תתרחקי מאפי. היא רעה. טוב בעצם יכול להיות שהיא סבבה אבל היא רעה אליי, היא שונאת אותי ויש לה גם את הקטע הזנותי. תאמיני לי, תתרחקי." אני יודעת שברברתי בשכל ואני לא מכירה אותה בכלל, אבל היא הייתה נראית כל כך פגועה. חוץ מזה אני בטוחה שהיא פחדה מצוות מבת'. נראה, אולי הרווחנו חברה חדשה עכשיו.
" אין לי מושג מה היא רוצה ממך, את ממש מתוקה. את סבבה לגמרי. ויש לך בושם מדהים! איזה בושם זה?" היא התאוששה.
צחקתי." זה לא בושם, זה השמפו, התקלחתי בבוקר"
" תגידו אתן שנה ראשונה נכון? לא ראיתי אתכן שנה שעברה" היא שאלה.
"כן. איזה שנה את?" שאלתי.
"שניה, רגע, שנייה. איך קוראים לכן בכלל? אני קלייר"
" אני לוגן, וזאת בת'"
"שמות יפים" היא אמרה בחיוך יפה.
"תגידי, איך אפי כל כך מוכרת פה? היא שנה ראשונה כמונו לא? מתי היא הספיקה?" בת' שאלה.
"כן, אבל מגיל שמונה ידעו שהיא תהיה ערפדה. אמא שלה ילדה אותה בגיל שבע עשרה ומיד אחר כך השתנתה. יש לה יכולות מדהימות שהתגלו בגיל שמונה. בגלל זה כולם כאן מכירים אותה, היא הייתה באה לביקורים פה. אמא שלה ממש נחשבת, היא אחת מהמורות הבכירות באקדמייה באירופה."
"וואו" אמרתי. לזה לא התכוננתי, אני מודה.
"כן, וואו. אבל היא עדיין זונה." אמרה בת'
" היא גדלה בלי הורים, ממי היא תקבל חינוך?" שאלתי. אין לי מושג למה הצדקתי אותה. אולי בגלל שהבנתי אותה. אם לא היה לי את….טוב נו, אם לא היה לי את ג'ון ואת המשפחה שלו..אלוהים יודע מה היה יוצא ממני.
"זה לא מצדיק." אמרה קלייר.
" אם אתן אומרות.." אמרתי בקול רפה.
" טוב תקשיבו, אני חושבת שכדאי שאני אלך לנייט ואסביר לו…אם לא אכפת לך.." הבטתי בקלייר. היא הנהנה בהכרת תודה.
"לבוא איתך אחות?" שאלה בת'. האמת שהייתי ממש שמחה לזה..
"לא, אני חושבת שאני צריכה לעשות את זה לבד. דרך אגב-" פניתי לקלייר "- אריק הרבה יותר שווה מנייט, אני מקווה שאת לא מאוהבת בחשאי בו.." אמרתי בגיחוך.
היא צחקה. " לא, ונראה לי שגם הוא שם עלייך עין. אם בכלל יש אחד בבית ספר הזה שלא.." היא הביטה בי בחיבה. היא ממש חמודה אחרי הכל. ואריק באמת נראה לא רע, והוא נחמד והכל. והוא גם דיי מקובל..לא שאני אוהבת אותו או משהו, אז זה לא רלוונטי..
התרחקתי מהם ותהיתי אם לא הייתי צריכה בכל זאת לקבל את ההצעה של בת'. וואו, איזה יומיים מטורפים! ראיתי את נייט בספסל, מדבר עם אריק. הם התפוצצו מצחוק שהגעתי.
" מה כל כך מצחיק?"
"היי, מה קורה?" נייט שאל בהתלהבות, אבל הייתי ממוקדת באריק. איך שהשיער השחור שלו נפל בחן על העיניים הכהות שלו, מה הצבע שלהן? כחול? חום? לא..זה כחול כהה. ממש כהה, כמעט שחורות. מדהים. לא שזה משנה משהו, הוא עדיין דביל.
"מה רצית?" הוא שאל שנית, ואני התעוררתי מהמחשבות הסתומות שלי.
"אממ…לדבר איתך." עניתי. " אריק?" שאלתי
"מה?" הוא לא הבין, דפוק.
"ביי" עניתי.
"אה..אממ..טוב נדבר אחרי זה אחי" הוא טפח לנייט על הכתף. שעבר ליידי, העיף בי מבט, שהרגשתי עוד הרבה שהוא הלך. מה יש לי? אני כזאת סתומה..טוב נתעסק בזה אחר כך.
" אממ…תקשייב…אהה…יש משהו שרצית להגיד לי אולי?" שאלתי בהיסוס, לא הסתכלתי לו בעיניים.
" שמעת? וואי אני לא מאמין, הכל עובר פה כל כך מהר..טוב, אממ…מה את חושבת?" הוא שאל במבוכה.
" שמע זה היום השני שאני פה, אני עוד לא מכירה פה כלום. אבל האמת שתקשיב, אני לא מרגישה כלפיך כלום. ואני לא יוצאת עם מישהו שאני לא מרגישה כלפיו משהו. חוץ מזה יש מישהי שממש ממש אוהבת אותך ואני לא יכולה לעשות לה את זה." שפכתי הכל במהירות, עדיף לסיים עם זה כמה שיותר מהר. והאמת שהוא לא נראה יותר מידיי שבור. הוא נאנח.
"קלייר?" הוא שאל. אבל הוא כבר ידע את התשובה.
"כן, למה אתה לא אומר לה כלום?"
"לא יודע, אף פעם לא חשבתי עליה יותר מידיי, היא נחמדה והכל אבל אני לא חושב שזה יעבוד.כמו שאמרת, גם אני לא יוצא עם מישהי שאני לא מרגיש משהו כלפיה." פשש, התרשמתי. הוא לא רדוד, אז מסתבר שיש בנים שלא חושבים שבנות זה סוג של גרביים אחרי הכל.
"התרשמתי, למה לא אמרת לה שאתה יודע?"
"כי היא סתם הייתה מתבאסת."
"אני חושבת שאתה חייב לה שיחה. אני ישר באתי לדבר איתך, זה לא יפה להשאיר מישהו עם תקווה למשהו שלא יקרה." אוופס, טוב אני לא ילדה עם טאקט כפי שהבנתם הרגע.
"אז את אומרת שאין סיכויי?" הוא שאל, פגוע.
"לא לזה התכוונתי-"
"כן את כן"
"- לא אני לא, אתה לא חושב שאני באמת יכולה להתאהב במישהו תוך יומיים נכון?" שאלתי בהתגוננות.
הוא הרים אליי את העיניים התכולות שלו ובחן אותי.
"את צודקת, חוץ מזה את לא חייבת לי כלום. תודה שבאת לדבר איתי. אני לא חושב אבל שזה ילך בייני ובין קלייר, לא בתקופה הקרובה לפחות. אני פשוט לא…טוב בואי נגיד…טוב אני לא נמשך אליה בעליל. אני לא מדבר על חיצוניות, אני פשוט לא ממש מת על האישיות שלה."
"באמת? טוב לא שאני ממש מכירה אותה אבל היא הייתה נראית לי חמודה כזאת"
"היא צבועה."
"טוב, אני לא אתערב."
"אנחנו עדיין יכולים להיות ידידים. את מוצאת חן בעיניי בלי שום קשר, נחמד לי לדבר איתך."
"גם לי איתך. מאוד!" אמרתי בחיוך רחב, שמחה שהחלק הקשה מאחוריי.
"טוב, אני ממש חייב למצוא את אריק, אז…נדבר?" אני רוצה גם! מלא זמן לא דיברתי איתו. מהארוחת צהריים! בארוחת הערב בכלל לא ראיתי אותו!לא שחיפשתי או משהו כזה. טוב זה כלום, מה יש לי? הוא אפילו לא כזה נחמד. הוא עוקצני כזה..
"כן, אני חייבת לחזור לבת'" אמרתי בקול שלא כל כך דמה לקול שלי.
"את בסדר?" הוא שאל בדאגה. הוא ממש חד הבחנה, יותר מידיי אם תשאלו אותי.
"כן, אני פשוט צמאה ברמות, אני אלך אליה ואז למועדון או משהו, לחפש קולה."
" כן אה. טוב תשתדלי לשתות פחות מהדבר הזה אבל, זה ממש לא בריא" הוא לא האמין לי.
" טוב אמא"
"יאללה ביי אחות, נדבר.."
"ביי נייט, אנחנו צריכים לדבר יותר."
"כן"
קמתי מספסל האבן הקר והתחלתי להתקדם למעונות.
נכנסתי והחלטתי לשבת עם בנות ולראות שידור חוזר של 'אמריקן איידול' ולהכיר כמה מהן.
כבר היה מאוחר, היה צריך להתארגן לשינה, אבל לא אכפת לי.
"וואו איפה היית???? את לא מבינה מה קרה!!"