חיים אחרים -פרק 8-

נגמרה ההפסקה והייתי צריכה להיפרד מבת'. נכנסתי לכיתה שהיה מודבק על הדלת שלה "יוונית- שנה א' " ופניתי לשולחן שהכי מאחורה. איזה כיף, לא תאמינו מי שם…
אפי החביבה חיכתה לי בשולחן היחיד שהיה פנוי. הממ…מעניין, הייתי בטוחה שהיא תהיה מוקפת באיזה פמליה. משונה…אבל בעצם היא כנראה חדשה פה כמוני אז אני מניחה שהיא עוד לא הספיקה להכיר את *כל* הבית ספר.
העפתי מבט אחרון ומיואש בכיתה, מנסה לתפוס בעיניי כיסא מסכן פנוי שאולי לא שמתי לב אליו לפני…לא.נאדה.
התיישבתי והזזתי את הכיסא לקצה של השולחן- היא הייתה מסריחה. כאילו אולי היא חושבת שזה ריח טוב כי זה ריח בושם- בזה אני בטוחה. מין בושם מתוק מתוק מתוק מגעיל כזה, כבד וטיפה טיפה מריר. רק מלהריח אותו נהיה לי חם, ולא במובן הטוב (אם יש מובן טוב בכלל..) אייכ, זה פשוט מזעזע.
התחלתי להשתעל.
"את בסדר? אני נראית לי קצת חולה, את מכוערת כזאת היום. כן…אני חושבת שאת חולה אולי.." היא אמרה לי בחיוך מתוק ומגעיל כמעט כמו הבושם שלה.
"לא, אני לא חולה..אבל אולי אחרי השיעור הזה אני יצא מורעלת מהקיא הזה שהתבשמת איתו….."
"לכי תזדייני, *היית מתה להריח כמוני*" היא אמרה בעלבון ושחצנות מעורבבים- איך היא מצליחה בדיוק?
"*הייתי מתה אם הייתי מריחה כמוך*" אמרתי בהדגשה.
"אני חושבת שאת פשוט מקנאה כי פיטר איתי ולא איתך" מאיפה היא הביאה את פיטר פתאום? מה הוא קשור?
"חחחחחחח פיטר לא איתך"
" חכי, הוא יהיה. אני מבטיחה לך, ואת לא תוכלי לעשות כלום" היא אמרה בביטחון שהיא באמת תצליח.
" שכחת פרט שולי, אני ממש ממש ממש ממש ממש לא רוצה את פיטר. ואני גם בחיים לא ירצה"
היא הייתה המומה. ממה היא כל כך מופתעת?
"אני לא מאמינה לך. למה שלא תרצי אותו? הוא אחד מהבנים הכי שווים פה אם לא ההכי שווה!" היא אמרה לי בבוז. כאילו שיכול להיות שיש בת שלא מעוניינת רק במראה חיצוני ובכמה הבחור מקובל….אז הנה חדשות מרעישות! יש בנות שלא מעוניינות רק במראה חיצוני! למרות שאני חייבת להודות שמראה חיצוני מהמם זה אף פעם לא מזיק..
" כי אני מכירה אותו כבר שנתיים ואף פעם לא הגעתי למצב של חיבה אפילו. וחוץ מזה אני גם מכירה את כל המשפחה שלו..הקודמת כאילו"
" את עדיין כלבה בעיניי" היא אמרה.
"נחשי מה? את עדיין השרמוטה הכי זולה שיצא לי לפגוש, ותאמיני לי גדלתי בשכונה כזאת, אז את יכולה לרשום לך את זה בתור הישג" היא הייתה כל כך עצבנית – היא לא הצליחה להוציא מילה מהפה. "ובהתחשב שזאת את, זה כנראה ההישג הכי גדול שתצליחי להשיג.." טוב נו לא יכולתי שלא לנצל את השתיקה שלה..אני רעה מידיי בשביל לוותר לה.
"סתמי ת'פה כלבה" היא אמרה בכעס.
"אוצר המילים שלך ממש מרשים את יודעת?" חחחח זה היה יותר מידיי כיף, לא יכולתי להפסיק אבל המורה בדיוק נכנסה (באיחור) אז היינו חייבות.
" היי, אני מריטה, המורה ליוונית שלכם. עכשיו בואו אני אסביר לכם מה נלמד השנה. אנחנו לא נלמד כל כך את השפה עצמה, זה בעצם שיעור היסטוריה- ההיסטוריה הערפדית כמובן. אנחנו נלמד גם קצת יוונית, אבל זה יהיה יותר שמות ומקומות עתיקים ויוונית עתיקה מאוד…" היה לה קול עוצמתי וסמכותי.היא רצינית כזאת, כנראה שלא יהיו לה בעיות משמעת. "…..לא נלמד את היוונית שמדוברת היום….." היא המשיכה לדבר ואני התרכזתי במראה שלה- כמו כולם כנראה. היא גם הייתה מהממת ביופיה (כל הערפדים הבוגרים הם ככה). השיער שלה היה בגוון בלונד-חום דבשי. היא אספה אותו לקוקו גבוה (בקודקוד) וקשרה לעצמה חוט דק במצח- היא נראתה בדיוק כמו הלוחמות היווניות העתיקות שלימדה עליהן. לעומת זאת הלבוש שלה היה מודרני, ג'ינס כהה וצמוד ( סקיני-סקיני) ומגפיי עור חומות כמעט עד הברך (והיה להם חתיכת עקב..) וגופיה בסגול-חציל. הבנים הזילו ריר גם פה כנראה. אה עוד משהו…לערפדים בוגרים כמעט אף פעם לא קר.
"…..ונתחיל בהיכרות, אני אפנה אליכם ותגידו לי את שמכם ומשהו על חייכם הקודמים." היא נעצה בי מבט חום וחודר." תתחילי בבקשה יקירתי"
" אני לוגן." אמרתי ביובש.
"משהו על חייך הקודמים?"
"שמחה שניצלתי מהם." היא לא מבינה רמזים?!?
"אוקי. ואת?"
"היי לכולם! אני אפי. אממ…..הייתי המלכה של הבית ספר הקודם שלי" מבחינת הבנים בטוח…
היא המשיכה ואני ניסיתי לא להתבלבל בין כל השמות והסיפורים. יופי, נראה לי שלא התבלבלתי.
___________________________________________________

"התגעגעתי אלייך! לפחות פה אנחנו ביחד." אמרה בת' ברגע שנפגשנו.
"כן גם אני. לא תאמיני ליד מי ישבתי עכשיו"
"חחח כן, אני יודעת היא כבר הספיקה להפיץ את זה..את פשוט גדולה!"
"מה?!? איך היא כבר הספיקה להפיץ את זה לעזאזל?" זה היום הראשון של הלימודים!!! איך היא כבר מכירה פה את כולם??
"הבחורה עובדת קשה" בת' אמרה באדישות.
" רק שלא תעבוד קשה מידיי, היא תתעייף ותפסיק לעמוד על המשמר." אמרתי ברשעות. אבל אני לא באמת מתכוונת לבזבז זמן ואנרגיה עלייה, היא פשוט מיותרת מידיי בשביל זה. וחוץ מזה זה לא שבחיים שלי לא ראיתי בנות כאלה, האמת שרוב הבנות שהכרתי היו כאלה- זונות זולות ורודפות פופולאריות.

הלכנו במסדרון ונכנסנו לשיעור הלטינית הראשון שלנו.

"אוווךךךך סופסוף!!! אני מתה מרעב! כל כך מתאים לי ארוחת צהריים!!!" אמרתי לבת' שהיה הצלצול של ארוחת הצהריים. "אני מקווה שיהיה אוכל טעים כמו אתמול!" הוספתי.
"חחחחחחחחחח את כל הזמן רעבה! בצדק, תראי איך את נראית!" היא בחנה אותי בעינייה. טוב, דיי. סיכמנו שאני רזה וזהו לא מזכירים את זה. "טוב לא כולם נולדו גם גוף כמו שלך" אמרתי.
"יאממממייי!!!! חזה עוף ופירה!!! חלוומי!" הגענו לאולם האוכל ובחנו את האוכל שהיה שם. לקחנו את צלחות החרסינה והתחלנו להעמיס. לקחתי קולה (כמו תמיד) והתיישבנו באחד מהשולחנות הגדולים.
לאחר כמה דקות באו והתיישבו לידינו אריק ונייט (המדהימים!!!)
"שלום יפייפיות!" בירך אותנו אריק והתחיל לזלול.
"בתאבון" גיחכתי..הוא אוכל כמוני….חחחחח
" גם לך" הוא אמר בפה מלא.
הסתכלתי על נייט שהסתכל עליו בחיבה של 'חברים הכי טובים' והתחיל לאכול גם הוא- לא שהוא היה כזה מנומס.
"תגידי לוגן, איך היום הראשון של הלימודים?" שאל אותי נייט בחיוך.
" מגניב, יש פה אחלה מקצועות האמת..אין מתמטיקה זה הכי חשוב! איך בשנה השלישית?" שאלתי אותו.
" כבר אין את הקסם של ההתחלה, אבל הצטרפו אלינו כמה חדשים אז נהיה מעניין, יש פה איזה אחד מזה גבר…הייתי איתו היום באומנות הלחימה והוא ממש טוב! וזה פעם ראשונה שלו, המאמן אמר שזה כישרון מולד ושהוא יהיה גדול באחד מהימים."
"היי, הנה הוא" הוסיף אריק והצטרף לשיחה.
"מי?" לא ראיתי שם אף אחד חוץ מפיטר וכמה בנות.
"היי פיטר? בוא,בוא לפה. תכיר את הבנות הכי שוות פה." צעק נייט. פיטר הסתובב בחיוך ואז נתקל בעיניי, חיוכו התרחב. הוא עוד לא שמע על השיחה החמודה שלי ושל המסריחה.
" מה קורה?" הוא התיישב מולי והתחיל לשאוב הכל. בואנה מה עושים להם שם ב'אומנות הלחימה' הזאת שהם ככה מורעבים??
"מעולה, בנאדם שמע אתה גדול!" אמר לו אריק.
"אבל ניצחת בהכל חוץ מהפעם האחרונה בערך.." הוא ענה.
"כן, אבל אריק מתאמן כבר שלוש שנים והוא נחשב להכי טוב בבית הספר ב20 שנה האחרונות." אמר נייט בפה מלא פירה.
" אה, סליחה שכחנו. תכיר- זאת לוגן וזאת בת'" אמר אריק, נבוך קצת, אבל בבירור מרוצה מעצמו. איזה סוס! ב20 שנה האחרונות??
"את לוגן אני כבר מכיר. היי בת' איך היום הראשון?" הוא שאל והגניב אליי חיוך. לא החזרתי לו.
" בסדר, איך שלך?" היא ענתה לו בחיוך פלרטטני, בחיי שהוא אליל הבנות החדש..
"מעולה! ממש כיף פה, זה לא מרגיש כמו לימודים!"
המשכנו לאכול ולפטפט…

"וואי אני מפוצצת!!" אמרתי לבת' שיצאנו מהאולם.
"כן וואו גם אני" היא אמרה. הלכנו בדשא לכיוון אולם הספורט- כל השכבה מתאמנת שם ביחד (יאאמי בנים חתיכים בלי חולצות..)
טרראאאאחח, נפלתי על בת'.
מישהו העיף לי סטירה.
"מה לעזאזל??!?!?!!?!?"