חיים אחרים -פרק 4-

"אוקי אז ככה…-" "חכה שנייה, אני חושבת שנצטרך לשבת. אני לפחות.." קטעתי אותו שוב.
"סבבה, בואי יש שם עץ ענק, נתיישב על הספסל שמתחתיו"
התיישבנו- כל אחד בקצה אחר של הספסל, והוא התחיל.
" היינו על כביש 493, באזור של הצוק. שהנתיבים צרים ומתפתלים ולא רואים מה יש 10 מטר לפניך- בקיצור לא הכי בטיחותי. ג'ון בדיוק היה בתחילת התפרצות זעם והוא היה שתוי- כן לא רק אני הייתי שיכור, למען האמת אני הייתי הרבה פחות אבל הוא התעקש ולא רציתי להתחיל לריב" הוא ראה שבאתי לקטוע אותי ועצר אותי עם היד (גם הידיים שלו ארוכות…הוא כמעט הגיע אליי.) " הוא נהג דיי בסדר אבל אז התפרץ שועל מהיער ( מצד אחד של הכביש יש יער ומהצד השני צוק.), ג'ון נבהל וניסה להזיז את הרכב כדיי לא להרוג אותו-" "חכה, חכה, חכה! שועל?? מה פתאום שועל? אף אחד לא אמר כלום על שועל!-" "את יכולה לתת לי להסביר? כבר אמרתי לך! אף אחד לא יודע מה באמת קרה, אפילו הדוחות לא מדייקים. אף אחד לא ראה את השועל! כולם חושבים שהוא סטה כי רבנו. זה נכון, זאת אומרת באמת רבנו על ההגה כי הוא לא חשב וסטה לכיוון הצוק כדיי להציל את השועל. אני פשוט חשבתי שעדיף שהשועל ימות ולא אנחנו, אבל הוא לא הקשיב…את מכירה את ג'ון ותראי מה קרה." "כן אני מכירה את ג'ון, מתאים לו לעשות את זה- כמה שהוא היה מגעיל לבני אדם ככה הוא אהב והיה נחמד לחיות. גם החיות אהבו אותו." אמרתי בשקט, לא רציתי שהקול שלי ייצא מוזר- ותאמינו לי שהוא היה יוצא..
"הדרדרנו בצוק, היה רגע שאפשר היה לעצור. פתאום הוא נהיה פיקח לגמרי- כנראה האדרנלין שזרם לו בדם. הוא אמר שהוא רוצה למות. לא אכפת לו יותר. הוא פתח את הדלת שלי ואני עפתי החוצה. לא ראו את זה. הוא המשיך עם האוטו והדרדר אבל הוא הציל אותי." הוא הפסיק לדבר, אבל היה נראה שיש לו עוד הרבה מה להגיד. הוא היסס, הוא התלבט עם להוסיף משהו או לא- ראיתי את הקרב בעיניו. לבסוף הוא הגיע להחלטה.
"תגידי, את יודעת למה כבר שנתיים הוא בפנימייה באמצע שום מקום נכון?" הוא בחן אותי במבטו ולא הרפה.
" האמת שלא, בשנתיים האחרונות התרחקנו מאוד. הוא נהיה יותר דיכאוני מבדרך כלל וכבר לא כל כך רצה את חברתי, בהתחלה ניסיתי אבל הוא פשוט לא נתן לאף אחד להתקרב אליו. רגע, למה? למה עשו לו את זה? למה הרחיקו אותו מהכל? מה באמת קרה? פתאום השתחררתי, כל כך רציתי לשאול כבר את השאלות האלה, לדעת למה, למה הוא התרחק כל כך..
" ההתפרצויות זעם האלה.." הוא התחיל " נו??…" דחקתי בו, ראיתי שהוא מהסס..
"זה לא היה סתם. בטח הבנת את זה כבר" הוא אמר, עדיין מהסס.
" תגיד לי! מה קרה בשנתיים האלה? היו לי כמה השערות אבל אני רוצה את האמת!" התחלתי לכעוס, הוא בכוונה עושה לי את זה? הוא לא חושב שמספיק קשה לי גם בלי זה? הוא לא חושב ששינוי בית ספר\ מגורים\חיים\זן (הכל ביחד!!!!!) לא מספיק קשה לי בלעדיו?
" אל תכעסי! אני מספר לך בקצב שלי, אף אחד לא ידע את זה וגם ככה דיי קשה לי- הוא בכל זאת היה אח שלי- " " אח חורג" קטעתי אותו שוב בהיסח דעת.
"לא, הוא היה אח שלי." הוא אמר בשקט, כל כך בשקט שלרגע חשבתי שדמיינתי את זה, אבל אין סיכויי שהייתי מצליחה לחשוב על דבר כזה בעצמי. רגע מה??!?!?
"סליחה? היית אח שלו?" שאלתי בחוסר אמון. בקול שהיה בכלל לא שלי..
"כן, חצי אח. אבא שלי ואמא שלו לא הכירו רק חודש לפני שהתחתנו כמו שכולם בטוחים. היה להם רומן במשך שנים. ואז אמא שלי גילתה והתגרשה ממנו אבל הם שמרו על זה בשקט." פיטר התכנס קצת בעצמו..אבל אז הוא התעשת. "אבל זה לא מה שבאתי להגיד. בקיצור רצית לדעת מה קרה בשנתיים האחרונות? התפרצויות הזעם שלו לא היו סתם. זה לא שהוא וויתר לעצמו והרשה לעצמו להתעצבן. אבל הבינו את זה מאוחר מידיי, היה אפשר ….לא בדיוק לעצור את זה אבל היה אפשר לשלוט בזה." הוא אמר בעצב. אבל רגע את מה היה אפשר לעצור?
" מה היה אפשר לעצור?" שאלתי במתח.
" באמת לוגן, שכל כמו שלך..הייתי בטוח שכבר ניחשת את הכל.." הוא חייך אליי חיוך קטן ועצוב.
"אני מצטערת אבל מאז התאונה השתדלתי שלא לחשוב עליו הרבה ובכלל בשנתיים האחרונות. חשבתי שזו סתם התרחקות.."
" זה ממש לא! הוא התגעגע אלייך כל הזמן אבל לא כל כך הסכימו לו להתראות איתך..הייתה לך השפעה עצומה עליו. הוא אהב אותך בכל ליבו."
" אני יודעת, גם אני אהבתי אותו מאוד, הוא היה כמו האח הגדול שלא היה לי. היה לי- זה היה הוא."
" אני חושב שלא הבנת אותי, הוא א-ה-ב אותך. אהב אהב, רצה אותך." הוא היה נראה טיפה מוזר, לא פני פוקר כמו בדרך כלל אבל אני מניחה שבשיחה הזאת הסרנו דיי הרבה מחסומים, אבל למה הכעס? אולי זה לא כעס? זה לא ניכר בפניו אבל משהו בעיניו הסגיר אותו..
שתקנו במשך כמה דקות, שתיקה מעיקה וכבדה. לא יכולתי להתאפק, אם אני לא יעורר אותו אולי אני בחיים לא אדע כבר מה היה לג'ון.
" פיטר?" שאלתי בשקט, הוא הרים מיד את ראשו. עינייו בהקו, הן כל כך יפות- בחיים לא שמתי לב לזה.
"מה?" הוא שאל והיה נראה שהוא שקוע במחשבות דומות.
" מה היה לג'ון?" שאלתי בשקט, יודעת שלא בטוח שאצליח להתמודד עם האמת אבל יודעת עוד יותר שאני מוכרחה.