חייה של לונה -פרק 8- ממש לפני המסיבה!

ירדנו למטה, אני והבנות, ובדיוק כשסגרנו את דלת המעונות מאחורינו נעצרה מולנו מכונית יפיפייה, שחורה ומבריקה. הנהג יצא פתח את הדלת האחורית ואמר "היכנסו בבקשה גבירותיי."

במשך הנסיעה שערכה רק 20 דקות הנוף היה עוצר נשימה! עצים ירוקים, המון פרחים ושמיים מדהימים!! צבעי הארגמן מילאו את הרקיע וזה היה נפלא!
בחלק האחרון של הנסיעה, עלינו על מעין גבעה גבוהה. בדיוק בראש הגבעה ממוקם ביתו של כריס. כאשר הגענו הייתי כל כך המומה שבקושי יכולתי לזוז אחרי שיצאתי מהמכונית. ביתו היה ענק!!! 3 וחצי (עליית גג) קומות של בית עצום, ממש וילה! או יותר נכון אחוזה!
מבחוץ זה נראה כאילו המבנה נחלק לכמה חלקים. סגנון החלונות שונה בכל חלק. החלק הרביעי היה כולו זכוכית!! ממש קירות מזכוכית!!! מדהים!!!
"הו! ברוכות הבאות!" אמר לפתע כריס כשיצא מביתו לקבל אותנו בברכה. אני בקושי יכולתי להסיר את עיניי מהבית העצום הזה! קריסטי והבנות אמרו שלום ומלמלו מילות תודה שאני לא טרחתי לשמוע הייתי מרותקת לנוף! החצר הגדולה, הצמחייה השופעת, והמרחב הגדול!
"לונה!" לחשה אליי קריסטי במבט זועף. כשסוף סוף ניתקתי את מבטי מגן העדן הזה ראיתי את כל החבורה מסתכלת עליי במבט מסוקרן.
"מה?" שאלתי מופתעת. היה ברור שפספסתי משהו.
"אתן יכולות להיכנס פנימה," אמר כריס במבט משועשע וחיוך. עיניי שוב סטו לנוף המרהיב שמאחוריי. כשמסתכלים לאורך שביל הגישה המפותל מטה הנוף מרהיב! פשוט אין לי מילים לתאר את זה!!!
"לונה?" שאלה קריסטי. "את באה?"
"אולי ניתן ללונה כמה רגעים להביט סביב." הציע כריס פתאום.
"לא,. אני בסדר. פשוט, אני לא רגילה ליופי שכזה!" אמרתי בהתלהבות קצת מוגזמת. זה לא כאילו שאני חייתי מתחת לסלע. פשוט זה שונה…
"אני אוכל לעשות לך סיור בגן, כמובן רק אם תרצי." אמר באצילות כריס.
כל מה שקרה לי מאז הגעתי לפנימייה היוקרתית הזו היה פשוט הזוי בצורה נפלאה! אבל משום מה, כל פעם שקרה עוד משהו מקסים, יחד עם ההרגשה הטובה, תמיד היה קול בראשי ששאל אם זה טוב מדי מכדי להיות אמיתי.
"לונה?" שאל אחרי שהיססתי ארוכות. הבנות כבר נכנסו לבית אז חשבתי לעצמי-למה לא?
"כן, אני רוצה." אמרתי. המבט הצוהל עדיין על פרצופי.
כריס חייך חיוך גדול כאילו היה ממש מרוצה מתשובתי. הוא ירד במהירות את ארבעת המדרגות בכניסת ביתו, אחז את ידי בחוזקה והוביל אותי לכיוון אל החלק "השקוף" של הבית.
"תעצמי עיניים." אמר בחיוך מאוזן לאוזן רגע לפני הפנייה לחצר "האחורית" של הבית.
עצמתי את עיניי בהיסוס, אני עדיין לא רגילה להפתעות שכאלה!
"אוקי את יכולה לפתוח!" אמר כריס בהתלהבות. פתחתי את עיניי ולא האמנתי! על ה"חצר" (יותר נכון פארק ענק!!!) הוצבו מלא שולחנות בצורת "ח" שתחמה את כל המסגרת של המקום העצום הזה! מלא אנשי צוות הביאו אוכל ושתייה ממשאיות (רבות) שחנו מאחור. נדהמתי! קודם כל המקום הזה ענק!!! גבר שני הכל פשוט מדהים ביופיו! הנוף, הכל!
"נו? מה את אומרת?" שאל כריס. "וואו.." עניתי, הוא חייך. "בשביל מה כל זה?" שאלתי במין מלמול. הייתי ממש מבולבלת והמומה. "בשביל המסיבה!" אמר כריס.
"טוב, עכשיו נראה משהו אחר.." הוסיף. "יש עוד?" שאלתי מופתעת.
"ברור." ענה בקור רוח כריס. הוא הביט בי והתחיל לצחוק. "מה?" שאלתי כשהסטתי את מבטי מחבורה של אנשים שמתקינים רצפת פרקט על המדשאה העצומה. הוא חייך ואמר:"שום דבר.."
לאחר כמה דקות של הליכה בשבילים המדהימים האלו ונוף מדהים של נהר זורם!!! שעשו לו בדיקת תאורה!!! (מה?! אתם שואלים… אז כן,כן! יש לו נהר קטן ב"חצר" ובו מותקנות מנורות שמאירות מבפנים!) לאחר מכן עברנו על פני מבוך גדול שלפי דברי כריס: "מאוד קשה לצאת ממנו, כשלראשונה ניסינו אותו, שלחנו חמישה אנשים לסייר בתוכו. שניים פרשו אחרי הערב הראשון, ואת השאר לא מצאנו רק אחרי יומיים."
לאחר מכן עמדנו בנקודת תצפית שהראתה לי "בקתה קטנה" (בצניעות כמובן) שנועדה לימי ציד בחורף. אז מכל זה הבנתי שכריס עשיר מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד ועוד מאוד! ויש לו יער מאחורי הבית! ("כמובן שה-"יערון" הזה יותר קטן מיער אמיתי" אומר כריס.)
אז לבסוף שמתי לב שמתחיל להחשיך בצורה של –הפעילו מלא מנורות מכל מקום אפשרי, שכלל עצים ושיחים ושולי השבילים!!!-
"מה השעה?" שאלתי את כריס בתחושה שלא עברה שנייה מאז שבאתי לפה!
כריס כאילו הופתע והביט בשעון (המאוד יקר) שלו ואמר בדאגה אדישה: "וואו, האורחים צריכים להגיע עוד 3 דקות." "מה?!" אמרתי ברול גבוה שהפתיע אפילו אותי. כריס חייך ואמר: "אל תדאגי, כבר הכנתי לך ארבע תלבושות שונות, את תהיי מוכנה תוך שנייה." הוא לקח את ידי ומיהר איתי לכניסה האחורית שהובילה למטבח העצום שם היו מלא אנשים שהכינו מלא מאכלים שונים ומפוארים.
"אולגה!" קרא כריס לאחת מעוזרות הבית. מיד ניגשה אלינו בחורה צעירה, בערך בתחילת שנות ה-20 שלה. "קחי את לונה לחדר שהכנתי בשבילה ותעזרי לה להתארגן." אמר במהירות ויצא מהמטבח. "כרי.." אפילו לא סיימתי להגיד את שמו והא נעלם. "בואי אחריי, בבקשה." אמרה אולגה במבטא אירופאי כבד.
היא הושיטה לי יד וליוותה אותי לדלת אחרת. הדלת נפתחה והופתעתי לגלות שזו בכלל מעלית! (אל אלוהים! איפה אני?! בקניון?, במסעדה?, בפארק?! לא ולא! אני בביתו של כריס! הייתי צריכה להזכיר לי שזה כביכול "רק בית"!!!)