חייה של לונה -פרק 7- הכנה למסיבה? או יותר מזה?

הקוסמטיקאית/עושה עוד הרבה דברים, הביאה ערכה שלמה לכל מיני טיפולים.
"כנראה שסכין גילוח לא תספיק.." התבכיינתי לקריסטי כאשר פורשיה (הקוסמטיקאית) מרטה לי שיערות מכל ס"מ בגוף! אח"כ באו מסיכות הפנים ולבסוף ציפורניים.
אז אחרי שעתיים של "איה!" ו- "כואב לי!!!", "די תפסיקי!!!", "הצילו!!!", "אמא!!!".
הבנתי למה הבנות מתארגנות כבר משעה מוקדמת.
התקלחתי, יבשתי שיער ופניתי לארון.
אחרי 30 דקות של "מה ללבוש?! אין לי מה ללבוש!!!".
הטלפון בחדר שלנו צלצל. קריסטי ענתה.
-אחרי 2 דקות-
"לונה!" צעקה קריסטי. נבהלתי. היא התקדמה בצעדים גדולים לארון. "למה לא אמרתי לי שיאספו אותנו?! ועוד רק בעוד 30 דקות?!?!?!" צעקה בזעם.
אופס. שחכתי מזה לגמרי.לא חשבתי שכריס רציני, אבל מתי הוא לא היה רציני כלפיי?
"סליחה קריסטי, שחכתי. כריס אמר לי שהוא יאסוף אתנו ב-7. לא ידעתי אם הוא התכוון לזה…" אמרתי במבט מתנצל.
"טוב, לא נורא.." אמרה קריסטי. "כדאי שאני אתקשר ללילי וצ'לסי ויודיע להן להזדרז… בכל מקרה מה את לובשת?" שאלה בעצבנות.
"מגבת?" שאלתי בציניות. "כריס אמר לי שאם את לא תדאגי לזה אז הוא ידאג לזה, וחוץ מזה את לא צריכה להתקשר אליהן!!! הן במרחק 4 דלתות מאיתנו!!" קראתי בקול.
קריסטי שינתה מבט. "כריס ילביש אותך?" שאלה בחיוך מתגרה. "לא ידעתי שהתקדמתם כל כך מהר—אהההה!!!" צעקה והתחילה לצחוק בזמן שאני מעיפה עלייה בגדים אקראיים מהארון. היא ברחה מהחדר בטריקת דלת.
הבטתי בערימת הבגדים שהעפתי וכרגע על הרצפה. הייתה שם טוניקה בצבע ורוד שמאוד אהבתי, עם חגורה תואמת. לבשתי את הטוניקה. אוקי זאת התקדמות.. הרמתי את אחד ממכנסי הטייץ השחורים האהובים עליי (כמובן שאני היחידה בעלת טייץ, לכל השאר יש מכנסיים מבד הרבה יותר יקר!) ולבשתי אותו.
נעלתי מגפיים שטוחות בצבע חום (יותר נכון מגף אחד שטוח בצבע חום) שהבאתי מהבית והשאלתי את אחד מג'קטי העור החומים של קריסטי. שמתי סיכה בצורת פרח ורוד וקטן על שיערי, גם של קריסטי. שמעתי את הבנות מתקרבות מבעד לדלת אז הרמתי מהר את הבגדים מהרצפה ושמתי בארון. כשקריסטי פתחה את הדלת- "טָא-דָא!" קראתי כשנכנסו.
—-שתיקה—-
קריסטי נשפכה מצחוק ראשונה והאחרות בעקבותיה. "מה?" שאלתי נבוכה.
קריסטי תפסה בכתפיי וסובבה אותי לכיוון המראה, לא עבר הרבה זמן עד שגם אני התחלתי לצחוק. הבגדים האלה לא החמיאו לי בכלל, השילוב היה נורא! המידות מוזרות! ופשוט זוועה!!! בקיצור, תודה לאל שלא דיווחו עליי, כי משטרת האופנה הייתה זורקת אותי לכלא בלי היסוס. נו טוב, בשביל זה יש חברות…
"אז מה אני אלבש?" שאלתי את קריסטי בחוסר אונים.
"בואי." היא אמרה והובילה אותי חזרה לארון.
"עוד כמה זמן יש לנו?" שאלה את האוויר.
"17 דקות" אמרה לילי.
"מממ… בוא נראה…" הרהרה לעצמה.
קריסטי שלפה כמה פרטי לבוש מהמגירות שלה ואמרה בעוקצנות תוך כדי:"אז את אומרת שכריס ילביש אותך נכון?" לא היה לי כוח להתווכח כי לא נשאר לנו הרבה זמן…
"כן, כריס יפשיט אותי, כריס ילביש אותי, וגם נתחתן ונעשה המון ילדים…" אמרתי בציניות.
קריסטי חייכה בעודה מפשפשת אחר בגדים קצת יותר עכשוויים.
בינתיים הפניתי את מבטי לעבר לילי וצ'לסי שנראו פצצה!!!! לילי עשתה פס ורוד בשיערה הקצוץ והרכיבה משקפיים חדשות עם מסגרת בצבע ורוד מסטיק, שתאמו לפס בשיער. היא לבשה מכנס שחור וחולצה ורודה עם כתפייה אחת. צ'לסי עשתה תסרוקת מתוקה בשיער, הוא היה אסוף מעט וסלסולי שיערה היו יפיפיים עם שמלתה הקלילה בצבע בז' שהתאימה לשיערה הבהיר.
קריסטי כמובן הייתה מהממת עם השמלה הצמודה והשחורה עד הברכיים. נעלי העקב השחורות ממש הבהיקו מרוב שהיו מצוחצחות!
פוף! קריסטי זרקה על ראשי בגדים. "תלבשי את זה לבנתיים." אמרה ויצאה מחדר הארונות. התלבשתי במהירות ונעלתי את נעלי הסניקרס השחורות שלי(נעל אחת שחורה, לעזעזל עם הקרסול הזה!!!).
רצתי אל המראה. נראיתי טוב!!! לבשתי חולצה שחורה צמודה עם טיפה מחשוף ששרווליה הגיעו לי עד המרפק. על החולצה היו נצנצים בצורות יפות. מכנסי ג'ינס בהירים וצמודים שגרמו לרגליי להראות ממש ארוכות! שמתי קליפס בשיער ונראתי ממש חמודה! "אוקי," הצהרתי, "עכשיו אפשר ללכת!" חייכתי חיוך גדול והתרגשתי מאוד!
ירדנו למטה, אני והבנות, ובדיוק כשסגרנו את דלת המעונות מאחורינו נעצרה מולנו מכונית יפיפייה, שחורה ומבריקה. הנהג יצא פתח את הדלת האחורית ואמר "היכנסו בבקשה גבירותיי."