חייה של לונה -פרק 6 ספיישל!!! חלק א'-

"גם אני חולם עלייך" אמר כריס וקרץ לי.
OMG!!! או מי גודד!!! מה לעשות?!?!?! אעאעאעאעאעא!!!!!! HELP ME!!!!!
-התגובה הכי מטומטמת שיש-
'^_^ מה לעשות?!
נתתי לו דחיפה "קלה" בכתף שהעיפה אותו אחורה למצב של ספק ישיבה ספק נחיתה על המיטה שלי ואמרתי לו:"הֵא-הֵא-אֵה תפסיק להתלוצץ!!!!… הא-הא-הא…" הוא נראה קצת המום מחוזק ההדיפה.
קמתי במהירות מהמיטה שלי והלכתי כמה צעדים יחפים (וקצת כואבים) כך שהגב שלי מופנה אליו ודפקתי את הפרצוף של החיים שלי!!!!!!!! אחרי שנרגעתי קצת הסתובבתי אליו בחיוך מאולץ ולחוץ ושאלתי:"אתה יכול לקרא לאחות אני נכנסת שנייה לחדר אמבטיה…" פתחתי את הדלת הגדולה ונכנסתי לחדר שכלל שירותים מראה גדולה אמבטיה ומקלחון! ניגשתי לכיור והבטתי בעצמי במראה, נראיתי חיוורת והייתי רעבה וחלשה… –טוק-טוק-טוק– נשמעו שלוש דפיקות על הדלת. "לונה? אני יכולה להיכנס?" שאלה אחת האחיות. "כן, בבקשה..". היא נכנסה וסגרה את הדלת אחריה. התיישבתי על אחד מהמושבים הלבנים והמרופדים שחוברו לקיר. "הכל בסדר? מה שלום הקרסול?" שאלה בקול עדין. היא הייתה אחת מהאחיות הצעירות יחסית לאחרות. משום מה צבע העור שלה היה יותר חיוור משלי. "הקרסול עדיין קצת כואב, אבל אני מסוגלת ללכת. אני קצת רעבה והייתי רוצה להתקלח.." אמרתי. "אוקי, אז אני אבקש שיביאו לכאן ארוחה בשבילך. ואיפה תעדיפי להתרחץ באמבטיה או במקלחון? במקלחון ישנו עוד מושב, כך שאם יכאב לך הקרסול תוכלי לנוח. אח"כ נוכל לתת לך עוד קצת תרופות עם האוכל." אמרה וענתה על כל מה שרציתי לדעת. היא נראתה נחמדה. "תודה לך." אמרתי לה. היא חייכה וניגשה לארון. היא הוציאה משם מגבת וחלוק חדשים והניחה אותם על המושב לידי. היא הביאה לי גם מברשת ומשחת שיניים ויצאה מהחדר.
-אחרי 45 דקות-
יצאתי מחדר האמבטיה אחרי קרצופים עזים ביותר עד שהעור שלי האדים. השתדלתי לנקות כל ס"מ בגוף שלי בצורה יסודית. פשוט הייתי צריכה הסחת דעת מהמחשבות על כריס…
החדר היה ריק. כריס כנראה הלך מזמן… משום מה הרגשתי קצת לא טוב… אני ממש הייתי רוצה שקלי תהיה פה… וזה הזכיר לי, מאז שעזבה אני לא ממש דיברתי איתה… ז"א התקשרתי אליה כמה פעמים אבל תמיד הגעתי אל המענה הקולי… היא בטח ממש עסוקה… לבשתי את הכותונת שהאחות שמה לי על המיטה. על השידה היה מגש עם אוכל חם שעדיין יצאו ממנו אדים… היא בטח הביאה את זה לא מזמן.
ישבתי ובהיתי באוכל שכלל מרק סמיך,חם ומתקתק, לחמנייה מתוקה ורכה, כוס מים וכדור נגד כאבים.
-כעבור 20 דקות-
אכלתי את האוכל, שתיתי את המים ובלעתי את הכדור.
ממש משעמם פה!!!!!!!
הסתכלתי על השידה שמימיני ומרוב שעמום פתחתי את המגירות. הופתעתי לגלות שנגן המוסיקה שלי היה במגירה העליונה. כל-כך התגעגעתי אליו, ובכלל למוסיקה שלי!!! על השולחן בהמשך החדר משמאלי היה מיקרופון ששימש להקראת הודעת לאחיות במרפאה הענקית הזו אבל בגלל שאני ה"פצועה" היחידה פה הן שמו אותי קרוב אל חדר האחיות, ומכיוון שעכשיו כמעט צהריים הן בטח הלכו לאכול או משהו וחוץ מזה אני לא צריכה שמרטפית אז… ניגשתי למיקרופון והדלקתי את הנגן. משחק קצר עם הכבלים והנגן שלי מחובר לרמקולים במרפאה!!! (איזה כיף!!!).
חיפשתי בגדים אחרים, יותר נוחים ויותר "אני". מצאתי גופייה לבנה ומכנס קצר (כנראה של אחת האחיות, באמת אין לי מושג למה זה פה ולמה זה בדיוק במידה שלי…). לחצתי "פליי" על הנגן והקסם התחיל!!!!!!!!!!!! התחלתי להשתולל כמה שרק יכולתי, כמובן בלי הזזה מיותרת של הרגל הפצועה שלי. המוסיקה הייתה רועשת וקצבית, ונענעתי כמה שרק יכולתי!!!! "ווהההווווווו!!!" צעקתי וצחקתי לעצמי.
אחרי כמה דקות ו-2 שירים משגעים שמעתי צחקוק קל מאחורי… הפעם לא עניין אותי מי זה היה! פשוט הייתי בעננים מהמוסיקה (איכשהו מוסיקה תמיד גרמה לי להרגיש שה"אני" הפנימי שלי מוקרן החוצה באמצעות המקצבים השונים, בין עם זה רוק שאני אוהבת או אפילו קלאסי!!), הסתובבתי אחורה במהירות בעודי קופצת על רגל אחת וכמובן מי זה היה??? ניחשתם? כריס המושלם!!! הוא היה שעוּן על הקיר, ידיו שלובות וחייך באושר את החיוך המשגע שלו, ששמעתם ממני רבות מתארת!!!!!! (אולי לא מספיק…). תפסתי את ידו וסובבתי את עצמי מתחתיה, תפסתי לו את היד השנייה וקפצתי כמו משוגעת!!!!! (אני די בטוחה שנראתי כמו קנגורו על סמים-לא חינוכי!!!)
הוא צחק ובשנייה אחת הניף אותי מעלה (ותודה לאל שלא נתקעתי בתקרה!!!) והחזיק אותי באותה צורה שמרימים נסיכה…(חייבים למצוא שם להרמה הזאת!!) וסובב אותי מהר מהר מהר!!!!!!!!
"אההה…." צעקתי בצחוק מתגלגל.. כמובן שהוא לא הפסיק לצחוק!! (כי עכשיו גם נשמעתי כמו חתולה שנדרסה!). הוא האט את המהירות לקראת סוף השיר ובדיוק בסיומו הניח אותי בעדינות על רגליי. חייכתי אליו והא אליי… זה היה אפילו יותר טוב מהחלום שחלמתי בבוקר…
-בום!-
נפתחה הדלת בטריקה! שם עמדו במבטים שונים האחיות שלי (האחד זועף-כמובן האחות הראשית והמבוגרת מכולם, השני משועשע- האחות הקלילה יותר שתמיד מתעסקת במראה שלה ומדברת על גברים, השלישי אדיש- אחות שקטה יחסית, הרביעי קצת כועס- הסגנית של הראשית, והחמישי מפוחד? קצת חושש ומתנצל- זו הייתה האחות הצעירה שטיפלה בי קודם לכך..).
"זהו.. אני עכשיו רשמית–", "-בצרות" השלים את המשפט שלי כריס. שנינו מלמלנו את זה לעצמנו כמובן אבל למרות המצב "הקשה" לשנינו נדבק חיוך מאוזן לאוזן… יכול להיות שזה קשור לעובדה שאנחנו עומדים אחד מול השנייה קרוב קרוב ומחזיקים ידיים (נו.. בכל זאת, רקדנו! בערך..).