חייה של לונה – פרק 17- אאוץ'

"כריס!!!" קראתי בכעס. הסתובבתי קצת על מקומי והטחתי עליו את אחת הכריות שהייתה לידי.
"אידיוט אחד!" לקחתי כרית נוספת ופגעתי בפרצופו בכוח.
"שני אידיוטים!" קראתי כשפניתי לקווין ובידי כרית שלישית. הוא נראה מסטול וצחק, הוא לא ידע מה עוד שנייה יקרה לפרצוף שלו.
"אחח!" אמר כשבכאב רב הנפתי את ידי בכל הכוח לפניו.
"ככה להבהיל ילדה חסרת אונים, מסכנה, פצועה?!" אמרתי בציניות.
"אוו, מסכנה.." אמר כריס וחיבק אותי מאחור, יותר נכון את צווארי, הוא די נשען על הכתפיים שלי ומתנשף לי על הצוואר.
מתנשף לי על הצוואר!!! רק שתדעו לכם שאני מולטי-דאבל-טריפל רגישה בצוואר!!! כשאמא שלי הייתה משכיבה אותי לישון ומחבקת אותי, לפעמים נשמה, כמו כל בן אדם נורמאלי ואנושי, זה נורא דגדג, הצוואר שלי ישר התכווץ והתקפל וכולי צוחקת ובועטת… אתם יודעים…

"אה-הה-הה!!!" צעקתי-צחקתי.
כריס נבהל. "מה קרה?"
קווין עדיין נראה מסטול מצחוק.
"נשפת עליי," הסברתי קצת מובכת. "אני רגישה בצוואר."
"באמת?!" שאל קווין כמו, נו… מסטול!
הבטתי בו כדי לראות אם הוא רציני.
"כן." אמרתי בצחקוק למשמע הטונים המוזרים האלה שיוצאים ממנו.

כריס בא סביב הספה וישב לידי כשידיו פרוסות על המשענת.
"נו, אז איך הסרט?" שאל בחוסר עניין.
"סבבה!", "מגעיל!" קווין ואני אמרנו באותו הזמן.
"אחלה." אמר ביובש כריס.
"אז," אמר פתאום קווין בחיקוי לא נורמאלי של כריס! "איך הייתה המקלחת?"
התחלתי לצחוק.
"סבבה!" אמר כריס בחיקוי לא יאומן של קווין. "דווקא חשבתי עלייך במשך כל המקלחת!" אמר כריס בחיקוי של דלילה.

~מביך+לא נעים בכלל!!!~

"תגיד כריס," הרצנתי. "למה אני פה?"
"מה?" שאל מופתע, כאילו 'מאיפה הבאת את זה עכשיו?'.
קווין התקרב אליי בסקרנות יותר מידי, ממש דחף את הפרצוף המרייר שלו קרוב לשלי.
"מה אני עושה פה? למה לא חזרתי למעונות?" שאלתי מרכינה את ראשי, בכדי לא לפגוש את עיניו.
"טוב אז ככה, את נפלת למים, והיית צריכה להתקלח ולהחליף בגדים כדי שלא תהיי חולה או משהו.." אמר בקלילות מחוייכת.
"כן, אבל, אם כך למה לא נתת לי את הבגדים שלי? למה פיג'מה?"
"שלחתי אותם לכביסה…" אמר מבולבל.
"אבל הם לא מלוכלכים!"
"לא יכולתי לתת לך ללכת אחרי מה ששתית!" אמר בכעס.
"כן יכולתָ!" צעקתי.
"זה ממילא לא משנה כי עד שיצאת מהמקלחת כולם כבר הלכו!" ניסה להתחמק.
"באמת איך זה שכולם נעלמו פתאום?! לא היו פה משהו כמו *אלפי* צעירים?!," שאלתי בזעם. "מה אני עושה פה? למה אני נשארת לישון פה? אני לא בדיוק מכירה אותך, או את קווין, ואין פה אף אחד חוץ מכמה עובדים!! מה לעזאזל אני עושה עם שני זרים בבית הזר הזה?!" קראתי בכעס ואיפשהו באמצע המשפט עמדתי כבר מרוב זעם, על רגל אחת.
כריס הרכין את ראשו ונראה פגוע משהו. לשנייה הרגשתי כאילו בעטתי בכלבלב חמוד ומסכן.
"אם את רוצה," הרים את ראשו ועמד מולי, קרוב אליי, כאליו ניגש לנשק אותי.
"אני אהיה יותר ממוכן לשלוח אותך חזרה למעונות." אמר בקרירות והלך לאחד החדרים בצד הסלון. הרגשתי צביטה כואבת בלב.