חייה של לונה -פרק 12- רגשות מעורבבים.

לקח לי מלא זמן לכתוב את הפרק הזה!!! כמה דפי וורד טובים, ושעות רבות… אין לי מושג למה… בכל מקרה, תהנו.

**************************************************************************************************
(קווין)

"לונה!" קרא כריס. הוא פנה אחורה, עלה על השולחן, החליק לצידו השני ורץ בעקבותיה.
-דממה ממושכת-
"אז," רציתי לשבור את המתח. "את באה לפה הרבה?" שאלתי בקול סקסי את הנערה שלפני רגע דחפה לשון לכריס. היא הרימה גבה בפליאה, ועשתה לי איזה "המפ!" ויצאה בראש מורם מחדר האוכל.
דרמות! ברמות! אוף עכשיו משעמם לי!!!

*************************************************************************************************

רצתי הכי מהר שיכולתי! כעסתי, הייתי עצובה, הצביטה הזאת בלב כאבה לי מאוד, והדמעות הרבות מנעו ממני לראות משהו!!! שלא נדבר שאני פשוט רצה אל החושך!
לאחר כמה שניות העצב ורגש הבגידה כביכול, התחלפו בכעס, בזעם! כעס על כריס וכעס על עצמי!! השפיות חזרה אליי אט-אט. אני בקושי מכירה אותו, רק ימים ספורים, וכבר הוא משפיע עליי ככה?! אז מה אם האויבת המושבעת שלך דורה, הייתה חברה שלו?! ועוד הראשונה!
ואז מה אם הם התנשקו, יותר נכון התמזמזו מול העיניים שלי, אחרי ש- ,אני די בטוחה, שכריס רצה לנשק אותי!!! הגרון שלי כבר כאב, מרוב שהחנקתי את הבכי מלצאת! ולמה לעזאזל אני בוכה?!?!?!?! הוא לא שייך לי!!! זה לא כאילו אנחנו זוג!!! זה לא כאילו אני מאוהבת בו!!! נכון?
"וואאהה!" צעקתי, נבהלתי, הרגשתי שרגלי מפספסת את האדמה, שאני נופלת! למים! מים מאוד-מאוד קרים!!! קפואים!!! שהגיעו לי עד בית החזה! ניסיתי להגיע לצד השני, שהיה בערך מטר ממני, ולהרים את עצמי ל"יבשה" אך העקב של רגלי הפצועה נתקעה אי שם בתחתית. כמובן לא יכולתי למשוך אותה בחוזקה, אחרת הייתי סובלת כאבים לשבועות! אבל גם לא יכולתי לצלול ולשחררה, אני לא יודעת לשחות, או לצלול, אני בטוח אכנס לפאניקה ואיחנק! מרוב הבכי לא ראיתי כלום לא ראיתי את… את…
"גם כן כריס והנהר הדפוק שלו!!!" סיננתי בארסיות לעצמי!! אני כועסת!!!! זועמת!!! אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעעאאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע!!!!!!!!!!!
"לונה!" קרא כריס מרחוק והמשיך לרוץ לעברי. רק דיברתי על החמור! חמור מפגר ביותר!!!!!!!!!!!
לא הבנתי למה הוא גורם לי להרגיש ככה! את הכאב הזה!! אבל נראה למי יכאב אחרון!!! נראה מי יבכה אחרון!!!!
ניגבתי את דמעותיי, בעודי נשענת על שפת הנהר ותוחבת את ראשי בין ידיי. היה לי ממש קר והשמלה נורא הכבידה עליי. כריס עצר בצידו השני של הנהר, הצד שנפלתי ממנו. טיפשה!
הוא גיחך כשראה אותי, מה שגרם לי להיות בשיא, שיאאאא של העצבים!!!!!!!!!!
שיגיד תודה שאנחנו לא במטבח! אם הייתי במצב הזה עם קווין כבר הייתי נועצת לו מזלגות בידיים, בעיניים, מה לא?! משוגעת אני האא? זה תופעות לוואי של סרטי אימה מגיל 4. גם כן בייביסיטריות! יצאתי משוגעת בגללן, עם כל הסרטים המגעילים האלה!! היו סיוטים במשך שנים!!!! הייתי מפחדת ללכת לשירותים לבד!!! טוב בכל מקרה איפה היינו?
"מה את עושה?" שאל בחיוך ובקול רך.
"נפלתי,"עניתי בנימה כעוסה. "והרגל הכואבת שלי תקועה."
הבטתי לכיוון הרחבה וקינאתי באנשים הרוקדים, הנהנים והיבשים!!!
לפתע שמתי לב שהוא פושט את בגדיו, חוץ ממכנסיו כמובן! הוא עשה צעד לתוך המים ונעלם לתחתית, נעלם מעיניי. לאחר כמה שניות הרגשתי שרגלי נחלצה בעדינות מהתחתית והייתי חופשייה. עברו עוד כמה שניות וכריס עדיין לא עלה על פני המים. הוא בטח סתם משתעשע או שוחה בזרם הנהר איפשהו רחוק ממני. עבר כבר שיר וחצי וכריס עדיין לא עלה. אני חיכיתי לו. הבטתי סביבי, מנסה לגלות זכר לכריס. אדם לא יכול לעצור את נשימתו למך זמן רב כל כך!!!
"כריס!" קראתי. "איפה אתה?!" צרחתי. עוד שנייה השתגעתי!!!
פתאום!! הוא עלה על פניי המים ונעמד סנטימטרים ספורים ממני. נבהלתי, כהרגלי. והוא כמובן ראה שקפצתי מבהלה וחייך חיוך מסנוור. גופו הרטוב ~*החסון והשרירי*~ נצץ באור הירח ושיערו המבריק והשחור נטף מים, טיפות מים, אשר גלשו על פניו היפות ועל החזה השרירי שלו. אעאעאע!!! תחזרי לעצמך!!! מה יש לך?!?!?!
הוא בפתאומיות הניח את ידו על מותניי והחל לקרב אותי לכיוונו. בינתיים הסנוור ממנו נעלם ולונה המטורפת חזרה! כל הכעס והזעם והעיצבון!!! לא רק על כריס, גם עליי ועל קווין ועל דלילה!!! על כולם!!! על הנהר המטומטם הזה, על השמלה הכבדה הזאת, על… על הכול!!!
הוא המשיך להתקרב. וזה עיצבן מאוד. חבל.
סממאאקקק!!!
סטרתי לו בכוח. ראשו זז לשמאל ונשאר קפוא עם פנים חסרות הבעה.
"אידיוט." אמרתי בארסיות. משכתי את עצמי לשפת הנהר שממנה נפלתי, זאת שבכיוון הבית. הרמתי את עצמי מעלה באמצאות הידיים הרועדות מקור. הנחתי את ברכיי על האדמה אך שמלתי הכבדה והארוכה מסרבת להתגמש ולא מאפשרת לי להתקדם. ידיי הרטובות מושטות לפנים, על הדשא, בכדי לייצב את עצמי. אך עם השילוב של ידיים רטובות, דשא לח ורגליים בלי יכולת לזוז… אני, ז"א ידיי, פשוט החליקו לפנים ונחתתי על הפרצוף!
נאנחתי והסתובבתי על גבי בסופר-אדישות, אותה תנוחה,ידיים למעלה, כמו מקק שהתפגר…
כריס התרומם בבת אחת בדיוק מעליי. גופו כיסה את גופי. הוא נשען על אמתו השמאלית ועם ידו הימנית הסיר מפניי חתיכות דשא וקצת אדמה. הוא חייך, חיך חיוך משגע ומדבק, אך נאבקתי לא לחייך חזרה. עדיין כעסתי. שנינו התבוננו בעיניו של השני. הוא החל להתקרב אל פניי.
יופי!! עוד פעם?! ועוד אחרי דלילה!!!!
סמאק!
סטרתי לו. הוא השיב מבטו אליי והתקרב בשנית.
סמאק!
סטרתי לו שוב. למרות שהסטירות לא היו מפוצצות, רק צורבות מעט, הוא כבר היה צריך להבין את המסר!!!! איזה עלם נחוש ועיקש! ממש כמו חמור!!!
הוא המשיך להתקרב, ממש סנטימטר מפריד בינו לביני, בין שפתיו לשפתיי. נשימתו חמימה ומתוקה. אבל עדיין…
סמאק! (כבר הבנתם.)
"לוננה!" רטן בקול ילדותי להחריד, קול שגרם לי להתפרץ בצחוק. סובבתי את עצמי לשמאלי ועכשיו אני מעליו. החזקתי את ידיו, ריתקתי אותם לאדמה, בכדי שלא יתקרב יותר, ופניי הצוחקות קרובות אליו.

פתאום!!!!!
הוא הרים את ראשו במהירות מסחררת שהפתיעה אותי מאוד. לא ציפיתי לזה. זה היה מהיר מידי. יותר מידי. הוא נשק על שפתיי. נשיקה רכה ונעימה ומתוקה!!! אך אגרסיבית. נשיקה כה מהירה.
סססמממאאאקקק!!!!!!!!!! –סטירה מצלצלת, מאוד מצלצלת!!-
נרתעתי במהירות בגלגול לצד ימין. עיניי פקוחות לרווחה מהלם וידי מכסה את פי הפעור. מזווית עיני ראיתי את ראשו נע לכיווני, מביט בגבי. הוא עדיין שוכב, מחייך ואומר כאל ילדה קטנה: "את יודעת שזה כואב, נכון?" גיחך. הוא קם על רגליו.
בינתיים התאפסתי על עצמי. עיניי מושפלות על האדמה.
הוא הושיט לי יד לעזרה ואני נעניתי. מבטי עדיין אל האדמה.
"לונה?" שאל ברכות וקמצוץ דאגה שמא עשה משהו לא נכון.
כאילו דא!!!! העיניין הוא שאף פעם לא היה לי חבר, וזה אומר שאף פעם לא התנשקתי. אז בעיקרון יש לי זכות לבחור את מי שאני אנשק בפעם הראשונה, נכון?! והטיפש הזה פשוט גנב את זה ממני!!! חוץ מיזה זאת גם לא הדרך שבה דמיינתי את הנשיקה הראשונה שלי!!! ואולי אני גם לא רציתי להתנשק עם כריס!!!! אז זה פשוט לא פייר!!!!
תכננתי לעשות מעשה. (טוב שיש לי כישורי משחק…)
הרמתי את ראשי באיטיות. פניי מביעות בלבול, התרגשות, ואהבה. הנחתי את ידיי על כתפיו ואמרתי חרישית: "כריס…" הוא חייך אליי חיוך גדול מאוזן לאוזן ונראה כאילו זכה בלוטו. עוד נראה…
"יא מניאקקק!!!!!" בום!!!!!
דפקתי לו בעיטה כזאת חזקה באזורו הרגיש, כזאת שבוודאות "הוציאה אותו מוועד הורים"!!!! הוא פלט אנקה, השתופף ונפל ארצה, מתפתל בכאבים.
עמדתי זקוף, ידיי על מותניי וצחקתי בקול צחוק מרושע. למרות שממש לא הייתי שמחה וצהלה.