חייה של לונה -פרק 11-

קודם כול, ברצוני להתנצל בפניי קוראי על הבלבול הזמני מצידי ואי כתיבת המשך לסיפור כבר הרבה זמן!
אני אמשיך את הסדרה ואנסה להתגבר על מחסורי כתיבה בלי להתייאש! בגלל העדר פרק למשך הרבה זמן אנ ממליצה לקרא שוב את פרק 10 בשביל לחזור לעניינים. אז הנה בבקשה, תהנו! ותודה על הסבלנות והנאמנות!!!

**********************************************************

כריס לא זז, הוא רק הפנה במעט את ראשו לכיוון הבלונדיני, אך עיניו עדיין היו נעוצות בי.
"היי." אמר באדישות וקרץ לעברי.
אני הייתי קפואה במקום!!! לא הבנתי/עיכלתי את מה שקרה או עמד לקרות!!!!
אאאאאאאעאעאעאעאעאעעאאע!!!!!!
1. היה ביני לבין כריס קססםם!!! זה בטוח!! היו ניצוצות, היה חיבור, היה משהו!!!
2. הוא התקרב אליי, ורכן לעברי!!!
3. הוא רצה לנשק אותי?!?!?!
4. למה הבלונדי בא דווקא עכשיו!?!?!?!
5. איך זה שכריס תמיד מסוגל לשמור על קור רוח שכזה?!?!?!
6. אני לא נושמת!!!
7. תנשמי כבר!!!!!!!!!!!!!!!!

לקחתי אוויר באיטיות.

"אז…" התחיל שוב הבלונדי. "אני מפריע?" שאל את כריס.
כןןןןןןן!!!!!! כאילו דה!!! אוף קורס!!!! בלונדי מעצבן ומטומטם!!!
"לא." אמר כריס והתיישר במקומו.
"אני מצטער," אמר כריס ופנה אל הקרצייה המחומצנת!!! "לא הכרתי בניכם."
"קוו, זאת לונה, האורחת המיוחדת שלי להערב. אני אשמח אם זהותה לא תתגלה."
מלמל את המשפט האחרון באוזנו של הבלונד.
"היי אני קווין." אמר בחיוך משגע, אהה.. ~*מעצבן!* מאוד!!!
"אני לונה." חייכתי חיוך מזויף (את זה אני עושה די טוב! כאילו ממש, עם הכיווץ בעיניים והכול!).
"אז, לונה… את ה-חברה של כריס?" שאל בנימה מסוקרנת מאוד ועוקצנית, יותר מידי לפי דעתי והביט בכריס. (מחשיד… בכל מקרה השאלה הזו כל כך הציקה לי ועצבנה אותי ברמות!!!!!!!!!!!!!!!!!) אז הנה לך בלונדי!!!!
"עדיין לא." אמרתי ברכות עוקצנית ומבט חודרני מאיים לתוך עיניו.
כריס וקווין החליפו מבט. כריס הראה טיפלה הפתעה ושמחה במבטו אבל ברובו נשאר אטום. לעומת זאת, קווין הרים את גבותיו תפח לכריס על השכם וצחק בקול.
ארררררררררררר!!!!!!!!! הוא כזה מעצבן!!!!!!!!!!!!! רציתי לתת לו בוקס שיעיף לו את החיוך מהפנים!!!!!!
לונה, תירגעי, תירגעי… קחי אוויר, תשתלטי על עצמך…
לקחתי נשימה עמוקה ופניתי ללכת לכיוון המטבח. הלכתי מהר, תוך שנייה הייתי כבר במחצית הדרך ובדיוק כריס שאל:"לונה! לאן את הולכת?" המשכתי ללכת ורק נופפתי לו ביד איזשהו נפנוף מעצבן שיעזוב אותי כבר.

——————————————————————————

"מצאת לךֳ חתיכת בחורה אהה?" שאל קוו. התעלמתי ממנו ופניתי למטבח. בדיוק אז דלילה נכנסה ומשכה בידי. הסתובבתי באחת. לא ממש עניין אותי מה היא רצתה, פשוט רציתי למהר ללונה. קווין ממש הגזים בתגובות שלו וזה די ברור שהיא מעוצבנת.
"היי חתיך.." אמרה דלילה בקול מפתה להחריד.
"היי דֶלי, נהנית מהמסיבה?" שאלתי באילוץ. אפילו נימת קולי הייתה חסרת סבלנות.
"נו ברור!" קראה בקול. "יש מקום שבו נוכל לדבר בשקט?" שאלה בקול מתחנן ומזוייף. אוח.
"כן, בטח." עניתי. כנראה שאפספס את לונה, אני רק מקווה שיהיה לי קל ומהר למצוא אותה אחר כך. קווין פנה ללכת למטבח. "אל תעצבן אותה." סיננתי כשעבר מאחורי.
"בואי." אמרתי לדֶלי והובלתי אותה לחדר האוכל, שם יש שולחן גדול מעץ, מלא כסאות מהודרים, ופתח למטבח למקרה שלונה תעלה את קווין באש. אני פה רק לפקח. גיחכתי לעצמי.

——————————————————————————

נכנסתי למטבח ונשענתי על השיש הקרוב לדלת, הרחק מהבישולים והבלגאן, כאוס שלם מה שהולך במטבח הענקי הזה, מרוב כל ההתרוצצויות אפילו לא הבחינו בי ובשמלה המאוד בולטת והאדומה שלי ברקע הלבן. נהיה לי קצת חם והידיים שלי התחילו להזיע אז הסתובבתי ושטפתי אותן בכיור. סגרתי את הברז ופתאום מגבת נחתה לי על הידיים. זה היה קווין, גם כן הבלונדי הזה!!! "מה אתה רוצה?" שאלתי בחריפות בעודי מנגבת ידיים.
"אין תודה?" שאל קווין כאילו נפגע מהעוינות המאוד בברורה שלי. חייכתי חיוך מזוייף ואמרתי בנחמדות מוגזמת: "תודה-רבה לך קווין!" חזרתי להישען על השיש והחזרתי את מבטי לאחד הטבחים בדיוק ממולי כדי שלא אצטרך להסתכל במחומצן ההוא!
"תקשיבי," הוא החל לדבר אחרי שתיקה ארוכה. "אני מתנצל אם עצבנתי אותך." אמר במאולץ, אך בכנות. סובבתי את ראשי אליו, לבדוק אם הוא רציני או שקולו רק נשמע כנה. במשך כמה שניות פשוט הסתכלנו אחד על השנייה. אז עד שחשבתי שהוא באמת מצטער וסתם ניסה להיות מגעיל רק בשביל להציג את עצמו כאילו "גבר" הוא היה חייב להמשיך לדבר.
הוא בהה לכיוון הטבח ואמר "אבל אחרי הכול, ממש קשה אפילו לחשוב, שכריס דווקא מחזר *אחרייך*," הוא צוחק עלי נכון?! "הרי למרות שכריס מאוד מבוקש ע"י בנות רבות ומאוד *עמידות* ו*יפות*, לא הייתה לא חברה עד סוף שנה שעברה, וגם היא לא החזיקה מעמד, איזה יומיים ככה."
מה הוא חושב לעצמו?! אני פשוט עומדת מולו בהלם! איך הוא מדבר, כאילו אני איזה סמרטוט!!! גם הנימה שלו כזאת ערמומית ועוקצנית ורעה!!! כאילו אני איזה כלב אשפתות!
-תירגעי, די תירגעי- אני אומרת לעצמי.
-אל תהרגי אותו! אנחנו במטבח וזה מסוכן מאוד!!…עבורו!- אני סוגרת את פי, משחררת את שריריי ונושמת נשימות עמוקות. אני עוצמת את עיני וחושבת על דברים שמחים לכאורה.
הרגשתי את מבטו ננעץ בי. זאת הרגשה דוחה ומתועבת!!! הגבות שלי מתחילות להתעקם מעצבים!!!
"דרך אגב," אמר בארסיות שאין כמותה. "האקסית שלו," עשה הפסקה, נשפתי באיטיות. "היא דלילה סִילְק."
בום!
דפקתי על השיש בכול הכוח שהיה לי! האגרוף הקפוץ היה עטוף מגבת אבל עדיין הייתה לי הרגשה ששברתי איזו אצבע. רצתי לכיוון דלת אחרת, רציתי לצאת משם מהמטבח הזה, מהאיש הגועלי הזה! דחפתי את הדלתות בכל הכוח עד שהן נטרקו מעברן השני.
ולא האמנתי למראה עיניי.

———————————————————————————-

נשענתי על השולחן והיא עמדה מולי. הנהנתי בראשי שתתחיל לדבר.
"כריס," אמרה בחושניות מעצבנת. "למה עזבת אותי?" היא שמה את ידיה משני צידי צווארי.
ממש לא היה לי כוח אליה. כאילו נשאבו ממני כל הכוחות לזוז ולהגיב.
"דלי, על זה רצית לדבר?" שאלתי אותה בייאוש. אני מרגיש צורך לקום ולברוח מפה, רק להגיע ללונה, זה דחף ממש מוזר. עצמתי את עיניי. נתתי למחשבותיי לנדוד והן הגיעו ללונה, לרגע הזה שישבתי מולה ורציתי לנש-.
פתחתי את עיניי בבהלה. הלשון שלה נדחפה לי לגרון והתחילה להתנענע כמו תולעת, לחפור עמוק לגרוני, בחיי שכמעט נחנקתי. בנוסף, הופתעתי מאוד, לרגע הייתי עם לונה ורגע שני דלילה אוחזת בי בחוזקה ומרכינה את כל גופה עליי ומנשקת אותי!
יותר נכון כּופה את עצמה עליי. אי שם במחשבותיי עלתה המילה אונס במינון נמוך.

שמעתי קול חבטה חלש שבא מתוך המטבח. לונה. ניסיתי להדוף את דלילה אך אחיזתה עליי חזקה משציפיתי וזה כבר היה מאוחר מידי. לונה נכנסה לחדר בסערה. וענייה המומות. בדיוק לפני שספק רצה ספק נמלטה החוצה דרך דלת הזכוכית מאחוריי ראיתי דמעות גדולות זולגות בעיניה.