חייה של אמנדה- פרק 6

אמנדה נכנסה לחדר סעורה.
"מה קרה?" שאלתי אטתה עם חיוך שטני.
כן, לפעמים אני רעה.
"כלום." סיננה ולקחה את הפלאפון שלה.
כעבור חצי דקה אני שומעת עוד צעקה.
"אמנדה!!" צעקה אנה.
"מה?" שאלתי אותה בשלווה.
"מה-עשית-בפלאפון-שלי-??" צעקה עליי.
"אמממ.. לא יודעת." נשארתי רגועה.
"זאת את ששלחת לה את ההודעות האלו, נכון?" היא התקרבה אליי וזה היה נראה כאילו שהיא באה לרצוח אותי עכשיו.
היה לה מבט מאיים ומפחיד.
"אולי." עניתי בקצרה.
"את כלכך עומדת למות." מלמלה והוציאה אותי מהחדר בדחיפה.
ירדתי למטה, לסלון ולא ראיתי אף אחד שם.
בטח כולם בחדרים.
אז יצאתי לבחוץ…..
פתחתי את הדלת ומולי עמד ראיין.
"היי" אמר לי ראיין.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי.
"אמממ.. סתם…" גמגם.
"אז….?"
"רציתי להזמין אותך לטיול, סתם לטייל… ולדבר.." אמר.
"אה. אממ.." הסתכלתי לצדדים, אף אחד לא היה. "אוקיי."
יצאנו מהבית וטיילנו ברחוב.
הייתה שתיקה מביכה עשר דקות,
לבסוף החלטתי לשבור שתיקה, "אז מה קורה?"
"הכול טוב." ענה בקצרה.
"אתה כבר לא עצוב שאנה נפרדה ממך?" שאלתי.
"לא ממש…" מלמל.
"אוקיי.." חייכתי חיוך קטן.
"האמת רציתי לדבר איתך על משהו…" הוסיף.
"דבר, אני שומעת."
"אני….חושב ש…..אני….מרגיש אלייך משהו.." אמר בשקט.
אוקיי.
מה???.?
הוא רציני?
מה אני אעשה עכשיו?
אני לא יודעת אם אני מרגישה אליו משהו….. זה מבלבל……
"מה את אומרת?" שאל בתקווה.
התחלתי להילחץ, הוא ממש נחמד אבל…….
"מה אתה בעצם אומר?" ניסיתי להתחמק מהתשובה, ידעתי מה הוא אומר.
"שאני מרגיש אלייך משהו." אמר והסתכל עמוק לתוך עיניי.
עיניו הכחולות נצצו.
הוא התקרב אליי, והתקרב אליי עוד יותר.
וכן….התנשקנו.
הוא התנתק משפתיי בעדינות וחייך.
נלחצתי, מאוד נלחצתי,
אני עדיין רוצה את ליאם…אבל ראיין….הוא מיוחד.
מה אני אעשה????

-ההמשך יבוא….אם תרצו בכך, ואם אני ארצה בכך-